מחנה חיים אבן העזר חלק ב צט

מעשה שבעולם לא יתבטל מלהיות ישראל ואעפ"י שחטא והמיר דתו שהחליף טוב ברע והתנכר לאביו שבשמים לא מהני לו כאשר אמר משה "שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול" "הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך" רמז להם אם ישחיתו שעבודת ע"ז נקרא השחתה ומבקשים שלא להיות בניו מומם רק דור עקש ופתלתול פושעי ישראלים אבל אעפ"י שחטא ישראל הוא יען הלא הוא אביך יוצרך בקדושה הוא עשה הורתך בקדושה ויכוננך לידתך ונתחזקת בקדושה ואי אפשר שימצא דבר אשר יפעל כנגד אלה להיות נעשה עכו"ם חלילה וחלילה אבל באמת מי שהיה הורתו ולידתו וגדולתו שלא בקדושה רק ע"י מילה וטבילה או ע"י טבילה לבד נעשה ישראל שהתגייר עיין יבמות דף מ"ו אז אם ישתמד וימיר דתו בא המעשה לע"ז ומבטל המעשה שעשה להקב"ה והוה עכו"ם גמור ודוק

אמנם תשובות רש"י סובר כיון שנעשה פ"א ישראל ע"י מילה וטבילה כמו שנעשו אבותינו גרים בהר סיני שוב אי אפשר להיות גוי הגם אם יחליף דתו ויעשה מאה מעשים שפוקר בדת ישראל הוא רק פושעי ישראל אבל לא יחזור להיות עכו"ם דמה מהני מעשיו לבטל היהדות שמזבח ומקטר לע"ז או משתחוה לה ומקבלה לאלהות הלא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עבוד לא מהני הוא ענש יענש מד' על המעשים הנ"ל כי הוא ישראל ואסור לו לעשות מעשים האלו ואיך יפעלו מעשיו לו לבעל ממנו שם ישראל להיות עכו"ם הלא הקדושה הזאת שנעשה ישראל היא קדושת הגוף אשר לא תתבטל לעולם כי קדושת הגוף לא פקע בכדי במעשה תוהו ובוהו אשר יצה"ר מבעתו להיות חוזר לסורו ומביא ראיה דאמרי' בגמ' דגר משעלה מטבילה ישראל הוא שאם חזר לסורו ומקדש בת ישראל מקודשת דישראל מומר הוא וקידושיו קידושין הגם שהיה הורתו ולידתו שלא בקדושה הר"ז בא ללמוד ונמצא למד דמשם ילפינן דה"ה מומר הוא נשאר ישראל אעפ"י שחטא וכאשר מבואר בתשובה אשר מביא מהר"י מינץ וז"ל מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כדתניא ס"פ דחולץ גבי גר שטבל וכו' ומסיים הא למדת דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט דישראל רשע הוא עכ"ל והוא פלא דהא בגמרא משמע שחדשו בגר שחזר לסורו הוא כישראל מומר משמע דמומר פשיטא להו שקידושיו קידושין אלא הוכיח דגם בישראל מומר אין הטעם משום הורתו ולידתו בקדושה דא"כ איך מדמה הגמ' גר שחזר לסורו לישראל מומר אלא פשיטא דגם במומר אין הטעם רק דאי אפשר לישראל להיות נכרי ע"י מעשיו הרעים דישראל רשע הוא אבל עכו"ם לא ודוק

היוצא מזה בוודאי האמת כמהר"י מינץ דהגאונים רמזו על תרי טעמים אחד אע"ג דהמיר בקדושתו קאי כי כל איש יהודי הוא קדוש לד' ואפי' מי שנתגייר או שנשתחרר גופו קדוש דישראל קדושים הם כדאמרי' בגיטין דף ל"ח המקדיש עבדו יצא לחירות דלהוי עם קדוש קאמר ועיין רש"י שם כנוסח כל הברכות אשר קדשנו במצותיו וציונו וזה רמזו בקדושיה קאי והיינו יען שתופסין בו קידושין אבל שיהיה מרומז שיהי' הורתו ולידתו בקדושה לא ידעתי ודוק ודברי כנגד דבריו רק שיחה ופטומי מילי דאורייתא בעלמא

ובתה"ד סי' הנ"ל מביא בשם גדול אחד וכתב וז"ל מצאתי בשם גדול אחד שחולק בראית רש"י וכתב ונהי דלענין קדושין כישראל הוא וכן לכל שאר דבריו כה"ג דלאו תלויין באחוה אבל ייבום דתלי' רחמנא באחוה ומשומד לאו אחיו של ישראל הוא והכי איתא בהדי' בסמ"ג בשם רא"ם במצוה לתת צדקה דמהאי יכול להלוות למשומד בריבית דלאו אחיך מקרי וכן אין מצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך והאי לאו אחיך ורוצה לומר אותו גדול דה"ה לענין יבום עכ"ל וקרוב בעיני דאותו גדול הוא רבינו טוביה שרמז במהר"י מינץ שכתב וז"ל וגם ר"ט הביא ראיה מן סמ"ג דגבי מומר נתבטל האחוה משא"כ בממזר עכ"ל ובתה"ד משיג על הגאון דריבית וצדקה תליא באחוה במצות המוזהרין על ריבית וצדקה ה"ה בגר שנתגייר הגם שאינו מזרע יעקב אבל מצות יבום תלוי בעצמו ובשרו שהם נולדים מאב אחד דהא בפ"ק דקדושין אמרי' עשו הוא ישראל משומד ואעפ"כ התורה קרא כמה פעמים אח ליעקב מפני שהם בני איש אחד והוא קושי' גדולה

ונ"ל דעת גאון הנ"ל דבוודאי אם אנו חוקרים אם יעקב הוא אח לעשיו אמרי' דהוא אח לו דהא בטבע הם אחים דאותן מצות אשר שומר עשיו גם יעקב שמר אותו וא"כ הוה יעקב עכ"פ גם אח במצות אשר עשיו מחזיק בם ואחיו הוא גם במצות ועל כן אמרה התורה "כה אמר אחיך ישראל" ואמרה "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" ואמרה "את העם צו לאמור אתם עברים בגבול אחיכם בני עשיו'' וכדומה כמה וכמה פעמים כי יעקב בודאי אח לעשיו אטו שיעקב שומר תרי"ג מצות יהי' כל יתר כנטול דמי ח"ו ונשאר הוא להיות אחיו לעשיו אבל אם אנו חוקרים אם עשיו הוא אח ליעקב אז נאמר דלא הוה אח כי הגם שעצמו ובשרו הוא כיון שאינו אחיו במצות כמוהו שיעקב שומר תרי"ג מצות ועשיו רק שבע מצות ואיך יהי' עשיו אח ליעקב אם אינו שומר כל התורה כמוהו וגדול קדמון אשר הביא התה"ד כתב וז"ל ומשומד לאו אחיך של ישראל הוא וכן כתב הסמ"ג משומד לאו אחיך מיקרי ומותר לו להלוות בריבית וכן בצדקה דכתיב וחי אחיך עמך והאי משומד לא אחיך הוא הגם שישראל גמור יוכל לקרוא עצמו שהוא אח למשומד אבל המשומד אינו יכול לקרוא לעצמו שהוא אח לך והבן וביבום דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שיהי' שווים והתורה מצוה לי' לאמור בא על אשת אחיך או יקיים זרע לאחיו והמומר לא יוכל לקרוא להישראל גמור שהוא אח לו ודוק

אך דמצינו במלאכי הלא אח עשיו ליעקב משמע דעשיו הוא אח ליעקב ולכאורה זה אינה דיעקב אח לעשיו כמו "כי יפגשך עשיו אחיך" אבל איך יקרא מלאכי בשם ד' הלא אח עשיו ליעקב וצע"ג

ולכן נראה לי להוסיף בוודאי אם כתיב שני שמות כגון אחיך ישראל או מחמת אחיך יעקב או אתם עברים בגבול אחיכם בני עשיו או כה אמר אחיך ישראל או הלא אח עשיו ליעקב אז מורה על קרבת בשר ודם אבל אם כתוב רק כי ישבו אחים או וחי אחיך עמך אז נכון מה שכתבתי דיעקב יוכל לקרוא אחיו "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים אבל עשיו לא נקרא ליעקב שהוא אחיו ודוק ובאמת אמרו במדרש ויאמר יעקב כמה אחים היה לו חד והלואי קברו אלא אם הבן לובש מלבושי אביו נקרא לו אח ויעקב קרא לבניו ע"ש שהרגישו שבסתם לא ראוי שיעקב יקראו להם אחיו

ועוד השיג התה"ד על תי' של ר' אברהם דפטורה מחליצה דאם ישראלית נבעלת לגוי קנאים פוגעים בה והשיג התה"ד דתוס' פ"ק דיבמות דף ט"ו בד"ה נכרי ועבד כתבו