מחנה חיים אבן העזר חלק ב ט

רבה פ' בא על פסוק ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת ועשינו לד' אלקינו וז"ל ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת א"ל משה לא תהא סבור שאנו נזבח משלנו כלום אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת שנקריב להקב"ה על שמך עכ"ל ונפלאת מאוד מדוע יהי' בני ישראל קמצנים שלא להקריב לד' משלהם אלא יקריבו משל אחרים וביותר נפלאת שהבנת "גם אתה תתן" אין גם אלא ריבה יגיד שבני ישראל יקריבו וגם פרעה יתן בידיהם ועוד נפלאת מה בצע אם יקריבו בני ישראל משל פרעה לד' על שמו של פרעה הרשע אשר הכביד עולו עליהם

שפתותיהם כשושנת עמקים הטיבו את אשר דברו כלל גדול ביראה לד' הארץ ומלואה כתיב הוא ברא את הכל וכונן הכל ומחי' הכל כל קנינים וכל הרכושים המה לד' רק האיש השוחר טוב עובד אלקים בכל פעולותיו ומעשיו ודרכיו הוא יזכה בחלף עבודתו שהארץ ומלואה יהי' קנינו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" ביאר הרמב"ן שדבר גדול דיבר מלכי צדק מלך שלם יצא מפורש מפי כהן לאל עליון כאשר ראה והכיר גדולת ושלימות אברם אבינו הזקן אשר מסר נפשו ונפשות אנשי ביתו לצאת חלוץ למלחמה במתי מעט נגד מלכים גדולים ועצומים אשר הצליחו במלחמתם להציל את בן אחיו הוא לוט אשר ישב בשער סדום ונלכד מן המלכים האלו שלא יאמרו הבריות "אח לצרה יולד" כי כל אחי רש שנאהו שגם אברהם עומד למרחוק ורואה איך נפל ביד שודדים והבין מלכי צדק שהגיע אבינו הזקן למדרגה גדולה שקנה מן הקב"ה השמים והארץ כי הטבע ראשונה הוא הארץ והטבע השני' הוא השמים כולם עומדים לשרתו ולהצליחו שהמה שלו והבן מאוד דפח"ח ויען שבני ישראל בארץ מצרים שחו לעפר נפשם ודבק לארץ בטנם הי' ענודים וקשורים בכל תועבות ארץ מצרים א"כ לא השיגו לשלמות אבותיהם שיהי' לפניהם צאן ובקר אשר יהי' שלהם כי הכל קנין ורכוש של הקב"ה לד' הארץ ומלואה וזה שהחכים משה לפרעה "א"ל משה לא תהא סבור שאנו נזבח משלנו כלום" דע לך מלך גם אם נקריב אלפי אלפים רבבות בקר וצאן לא זבחנו גם אחד משלנו כי לא לנו המה רק משל הקב"ה נקח להקריב לשמו ובאופן זה "גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת" כי הלא אתה מורד בד' זה כמה ולא שמעת בקולו ומאין יהי' לך בקר וצאן שיהי' נקראים זבחיך ועולתיך אלא תתן בידינו זבחים ועלת אבל לא משלך "ונקריב להקב"ה על שמך" אם בין תבין את אשר לפניך ובלב שלם תבקש שיסלח לך פשעיך אז נקריב על שמך אבל לא מרכושך כי אתה חלית כמונו והבן

הובא במטה נפתלי ח"א דרוש כ"ח מ"י על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וז"ל שר של מצרים הי' בידו שני מקטריגים ביד ימין איל של יצחק ובידו השמאלית שעיר עזים של מכירת יוסף עכ"ל

החידה נפלאה כי גדול העצה ורב העלילי' של יצה"ר אם בשוט בארץ מהלך בה מצא איש ירא אלקים סור מרע שישמר עצמו מלעשות עבירות וזריז לעשות מצות הנוגעים בינו למקום שומר שבת כהלכתו שומר פתחי נדה עושה הכין בלועו שלא יבא בפיו בשר נבילות וטריפות וכדומה שמדקדק במצוה קלה כבחמורה הוא היצה"ר מסית את האיש הזה להיות נקל בעיניו רעהו המה מצות או עבירות שבין אדם לחבירו שלא יהי' זהיר להלביש ערומים ולהאכיל רעבים לעזור לרפאות חולים ולתמוך נופלים וכגזל וריבית ואונאה והשגת גבול וכדומה חמורות נדמו לו כקלות ובאמת כל צדקותיו שפעל לכבוד הקב"ה לא יזכרו ולא יפקדו לטוב לו כי הקב"ה השווה אהבה ואחוה וריעות המה חלקי המצות ואזהרות הנוגעים בין אדם לחבירו כחלק המצות אשר הם עבודה להקב"ה אמרו חכז"ל "מתלא אמרו אישתרי חד חבל אישתרי תרי חבלים" אם עין בעין נראה שאדם מתרשל במצות שבין אדם לחבירו נדע שגם מצות שבינו למקום לא יקרו בעיניו וכן אם נראה שאדם מתרשל ממצות שבין אדם למקום נדע מה שנזהר במצות שבין אדם לחבירו הוא רק תרמית לעיני בני אדם כי כולם ניתנו מרועה אחד "אחת דיבר אלקים שתים זו שמענו" שכולם ניתנו בסיני וצריך לכבד שניהם במשקל השוה ולא לחינם אמרו ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" מהנגלה איך אדם שומר אהבת חבירו נדע איך הוא שומר התורה במה שנוגע בינו למקום וזה החידה במאמר הלזה בשעה שיצאו ישראל ממצרים "והנה מצרים נוסע אחריהם" אמרו חכז"ל "שר של מצרים" שיצא לקטרג והגם שידע שראה הקב"ה בהם מסירת נפשם על מצות שבין אדם למקום שהי' גדודים בעריות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם והראה ביד ימין "אילו של יצחק" להראות שבני ישראל המה זרע קודש זרע ידיד שמסרו נפשם וגופם להיות עולה תמימה "אלו הן הנשרפין ואלו הן הנחנקין לפני הקב"ה בעבור מצותיו אבל במה שנוגע בין אדם לחבירו הם מוסרים ומלשינים ומשיגי גבול איש לרעהו על כן ביד שמאל שעיר עזים של "מכירת יוסף" כשם שאחי יוסף מכרו את אחיהם בקנאת איש מרעהו יען כי אביו אהב אותו מכל בניו כך המה בני ישראל היוצאים ממצרים יש בהם דלטורים איש מלשין על רעהו "איש מצרי מכה את איש עברי מאחיו" מה שמצרי מכה הוא נעשה מאחיו ע"י שהלשין עליו אחיו כאשר שמעתי מפי אבי אדמ"ו הצדיק ז"ל "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" הכונה אם אדום הוא הצר הצורר מכאיב ליהודים דרכן של הנדכאים לקלל ולחרף ולתעב את הצר הוא אדום כי אדם יראה לעינים אבל באמת לא הי' חפץ הצר לדעת מכל דבר הנעשה רק שיש מלשינים התובעים ממנו שיעשה משפט חרוץ נגד העובר וזה "לא תתעב אדומי" לא יהי' שנאתך על אדום "כי אחיך הוא" האח הוא פעל לך כל הרע הזה דפח"ח וזה שר של מצרים הראה "שעיר עזים של מכירת יוסף" שהם אחים בוגדים זה לזה וכיון שהם רע לבריות ואינם שומרים מצות שבין אדם לחבירו נדע מה שישמרו המצות שנוגעים לכבוד המקום הוא רק שלבשו אדרת שער למען כחש על כן אמרו "שר של מצרים הי' בידו שני מקטרגים" שגם המצות אשר זכר למו אילו של יצחק נתהפך להם לרועץ והבן

ילקוט פ' יתרו על פסוק אנכי ד' אלקיך וז"ל אמר רב לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן כך הקב"ה כשהי' מדבר כל אחד מישראל הי' אומר עמי הדיבור מדבר אנכי ד' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ד' אלקיך עכ"ל

הורו גבר באמרותיהם הטהורים כי התורה נתנה מהקב"ה בקוצר אמרים בכל אמירה ואמירה גנוזים וצפונים גנזי חכמות ואוצרות מדעות "ד' יתן אומר המבשרות צבא רב" באומר אחד נרמז מראה פנים לחכמה ותבונה ודעת אם האיש אשר מעמיק עלי' ומשדד עמקים אחרי' כעל מטמונים