מחנה חיים אבן העזר חלק ב צא

ט' וגם הלא צריך לחוש בכל ביאה שמא תראה דם ותהי' אסורה עליו עולמית א"כ יצרו תקפו כמו בסוטה דאסור לבעל ליחד עמה עיין סוטה דף ז' וברמב"ם פ"ג ה' א' מהל' סוטה דחשש שמא לא תהי' טהורה וה"ה כאן חש שמא תראה דם א"כ יש תרתי לריעותא שיצרו תקפו בתאותו כי היא גוף חדש בביאה ראשונה ובשאר שני ביאות חש שמא תראה ולא תבעל עוד א"כ נעשה בכח כל הכחות כנלע"ד

(ב) מה שפרשת בלשון הרמב"ם שנקט לשם זנות בלא קדושין שאם הי' קידושין על תנאי וכדומה גם לרמב"ם אין מלקות והרגשת בעצמך א"כ איך מסביר הרה"מ דאמרי' חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הוא מכח שביאת פנוי' איסור דאורייתא כמבואר שם וקשה הא בתנאי אין לוקין ותרצת יען שאם הי' רק ביאת זנות הי' מלקות א"כ מאוס בעיני ד' ביאת פנוי' א"כ אמרי' חזקה שאם יש ביד אדם לעשות שלא תהי' בעילתו בעילת זנות הוא גומר ומוחל התנאי עכ"ד והי' לך להביא ראי' דלמה אמרו חכמים חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אם הוא לאו דאורייתא הי' להם לומר בקיצור אין אדם עושה בעילת זנות דיש חזקת כשרות שאינו עובר עבירה דאורייתא וצע"ג ולפמ"ש ניחא דכאן באמת אין עבירת דאורייתא דליכא בירור ביאת זנות אבל אנן אמרי' מכח זה דאם הי' ביאת זנות הי' לאו דאורייתא ממילא ירדו חכמים לדעת רוב בני אדם לחדש חזקה חדשה מכח רוב דלא יעשה בעילת זנות אפי' הי' קידושין בתנאי ודוק

אך הדבר רחוק בהבנת הרמב"ם דא"כ הי' לו להפך הלשון הבועל בלא קידושין לשם זנות כי הקידושין הי' קודם הביאה אם יהי' בתנאי אבל מה שרמזת דדייק הרמב"ם כן למעט שלא נימא אם מקדש בביאה שחפץ למלאות ומקדש בביאה והלך לו זה הי' מדויק בלשון הרמב"ם אבל הא למה לן להשמיע הא ידענו שאחד מג' דרכים שאשה נקנית מן התורה הוא קידושי ביאה ונהפוך הוא קדושי ביאה כתובין בפי' כי יקח איש אשה ובעלה ומה לי במחשבתו שהי' לו למלאות תאותו והלך לו וק"ל

(ג) ראיתי שדקדקת בדברי הרמב"ם שנקט שהוא לוקה למה לא כתב ג"כ שהיא נלקה וצע"ג

ועלה בדעתי דבר חדש דבגמ' בב"ק דף ל"ב מבואר בגמ' דבבעילה נחשב רק שהבעל עושה מעשה והאשה אינה עושה מעשה רק הנאה לתרווייהו איתא ועיי"ש בתוס' דמכח הנאה נחשב למעשה הן למיתה הן למלקות יעו"ש ולפ"ז אני אומר בכל עריות דחייב הקב"ה על העראה א"כ הוה ההנאה עבירה ועי"כ גם האשה חייבת אבל בבעילת פנוי' דאין איסור בהעראה דלא שייך שימלא כל הארץ זימה א"כ ידענא דאין הנאת האיסור אלא המעשה אשר יזריע זרע אדם הוא האיסור א"כ תינח האיש שהוא עושה מעשה אבל האשה דאינה עושה מעשה אינה חייבת דעל הנאה אין כאן איסור לכן האיש נלקה ואין האשה נלקית ודו"ק

ואוסף נופך כיון דהעראה מותר א"כ סוף ביאה באשה יצרה תקפה דאין בידה שלא תרצה עיין ברמב"ם בסוגי' דכתובות דף נ"א אבל באיש דחייב על כל כח וכח דאצלו לא אמרינן יצרו תקפו ואלבשו, ועיין תוס' שבועות דף ח"י ובכתובות בפנ"י דף נ"א מ"ש חייב הוא ולא היא ודו"ק

(ד) ועל מה שחדשתי דכאן מותר לבעול דאם תראה דם תהי' אסורה לכ"ע ואם לא תראה תהי' לו לאשה והשבת אחי נ"י דבר הגון אם תראה א"כ תהי' מוכרחת לבדוק בשפופרת ואם תמצא דם על הצדדים תהי' מותרת לכל העולם וא"כ עדיין הוא בכלל ומלאה כל הארץ זמה ויפה דברת

ולכאורה מה שדייקת בלשונך אם תמצא דם בצדדים תהי' מותרת הייתי יוכל להקשות בתוקף אפי' לא תמצא כלל לא בראש המכחול ולא בצדדי המכחול תהי' ג"כ מותרת דאמרי' דנתרפאת ובפרט אחר שראתה בג' אנשים א"כ הוחזקה לכל הכוחות בודאי אמרי' דנתרפאת דהנב"י בח"ר א"ע סי' מ"ג לא פליג על הב"י רק אם תבדוק בבעל הראשון אז צריך למצוא דם בצדדים דאל"כ אמרי' אין המכחול שוה לכח אצבע איש אבל אחר בעילת ג' אפי' לא נמצא דם כלל אמרי' נתרפאה ועכ"פ יפה הקשית דאם תמצא דם בצדדים בוודאי תהי' מותרת

בכל זאת אני על משמרתי אעמודה דאין באשה הזאת מעשה קדשה בביאתה דיש ספק ספיקא להתיר חדא דלמא לא תראה תחת איש הזה אשר יבעול ולו תהי' לאשה ואת"ל שתראה תחתיו א"כ הוחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות ודלמא אם תבדוק בשפופרת תמצא דם בראש המכחול דכאן הוה מכחול כמו אצבע אחר איש ג' ותהי' אסורה לכל העולם ונמצא ג"כ שלא הי' בבעילת איש הנ"ל מעשה קדשה וא"כ נ"ל אם אנו דנין לעשות מעשה אשר יש שני פנים שלא יהי' מעשה איסור ופנים שלישי שיוכל להיות מעשה איסור אזלינן ג"כ בתר רוב צדדים שלא ימצא לו און בדבר הזה ודו"ק

ולא דמי למה דאמרינן אין עושים ספק ספיקא בידים היינו אם אנו דנין אולי כבר האיסור בעולם לא נעשה ספיקות להתיר אבל כאן אנו דנין דיש ספק ספיקא דלא יהי' מעשה זה מעשה איסור א"כ מהכ"ת לא נלך בתר שני פנים אשר יעידון היתר למעשה זה ונלך בתר פנים אחד אשר יעיד איסור למעשה הזה בוודאי אזלינן בתר רוב צדדי היתר ודוק

(ה) הארכת על הקו' שהקשיתי איך אמרינן עידי יחוד הן הן עידי ביאה דלמא עשה רק העראה ואי בעבור חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דלמא עשה רק העראה ועל העראה ליכא איסור בעילת זנות ותרצתי שנעשה רוב חדש מי שמתחיל בביאת העראה עפ"י רוב גומר הביאה דכל הבועל על גמר ביאה רק בשפחה חרופה דנעשה איסור בגמר ביאה אז יוכל לומר שלא גמר ביאתו כי פחד אלקים הי' לנגד עיניו וצועק שהוא נקי וצדיק והקשית א"כ איך לרמב"ם לוקין על בעילת פנוי' הא בהעראה ליכא איסור רק בגמר ביאה שיכול לומר שלא גמר ביאתו והוא קו' נאותה מאוד

ונלע"ד דבאמת קשה לי מכבר איך יוכל לומר לא גמרתי בעילתי הא יוכלו העדים ליקח השמלה עם דם בתולים אשר עלי' ועיין ברמב"ן בתורה על פסוק ואלה בתולי בתי היינו שפורש השמלה אשר שכבו וניכר להב"ד דם בתולים ועי"כ נגלה שהוציא שם רע על בתולת ישראל יעו"ש והוא כלל גדול דבהעראה ליכא השראת בתולים ועיין קידושין דף י' וא"כ איך יאמר לא גמרתי בעילתי א"כ דם בתולים מנ"ל הא יש עדים שגמר וצע"ג

אך לק"מ דיכול לומר שהיא מעכה באצבע או הוא עשה כן באצבעו אבל עכ"פ לא עשה גמר ביאה ופטור מקרבן ואם באמת הי' ידי' וגם ידיו אסורים ואעפ"כ בעל אותה ונמצא דם בתולים באמת אינו נאמן דאז אי אפשר