מחנה חיים אבן העזר חלק ב ק

דבצנעה מותר מדאורייתא יעו"ש ובאבני מלואים מחדש דישראל לנכריות מותר בצנעה וישראלית לגוי קנאים פוגעים בה אפי' בצנעה יעו"ש ולדעתי מחשבת הקדוש ר' אברהם דאיך תעלה היבמה השערה ותאמר מאי יבמי להקים שם אחיו בישראל לא אבה יבמי הא אם יאמר שם לפני יושבי שער שחפץ ליבם מה תעשה הא אז קנאים פוגעים בה דהוה בפרהסי' וכיון שאינו עולה ליבם לפני יושבי שער אינו עולה לחליצה לפני יושבי שער ואיך יקראו לו זקני העיר ליבם אשת אחיו דעדי יחוד יהי' עדי ביאה ואנן סהדי שבועל אותה הא אז הוה בפרהסי' ודוק וממילא פטורה מחליצה כנלע"ד ועיין רמב"ם ה' יבום וקצרתי

ובמרדכי הביא עוד תי' מהר"ם דאנן סהדי אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דליפול לפני מומר הגם דבמוכה שחין אמרי' בב"ק דף ק"י דטב למיתב טן דו אבל ליפול לפני מומר לא קדשה נפשה וראיתי שהשיגו בהג"ה ומתוס' דף ק"י דזה דווקא מן ארוסין אבל בנשואין משום חיבת נשואין וחיבת ביאה מתרצה ומצאתי מבואר בש"מ שם בשם הרא"ש דבנישואין יש חזקה דהוא מקפיד שלא יהי' בעילותיו בעילת זנות יעו"ש וצע"ג

ונלע"ד דיש הבדל במוכה שחין דיש בידה להיות מקודשת אם התנה הבעל בפירוש א"כ גם בסתם שנשאה ונפלה לפני יבם מוכה שחין לא תוכל לטעון אדעתא דהכי לא נשאה דמי יאמר לנו זאת סתמא מקפיד הבעל על בעילותיו שלא יהי' זנות בשלמא על קידושין גרידא יש סברא אבל על נשואין לא דהא מצינו יצרה אלבשה ואמרה הניחו לו אלמלא שכרתי עיין כתובות דף נ"א א"כ ראינו שמחמת הנאת בעילה מבקשת להיות נאסרת עולמית לבעלה וכן מנאפת בהתראת עדים מתרת עצמה למיתה ומקבלת הכל בעבור הנאת בעילה שעה אחת א"כ ה"ה מקבלת בעבור הנאת בעילה מוכה שחין הגם שגופה בסכנה אבל במומר שתהי' אצלו באיסור עולמית עיין רא"ש סוף נדרים דאיסור שעה רוצית לעשות אבל לא איסור עולמית א"כ אמרי' בודאי אם הוא הקפיד בפירש על בעילותיו שלא יהי' בעילת זנות גם היא הקפידה כנגדו שלא תהי' עם מומר ולעבור איסור עולמית כנלע"ד

תבנא לדינא בנידן דידן דהוא מחלל שבת בפרהסי' והוה רק ספק קידושין והיבם מומר ולא הי' כאן נישואין רק קידושין אז לכ"ע אמרי' אדעתא דהכא לא קדשה נפשה הגם דנתקדשה למחלל שבת בפרהסי' דהוא כמומר בכל זאת בעיני המון מחלל שבת קיל כנגד מחלל הדת בפרהסי' ועיין בב"י ביו"ד [סי' קי"ט] דקל וחמור אזלינן בתר דעות המון עם כי בעיני עם הארץ החמור לפעמים קיל בעיניו והקל חמור יעו"ש כי מתוק וגם זאת שהי' היבם מומר קודם הקדושין וא"כ מותרת לשוק בלא חליצה ועיין ד"מ סי' קנ"ז ועיין ברמ"א שם כנלענ"ד ברור בעזה"י כי יש כאן כל היתרים של הראשונים כמו שבארתי תל"י

ואודה ד' בכל לבבי שאחר שעברו ארבעה שנים מצאתי תשובה נפלאה בזה בבאר עשק סי' ע"ג שהאריך להתיר בענין כזה וגם מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ע ח"ב סי' ע"ג וסי' ע"ד וסי' פ"ח שדיבר בזה הענין ופלא דלא הביא דברי שו"ת באר עשק והרואה יראה שזכיתי לכמה הערות וגם יראה ההבדל אשר חנן לי אלקים בזה שישו בני מיעי אשר לא יגעתי לריק תל"י. סימן כד שלומים אלף לתלמידי המה"ג לממשלת התורה והיראה נין ונכד לקדוש ישראל מחה"ש כבוד הרב ר' נתן נטע קעל נ"י הלוי אב"ד דק"ק באגאד יע"א

אחד"ש קבלתי מכתבך עם ח"ת הגם כי הקשית לשאול כי אני מוטרד מאוד והלואי שאוכל להשיב לשואלים דבר הלכה בכל זאת אהבה דוחקת את הבשר ואשיבך בקצירת אומר

אודות הקו' אשר כ' וז"ל הרא"ש בפ"ק דקדושין סי' כ' כתב וז"ל נ"ל אם יאמר לו השאלני טבעת כדי לקדש בו את האשה דהוי' מקודשת דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לידו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה לכה"פ תהי' מתנה עמ"ל והוי' מקודשת עכ"ל ונפסקו דבריו לפסק הלכה בש"ע א"ע סי' כ"ח סעיף י"ט וכן ברא"ש פ' כל הבשר סי' כ"ו כ' וז"ל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליו ואם אי אפשר לברך אלא א"כ תהי' שלו הוה כאלו נותנו לו במתנה עמ"ל ע"כ ונפסקו דבריו לפסק הלכה בש"ע א"ח סי' י"ד ס"ג ואינו מבין לפ"ז מאי בעי רמי בר חמא בגיטין דף כ' ע"ב הי' מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עלי' והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרי' אקנוי אקניתא לי' או דלמא לא ידעה לאקנוי ע"כ הא לרא"ש הנ"ל מסתמא נותנת לו כמו שהוא רוצה עכ"ל

ונלע"ד ליישב בעזה"י דהבדל גדול יש בין דיני הרא"ש ובין האי טבלא והוא דשאני התם אלו אמר תן לי במתנה טבעת כדי לקדש בו אשה או תן לי במתנה טליתך כדי שאקיים מצות ציצית בודאי הי' מהני הגם שיאמר הנותן לא הי' בדעתי אלא להשאיל לך הטבעת או הטלית כי האמנתי שדי בשאלה ונתתי לך לברך בטלית שאול או לקדש בטבעת שאול זה פשיטא דלא אמר כלום דהא דברים שבלב לא הוה דברים וכיון שביקש במתנה הטבעת או הטלית והוא השיב הא לך טבעת כדי לקדש בו אשה או הא לך טלית כדי לקיים מצות ציצית א"כ הוה מתנה לחלוטין או לכה"פ עמ"ל כפי אשר הוא עפ"י דין שיהי' פועל הקדושין ומצות ציצית דמאי מהני דברים אשר הי' לו בלבו דברים שבלב לא הוה דברים וחידש הרא"ש אפי' אמר השאילני טבעת כדי לקדש או השאילני טלית על מצות ציצית הוה כאלו ביקש במתנה והוא נתן לו במתנה דבמחשבתו אם לא יועיל לשון שאלה יהי' במתנה וזה שכ' הרא"ש דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה עכ"ל הרי שדייק שנחשב בעיניה כאלו אמר לשון מתנה תחת לשון שאלה ולשון מתנה בודאי מהני כמובן אבל כאן בגיטין דחקרי' לו יהי' שאמרה לבעלה שנתנה לו הטבלא במתנה אעפ"כ אנן נאמר דכיון דידענו בנפשה שעתיד הבעל להחזירה לה הטבלא א"כ אינו נחשב בעיני' אלא כשאלה לזמן ואין החסרון בלשון רק חסרון בדעת דאנן יורדין לסוף דעתה שאין נותנת במתנה רק בשאלה וממילא לא הוה דברים שבלב אלא דברים גלוים וידועים לכל איש ולא מהני גם אם אומרה לשון מתנה בפי' דדעת אשה קצרה מלהבין אפי' אם תתן לו שיהי' מזה נתינה משלו ודוק.