מחנה חיים אבן העזר חלק ב צב

לפרש בדיבורו לא בעלתי לא גמרתי ביאתי אלא הוה הכחשה ועדים נאמנים דבכריתות דף י"ב לא אמרו רק דבשפחה חרופה משכחת לרוב דהוא נאמן כנגד העדים וכי זה בבועל שפחה חרופה דאמרו לו עדים בעלת שפחה חרופה דהוא לא צריך התראה דהוא חיוב על שוגג כמזיד וא"כ לא צריך התראה ועדים אמרו רק ראינו בעלת שפחה חרופה אבל פנוי' דלוקין אותו צריך התראה והוא אומר אעפ"כ אני גומר ומתיר עצמו למלקות אז בוודאי (אינו] נאמר לומר לא גמרתי ביאתי דהא התחיל לבעול ואמר שמתיר עצמו למלקות בודאי עשה כאשר דיבר לעשות להיות מרוב אנשים אשר גומרים ביאתם ולא פירש ודו"ק

ובזה מיושב קו' השואל בחת"ס ח"ש סי' ק"ג אשר רמזת לדעתי מי שקבל התראה ומתיר עצמו ללקות שאומר אעפ"כ אז בודאי אמרי' שנעשה בעילה גמורה כרוב הבועלים והגם שהיא תאמר הייתי מרוצית לכך אבל הבועל לא רצה לגמור הביאה אינה נאמנת אמרי' בודאי שהוא נאמן דהוה ע"א כשר לברר דהי' גמר ביאה והי' בידו לעשות וכל שהי' בידו נאמן עיין ביו"ד סי' קכ"ז דהרוב מסייע לו דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והיא מסרה בידו לגמר ביאה כדברי רמב"ם פרק א' מה' א"ב הל' ט' וז"ל שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות עכ"ל א"כ מסרה בידו ע"י תחילת ביאה ברצון שתחפץ בסוף ביאה א"כ הוא נאמן דראינו לפנינו מעשה הטורף וספק אם נגמר הטריפות עיין רשב"א בסוגי' דדרוסה ובת"ה במחט א"כ נאמן הוא שנגמר דהרוב מסייע לו ובפרט לדברי מגדל עוז בפ"ג מה' א"ב ה' י"ז דקרבן בשפחה חרופה לא הוה עונש ולכן גם קטן הבועל שפחה חרופה חייב בקרבן ואפי' לראב"ד דהוה קרבן עונש עכ"פ לא חייב אפי' גדול מלקות במזיד וא"כ הוא ע"א כשר ואינו נוגע והיא עד פסול ונוגע ואינה נאמנת להכחיש את הבועל דהי' מן הרוב הבועלים הגומרים ויש עדים על הבעולה אשר עפ"י הרוב הוה ביאת עבירה ולוקין אותה ועיין בח"מ סי' קי"ז ועיין במשמרת הבית בסוגי' דפתח פתוח אם ראינו בעילה ולא ידענו אם באונס או ברצון והי' לי להאריך רק היום עש"ק ותהי' פה שביתת קולמסי הודיעני דעתך בכל פרט ופרט אחיך הנאמן. סימן כג

שאלה איש אשר מחלל שבת לעיני כל רואי שמש שחורש וזורע בשבת כמה שנים ולפעמים בשעה שבני ישראל באים מן הכפרים במקום מיועד להם להתפלל וגערו בו ולא שמע אליהם ותדבק נפשו בבת עני בן טובים ירא אלקים ודבר על לב הנערה לפני ג' אנשים כשירים אשר מבקשים לסחור ממנו חטים שתהי' נשאת לו ואמרה לו אם תדבר עם אבותי ויתנו אותי לך אז ממני לא יהי' עיכב בדבר ואמר לה אני חפץ לישא אותך תן לי היד ונתנה לו ולקח טבעתו מידו ואמר לה הרי את מקודשת לי ושם הטבעת על אצבעה והאנשים העדים כשמעם וראו את המעשה פנו אליו מה עשית הלא ידעת כי העני ירא אלקים לא יתנה אותה לך ופנו גם אל הנערה ודברו אליה מה עשית הלא ידעת שאבותך לא ישיאו אותך אליו ואמרה הכי ידעתו שישים טבעת על ידי וכשהגיע הדבר אל אבותיה קפצו ונשבעו שלא ליתן אותה לו לאשה רק תשב כל ימי חייה צרורה בביתם ופושע הנ"ל ברח מאדונו הנכרי אשר הי' אצלו בריחוק מקום ואירע כאשר אכל טריפות נפל לארץ בחולי שלאג ר"ל ועכשיו נגלה מאח מומר אשר זה חמש שנים קודם לקידושין המיר דתו ר"ל ובאו האב והאם של הנערה המקודשת ומבקשים למצוא תרופה לבתם לישא לאיש כי לולא כן ח"ו תהי' עגונה כל ימיה כי אח המומר הוא עתיר נכסין ולא יועיל כל הון ליתן לה חליצה

תשובה לפום רהיטא אסורה לינשא בלא חליצה האמת דמחלל שבת בפרהסי' הוה מומר לכל תורה כולה אבל הא במומר גופי' מבואר בש"ע א"ע סי' מ"ד ישראל מומר שקידש קדושיו קדושין וצריכה ממנו גט יעו"ש סעיף ט' וגם לפטור אותה מחליצה יען שהיבם הי' מומר בשעת קידושין הלא מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ז הגם שיש מי שמתיר אותה בלא חליצה אבל מסיים המחבר ואין לסמוך עליו יעו"ש שצריכה חליצה מן המומר וא"כ אין רפואה למכתה ח"ו

אמנם אשר לא יוצדק מופרד יוצדק מחובר בהצטרף כי המקדש הי' מחלל שבת בפרהסי' וגם היבם הוא מומר זה כמה שנים יועילה להיות מותרת לעלמא בלא חליצה כאשר אבאר בעזה"י

(א) אם מחלל שבת בפרהסי' יכול לקדש בת ישראל או לא. הנה הטור בא"ע סי' מ"ד כתב וז"ל ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה ממנו גט וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסי' ולע"ז דינו כגוי גמור ואין קידושיו קדושין ולא נהירא עכ"ל והב"י הביא דדעת הטור במומר הוא מפרק החולץ דף מ"ו והיש אומרים שהביא הטור הוא מבעל העיטור שהביא סברה זו יעו"ש אבל בש"ע סי' מ"ד סעיף ט' לא הביא דעת הי"א וכן הרמ"א לא הביא והוא פלא למה לא הביא עכ"פ לחומרא לחוש אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דצריכה גט משניהם והב"י בסי' מ"ד כתב וז"ל ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט בפ' החולץ תניא טבל ועלה הרי הוא כישראל ואמרי' הילכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר הוא וקדושיו קידושין והכי אמרי' נמי בפ' עד כמה וכתב העיטור דמדקאמר קידושיו קידושין ולא קאמר חוששין ש"מ מדאורייתא תפסו קידושין וכך הם דברי הרמב"ם שכתב בפ"ד הרי אלו קידושין גמורין ומ"ש וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסי' ולע"ז דינו כגוי גמור ואין קידושיו קידושין בעל העיטור הביא סברה זו וכתב עליה ומסתברא דקי"ל דגוים בח"ל לאו עע"ז הם האידנא אינו מומר לע"ז ומחלל שבתות בפרהסי' ליתא אלא בעבודת קרקעות וקידושיו קידושין וגרושיו גירושין ובשם רש"י כתב דאפי' מומר לע"ז ולחלל שבתות קידושיו קידושין וגרושיו גירושין וכן דעת רמב"ם בפ"ד עכ"ל הרי דהב"י הבין דסתם מומר לכל העבירות הוה ודאי בר קידושין וגירושין אבל המחלל שבת בפרהסי' ועובד ע"ז על זה פליגי רש"י ורמב"ם עם קמאי הגאונים ז"ל דקמאי סברי שהם עכו"ם ממש ורש"י ורמב"ם והטור סוברים דלענין קידושין וגירושין הם ישראלים ואפי' אם מחלל שבת בעבודת קרקע בפרהסי' ופסק בש"ע כרש"י ורמב"ם והטור ואפי' אם מחלל שבת בפרהסי' בעבודת קרקע מהני קדושיו וגירושיו ודוק

אך הגט פשוט בסי' קכ"ט הביא דעת הרשד"ם ופני משה שדייקו מדברי הרמב"ם והטור שכתבו בסוף וצריכה ממנו גט שהוא כשפת יתר דפשיטא דכיון דקדושיו קידושין