מחנה חיים אבן העזר חלק ב צח

ולע"ד

יש לי לפרש פי' אחר בדברי הגאונים ז"ל בעזה"י דישיבות מתא דמחסיא סוברים דמומר הוא כעכו"ם גמור דכיון דהמיר הדת וקיבל עליו ע"ז א"כ יצא מכלל ישראל לגמרי ולכן אם בשעת נשואין של המת כבר היה האח מומר שהמיר דתו אין הנשואין מפילין דאין לו אח ישראל והי' קשה להם אטו מיגרע גרע מי שנולד בקדושה ונעשה גוי מאשר נולד שלא בקדושה הוא גוי אשר נתגייר ונעשה ישראל אעפ"י שחזר לסורו מהני קידושיו וע"כ דנחשב לישראל דגוי אין לו תפיסות קדושין בבת ישראל וא"כ מי שהיה ישראל מבטן ומהריון ונתגדל ביהדות והמיר עצמו יהיה כעכו"ם ותירצו דשאני הגוי שבא להתגייר ועביד מעשה בידים להיות ישראל ואעפ"י שחזר לסורו לכל עבירות שבעולם אבל עכ"פ לא בא לכומר ע"ז ואמר שרוצה להחליף דת יהדות בדת אל נכר רק הולך בשאט נפש לעשות כל אשר לא יעשה בישראל והוא כאשר הי' הכלל ישראל אשר חפצו לעשות כל העבירות שבעולם ככל הגוים אבל לא השתמדו ח"ו לכפור בד' צבאות אלקי ישראל ואמר הנביא העולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים אבל לא בקשו בית ישראל להיות גוים ממש ח"ו רק נשארו בית ישראל וגם עובדי ע"ז מפני תועלת והנאת גופם כחכז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות א"כ הגוי עבד מעשה להיות ישראל ואם סר לסורו הוה רק כישראל מומר לכל העבירות אבל מי שהמיר דתו ומחליף אמונת ישראל באמונת אלילים וכופר בד' צבאות אלקי ישראל הוא כעכו"ם ממש ואינו ישראל לבעול האשה משעת הקידושין ופטורה מן היבם ודוק

וראה דמתחילה כתבו הגאונים וז"ל משום דהוא עביד מעשה עכ"ל ולקמן כתבו וז"ל התם הוא דבידים ולא כתבו דהוא עביד מעשה וכן כתבו עוד אח"כ וז"ל וקדושי מומר בידים ליכא הכא עכ"ל והיא פלא להבין

אמנם נכון הדבר בעזה"י למעלה הוה הפי' דגר שחזר לסורו הוא עביד מעשה גירות להיות ישראל ועכשיו סר לסורו להיות בעל תאוה ועושה כל העבירות והוה רק פושעי ישראל אבל אח"כ דנו הגאונים אם יתקנו רבנן שאפי' היה מומר בשעת נשואין כמו שאמרו נשואין מפילין אם היה עוד ישראל בשעת נשואיו של אחיו דהקדימו דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש שאמרו לחומרא נשואין מפילין ואם אירע ח"ו שהשתמד אחיו אח"כ היה זקוקה ליבום שהדין כך אם כבר המיר בשעת נשואין ולא יבא עליה ולא תיפטרא מידו דהוה אם מומר מקדש ה"ה אם נעשה יבום בשעת נשואין היא צריכה חליצה דמה לי שחששו על קדושי מומר או שחששו על נשואין מפילין לקנין מומר דזיקת יבום הוה ג"כ קנין דאחיו עיין כתובות דף נ"ז ברש"י ותוס' שם ע"ז השיב דשאני אם מומר מקדש בת ישראל הוא דבידים דשני ידים עשו זה היא פשטה ידה וידו נתן לה המה גרמו הרעה אבל ביבמה היא קבלה קידושין מישראל כשר וממילא נפלה לפני יבום הרשע שהוא מומר ושם איכא איסור כרת וכאן רק איסור לאו כנלענ"ד לאמת בעזה"י ודוק

ולא אוכל למנוע עצמי מלהעתיק דברי הגאונים כאשר הם מובאים במהר"י מינץ וז"ל וכן אם מקדש בן ישראל אשה ויש לו אח ישראל והמיר כיון דבשעת קידושין הוה ליה ישראל אמרי' דזקוקה ליה דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם ח"ו מתרמא מילתא תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמרי' נשואין ראשונים מפילין אבל אם בשעת קידושין אותו יבם מומר הי' איכא למימר אדעתיה דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתנו מילתא דאתי בה לידי תקלה עכ"ל ואבאר דבריהם בעזה"י

הנה סברו דהלכה מיתה מפילה ליבום וא"כ אם בשעת מיתה הוא מומר אעפ"י בשעת נשואין הוה ישראל אעפ"כ פטורה מן יבום וחליצה כאשר מבואר אח"כ התורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו מה המת ביהדות אף היבם ביהדות אבל רבנן תקנו נשואין מפילין וא"כ מי שהיה ישראל בשעת נשואי אחיו אפי' אם המיר אח"כ כבר זקוקה לו בשעת שהיה ישראל כשר ולא תיפק אלא או בחליצה או ביבום דכל המקדש אדעתיה דרבנן מקדש והם אמרו נשואין מפילין ורבנן גופא לא חששו שמא ימיר האח אח"כ דכל ישראל בחזקת כשרות ולא חשו על שמא ימיר האח ואם ח"ו איתרמי מילתא דהמיר אחד תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמרי' נשואין ראשונים מפילין דבשעת נפילה היה הוא ראויה להיות יבמה ובא עני' דבזמן ההוא לא היה משומד והוה תקנתם כרצון התורה אבל אם כבר האח מומר בשעת קדושין ליכא למימר כל המקדש אדעתיה דרבנן מקדש שיהיה נשואין מפילין ותהיה זקוקה למומר אם ימות בעלה הגם שיהיה בהמרותו דלא יקומו רבנן לתקן מילתא דאתי בה לידי תקלה דע"כ יהיה בה זיקה או ליבום או לחליצה דאי אפשר לעשותו שתהיה זקוקה לחליצה ולא ליבום דאם היא זקוקה ע"כ זקוקה לשניהם ואם כן יבא מתקנתם תקלה אבל אם נשואין מפילין והיה אז וישראל כשר נחשב כאלו היתה זקוקה לאח ישראל ואירע מקרה שטרם שיבם אותה או חלץ לה המיר דתו ר"ל דאז בוודאי היא קשורה בו ולא נפטרה ממנו אלא בבעילה או בחליצה דהיה כמו אשה שנתקדשה לישראל והמיר עצמו אח"כ דלא נפטרה אלא בגט או במיתתו וה"ה אם עשאו רבנן נשואין מפילין והיבם היה אז ישראל ואח"כ איתרמי מילתא שהמיר ח"ו תתקיים כדכתיבא באסורא עד שתתייבם אותו כדת או שיחלוץ לה דעל זה אמרי' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אפי' להקל דעקרו רבנן לקדושין ואין כאן איסור אשת אח רק בעילת מומר בפנויה ודוק וראיתי בתה"ד סי' רכ"ג שהביא דברי הגאונים אבל לא שמר הסדר כאשר הביאם מהר"י מינץ רק מציג המוקדם לאחור אחר שהעתיק דברי הגאונים דבתורה כתוב שבת אחים יחדיו אח"כ הביא כל המקדש אדעתיה דרבנן וממילא משמע אם היה ישראל בשעת הקדושין והמיר דתו אח"כ היא זקוקה מדאורייתא וע"כ יש לו קו' על הגאונים ולפי אשר הבאתי לשון מהר"י מינץ מיושב הכל ודוק

והלום ראיתי במהר"י מינץ שנתקשה במה שכתב הא"ז בשם הגאונים דשומרת יבם שנפלה לפני מומר לא מישתרי לעלמא עד דחליץ לה דהא אע"ג דהמיר בקדושתיה קאי וקיי"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קדושין עכ"ל ונתקשה הא"ז אי הגאונים רמזו על תשובת רש"י או על דעת רב שרירא גאון אשר תולה הטעם דהורתו ולידתו בקדושה ורש"י כתב הטעם דאעפ"י שהמיר בקדושתו קאי דהא יכול לקדש בת ישראל ותי' הר"י מינץ דהכל חדא בקדושתו קאי לפי שהורתו ולידתו בקדושה כטעם רב שרירא גאון ועוד דאם קידש בת ישראל תופסין קידושין כטעם רש"י יעו"ש

נ"ל לבאר דלרב שרירא גאון דווקא מי שהורתו ולידתו בקדושה לא יוכל להיות עכו"ם הגם שממיר דתו דהא הי' נולד בישראל מבטן ומהריון ובע"כ נולד ליהודי אז כל