מחנה חיים אבן העזר חלק ב צז

מבקש ממנו שיניח תפילין ויטול לולב ויאכל מצה וישב בסוכה הלא התורה דבר עם כל איש ישראל שיקיים המצות ומי שהוא מומר ואינו מקיים ענש יענש על מצוה שביטל כן הטילה התורה עליו שיקיי' מצות יבום ואם לא יקיי' ענש יענש וצע"ג

ונלע"ד דמצות יבום אינה תלוי בזמן ידוע דאם היבם ממתין מיבם ארבעים שנה ואח"כ בועל אותה ג"כ קיים מצות יבום רק זריזים מקדימין למצות אבל בודאי אין זמן קבוע לחיוב אימתי יבא עליה וא"כ אם התורה הטילה החיוב יבום על המומר כמו שהטילה שאר מצות עליו א"כ אם היה מומר מ' שנה ואח"כ חזר בתשובה ובועל יבמתו קיים המצוה א"כ אותה יבמה שנפלה לפני מומר צריכה להמתין כל ימיה דלמא ישוב בתשובה ויקיים המצוה ועד יום מותו תחכה לו ואין זה דרכי נועם ועיין תוס' יבמות דף י"ז ד"ה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהקשה תוס' דלמה לי קרא למעט דאין זה דרכי נועם ותירץ דצריך למעט אם חמותו מעוברת להמתין עד שתוליד יעו"ש וה"ה הכא בשלומא בשאר יבם דראוי' ליבם הגם שממתין כמה שנים עכ"פ ראוי הוא ליבם אותה מיד אבל מומר דבוודאי כל זמן שלא שב להיות ישראל וכופר בד' ובתורתו לא יחפץ ד' שיבא אל היבמה לשם ניאוף וזנות וע"כ יהי' מוטל עליו רק בתורת חיוב שאם ישוב אל ד' יחול עליו לקיים המצוה הזאת ואין זה דרכי נועם שתמתין עד שיהיה נעשה בעל תשובה ויחול עליו מצות יבום דהוה כאלו צוה ד' שתמתין עד שתהיה נולד יבם אח"כ וראיה לזה מדברי א"ז שהביא מהר"י מינץ וז"ל ונראה בעיני אני המחבר ראובן ושמעון אחים והימר ראובן ונשא שמעון אשה בשעת המרותו של ראובן ואח"כ חזר ראובן בתשובה ומת שמעון הואיל בשעת מיתת שמעון כבר הי' ראובן מחזיר בתשובה הרי היתה לו ישיבה אחת ביהדות וזוקק את אשת שמעון לחליצה וליבום שהרי קיי"ל מיתה מפלת והו"ל האי ראובן שחזר בתשובה כאלו נולד לאחר נשואי שמעון עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דתשובה יפעל כאלו נולד לעם נברא יהלל יה וזה שרמזו הגאונים דבוודאי דתורה לא אמרה שבתורת מומר יבא עליה אלא שישוב לד' ויקיים היבום וא"כ הא דרכיה דרכי נועם כתיב דמזה ידעינן שלא להמתין עכ"פ על ולד שתלד אח למת אלא בודאי התורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו ומזה ילפינן ביבמות דף י"ז דדווקא באחין מן האב הוה מצות יבום דילפינן אחים אחים מבני יעקב ועיין בב"י סי' קנ"ז וז"ל בפ"ב דיבמות מייתו מקראי דאינה זוקק ליבם אלא אחים מאב עכ"ל ומה הם כולם ביהדות כך היבם מת אחד מהם ביהדות אף יבמה יבא עליה ביהדות מזה מרומז דכל זמן שהוא מומר לא צוה ד' שיבוא עליה וע"כ להמתין עוד שיהי' ישראל ואין זה דרכי נועם וכי תימא דעכ"פ מדרבנן לא יבא עליה ולא תופטר כמו מומר שקידש דסברו הגאונים שקידושיו קידושין רק מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ותירצו דשאני התם בידים ואיסור כרת היינו דהאשה בעצמה גרמה שפשטה ידה וקיבלה קדושין מן מומר ואיסור אישות הוא כרת וחששו דלמא הרהר אז בתשובה דהא עשה מעשה יהדות שקידש אשה כדת משה וישראל אבל בממילא ואיסור לאו מהכ"ת שיעשו רבנן חששות דלמא בלבו הוא מהרהר בתשובה כדי שתחוש היא על איסור לאו שלא תהי' אשת המת החוצה כנלע"ד לאמת בעזה"י

ובתה"ד סי' רכ"ג כתב וז"ל וגם מה שחלקו הגאונים משום דבקידושין איכא צד כרת וביבום ליכא אלא לאו ק"ל מה דפריך פ"ב דיבמות מכדי האי דאורייתא והאי דאורייתא מה לי לאו מה לי כרת עכ"ל ולדעתי לק"מ דשם פי' רש"י היינו אם איכא חשש שנוגע באמת באיסור לאו אבל כאן שהקדימו הגאונים דתורה לא חייבו ביבום למומר וע"כ רק מדרבנן נחמיר גם אם היה מומר בשעת קדושין כמו שהחמירו אם לא הי' מומר בשעת קדושין ע"ז חלק בין לאו לכרת ודוק

ואורו עיני בעז"ה שמצאתי אח"כ בפי' הר"י מינץ על דברי הגאונים שכתב וז"ל או דס"ל בודאי מיתה מפלת אלא מדרבנן החמירו לחוש כמ"ד קידושין הראשונים מפילין ומה שכתבו ז"ל ומילתא דמומר מילתא דלא פסיקא דאיכא למימר דזוקק אף אשת אחיו ליבם כדפרשו רבנן דמתיבתא דקידשהו אחיו כשהיה אכתי ישראל דהנה קידושין ראשונים מפילין היינו מדרבנן משום חומרא כיון דאיכא מ"ד דסבירא לי' דאוריי' וניחא טפי לו' כך מדיחלקו בין איסור לאו ובין איסור כרת כדהא עכ"ל הרי שהרגיש בקו' תה"ד דבאוריי' ליכא נ"מ בין לאו לכרת אלא הגאונים סברו דכנגד איסור דרבנן יש לחלק וגזרו על קדושי מומר דאיסור כרת ולא גזרו באיסור יבם דהוא בלאו שישו בני מעי תלי"ת

ובזה יומתק להבין דברי הגאונים שהובא במהר"י מינץ שכתבו וז"ל מאי אמרת דילמא הדיר ביה וקא רמיא עלי' מצות יבום כיון דנשואין ראשונים לא הפילו מיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר והאי דהדר ביה בתר הכי לא משכחי' דהא אמר ר"י אמר רב כל יבמה שאין אנו קוראין בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה עכ"ל ראה בעיניך דהגאונים הקדושים רמזו דמן התורה אין חיוב שיבא עליה בהמרותו ופטורה שעה אחת מן יבום וחליצה ומאי יש לחוש דלמא יהיה בסוף ימיו בעל תשובה ואז ראויה לקיים מצות יבום זה אינה דאז אסורה עליו כאלו היה לה בנים דהא בשעת מיתה היה הוא מומר ועכשיו הוא כקטן שנולד (הגם שהיה בידו לשוב ולא דמי לגר שצריך לב"ד עכ"פ אין זה דרכי נועם להמתין שיהיה נולד יבם בעולם) וא"כ נפטרה ממנו עכ"פ שלא יכולנו לקרוא לו שנפלה לפניו יבמה ליבום וכיון שנדחה שעה אחת אסורה עליו עולמית ודוק

עוד ראיתי בתשובת מהר"י מינץ שם שמעתיק דברי א"ז הגדול שמביא תשובת רבותינו אשר מביא השאלה אשר נשאל מישיבה דמתא מחסיא מי שקידש אשה והיה לו בשעת קדושין אח משומד ומת בלא בנים אין אשתו זקוקה למשומד והוסיפו הרברבתא וז"ל ומה יש להקשות בה אי משום ההוא דאמרי' גבי גר דאי הדר ביה וקידש ישראל מומר קרינן וקידושיו קידושין משום דהוא עביד מעשה אע"ג דפריש מן הצבור וקסבר שהוא כגוי מקרא צווח עליו כמו שנאמר העולה על רוחכם הי' לא תהיה אשר אתם אומרים נהי כגוים אלמא אי מקדש בת ישראל הרי הוא כישראל וצריכה גט מיניה עכ"ל ופי' מהר"י מינץ דכוונתה לתרץ קו' רש"י כדאיתא במרדכי וז"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא לכל דבריו ואם קידש קידושיו קידושין ועוד הבין מהר"י מינץ שגאונים תירצו קו' זאת וכתב וז"ל הלא דתרצו הגאונים ז"ל משום דהוא עביד מעשה דאע"ג דפריש מן הצבור וקסבור שהוא נכרי מקרא צווח עליו וכו' ר"ל דקידושין שהמומר עשה בידים חמירא מזיקא דאתיא ממילא ועוד כתבו טעמים אחרים באופן מספיק שהקושי' שהקשה רש"י מתורצת וליתא לקושייתו כלל עכ"ל.