מחנה חיים אבן העזר חלק ב צד

אם קידש בהיותו מומר בוודאי יכול לגרש אבל אם קודש ביהדות יש מסתפקים אם יוכל ליתן גט ודוק

ונקודה נפלאה ראיתי בנמ"י בפרק החולץ בד"ה דאי הדר ביה לגיותו ואח"כ קידש בת ישראל מקודשת וצריכה גט כישראל מומר קידושיו קידושין דישראל רשע הוא וה"ה דגטו גט ואפי' לקדושין שקידש בגיותו עכ"ל דבריו נפלאים מאי אפילו לקידושין שקידש בגיותו נהפוך הוא דבזה בוודאי מהני גטו דממנ"פ אי מומר בן ברית וראוי לקדש א"כ ה"ה ראוי לגרש אבל אם קידש כשהיה ישראל ומגרש כשהוא גוי שם יש חקירה אי מהני גיטו דלמא מומר אינו בן ברית ולא יוכל בגיותו לכרות הקידושין אשר עשה כשהיה בן ברית וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנודע דקדושין של איש באשה הוא קנין כסף דכתיב כי יקח איש אשה וגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון ולכן אכלה בת ישראל שנשאת לכהן תרומה דהיא קנין כספו האשה נקנית בג' דרכים ובעבור זה יכול לגרש אותה בע"כ הגם דכתיב ונתן בידה ונתינה בע"כ לא שמה נתינה יען דהיא קנינו ויוכל כל אדם לעשות בקנינו שלא יהיה שלו עוד עיין רשב"א גיטין דף ע"ה ואפי' יבמה נקראת קנין אחיו עיין כתובות דף נ"ז ובתוס' שם כלל הדברים דהקידושין הם רק שהאיש קונה קנין הן בכסף או בשטר או בביאה

ונחקור אם מומר קונה דבר באיזה קנין הוא קונה אי בקנין ישראל או בקנין גוי דמבואר דהן ר"י והן ר"ל מודים דיש לישראל קנין בפני עצמו ויש לגוי קנין לפני עצמו כמבואר בבכורות דף י"ג ובב"מ דף מ"ו רק לר"י לישראל בכסף ולגוי במשיכה ולר"ל לגוי בכסף ולישראל במשיכה וא"כ המומר באיזה קנין יקנה אי כגוי או כישראל וצ"ע

ונראה מסברא הגם דנאמר דמומר לא הוה בן ברית דהא הוא הפיר הברית עכ"פ הוא מחויב להיות בן ברית ומונח עליו החיוב בכל רגע לשוב אל ד' ולקיים כל המצות א"כ עכ"פ לא בא לכלל גוי שיבוא לו מיד כח גוי לקנות בקנין אשר ישראל אינה זוכה בו ונשאר בכח קנינו לקנות בקנין ישראל

אסברה טעמא דמלתא דוודאי בכל יתרון ויתר שאת אשר יש לאיש ישראל ע"י התורה נוכל לומר שמומר אשר התנכר לאביו שבשמים אין לו אותו יתרון ומעלות מישראל דהא אינו שומר הברית אבל דבר אשר נתן מד' הן לגוי והן לישראל בשוה דכמו שיש לישראל כח קנין כן יש לגוי קנין עיין בכורות דף י"ג אבל הבדיל ד' שיהי' נפרד מעשה קנין בישראל ממעשה קנין בגוי אי לישראל בכסף לגוי במשיכה ואי לישראל במשיכה יהי' לגוי בכסף לישראל בחדא ולגוי בחדא ואין בתכלית הבדל בין ישראל לגוי וגם במעלה אין הבדל בין ישראל לגוי דכסף ומשיכה הם שני קנינים שווים במעלות עיין תוס' בכורות וא"כ מהכ"ת יען דנעשה מומר יפסיד מעשה קנין אשר היה לו בישראל ויתן לו תחתיו מעשה קנין אחר (ובלי כח קנין אי אפשר להיות דלכל אדם נתן ד' קנין) אז בוודאי אמרי' כיון שנולד בישראל וחלק לו ד' כח קנין במעשה קנין אשר חלק בישראל הוא נשאר בידו עד יום מותו דמעשה קנין אשר יש לישראל אינה מעלה ויתרון אשר יש לבן ברית ישראל לבד וזה ברור

והיוצא מזה דלו יהי' שמומר הוא נחשב כגוי היינו בדברים אשר יהי' לו יתרון בתורת ישראל אשר אין לגוי כח ההוא גם למומר אין לו הכח יען כי התנכר מעשיו לאביו שבשמים אבל בקנין כסף או משיכה לקנות קרקע או מטלטלין דיש לגוי קנין ולישראל קנין א"כ מה בצע שיתהפך מעשה פעולת הקנין מה לי פעולת משיכה או פעולת כסף כיוון שעכ"פ יש לו תכלית קנין הן בגוי כמו בישראל והבן

אך לפ"ז יש לחקור איך יוכל מומר ליתן גט לאשתו דהנה הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הל' ח' כתב וז"ל ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו כשיוציאו מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אנא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין עכ"ל וכתב המ"ל שהוא מבואר כן בירושלמי עיי"ש והר"ן בחדושיו בסנהדרין הביא דברי רמב"ם בקיצור וכתב וז"ל אבל הר"ר דוד ז"ל כתב בחידושיו שקרוב הוא שנאמר שב"נ אין לו היתר לעולם בגירושין כמו שאמר אמר אלקי ישראל לא ייחד הקב"ה שמו על הגירושין אלא על ישראל אבל בשפחה זו שלא נעשית אשת איש בביאה כשאר ב"נ אלא בכח היחוד שייחדו לו בזו אמרו שהותרה בפריעת ראשה בשוק שהיחוד שאסרה מתיר' הפריעו' וזו אינה ראיה בעיני דאפשר לומר דאמרי' שלא ייחד הב"ה שמו על הגרושין היינו דווקא בגירושין שבכתב עכ"ל בדף נ"ח

וראה זה מצאתי בנמ"י פרק י"א דיבמות בגמ' בני יודן דכתב וז"ל אמר המחבר ומיהו עכו"ם שנתגיירו איש ואשתו אם רצה מקיימה אם רצה פוטרה ואפי' מחיים של גר מותרת לאחרים דאע"ג דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה משום דאותו אישות אין לו עיקר דכשנתגייר פקע דאל"כ אפי' בגט לא מישתריא לעלמא דאינהו לאו בני גט נינהו בגיותם וא"כ יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהא אסורה לישראל עולמית אלא ודאי ליתא דכל זמן שלא ידעה לאחר שנתגייר ההוא אישות דהוה ליה בגיותו פקע מיניה כשנתגייר וכ"ע ידעו הכי וכן דעת גדולי הפוסקים ז"ל עכ"ל הרי שפתי ברור מללו שסובר כהר"ר דוד דגוי אין לו גירושין כלל

ועיין זבחים דף ג' דאמר ר"י חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשירה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם גרושין פסול ואפי' לשם נכרי נמי פסול ומשני גט דל נכרית מיניה הוה ליה סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשירין וכתב רש"י בד"ה לשם עכו"ם וז"ל דהא שלא לשם אשה קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו ואע"ג דנכריות לאו בת גירושין היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה מחריב בה עכ"ל דמשמע דנכריות לאו בת גירושין כלל דאם נימא דיש בה גירושין רק שלא צריכה כתב או דלא מהני בה כתב אלא במעשה פרישה שישלחנה מביתו א"כ עכ"פ בת גירושין היא רק דלא נעשה פעולת גירושין בכתב אלא אומר לה בעל פה שתצא מביתו משמע כסברת הר"ר דוד ודוק

היוצא מזה דלנמ"י והר"ר דוד נשמע דאין לעכו"ם גירושין כלל דכל זמן שהבעל חי היא נשארת באיסור בעולת בעל ועיין בירושלמי פ"ק דקדושין דר' חייא רבה אמר עכו"ם אין להם גירושין ומותר להחזירו וכן בא מעשה לפני רבי והכשיר ועיי"ש.