מחנה חיים אבן העזר חלק ב פט

להתרצות לו ה"ה באונס מחמת יסורים גדולים מותרת לבעול לו דאונס לאו רצון הוא אם מבקש שהיא תדבק אותו עליה אז הוי האשה כאיש ולשיטת הבעה"מ דסובר דגם איש מותר להתקשות א"כ פשיטא דגם אשה מותרת להדביק זכר עליה ודוקא מחמת אונס מיתה אבל לא בעבור הכאת שבט וכדו'

עוד נ"ל שגם אם נחקור להיות נאסרה על בעלה לא נחשב בעילתה לרצון להיות אסורה על בעלה דכתיב כי תמעול מעל באשה ואין זה מעילה כיון דנבעלת לו משום שאין רוצה לקבל יסורים והבן לדעתי רמזה התורה ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות הכוונה לא תעשה דבר להיות נאסרה על בעלה ישראל וגם אין לנערה חטא מות זה מיתה ואם תתפלא שהי' ראוי לכתוב מקודם אין לנערה חטא מות ואח"כ ולנערה לא תעשה דבר אבאר דבר זה בעזה"י

הנה לשי' רמב"ן ושאר פוסקים הוי הדין בעריות בין באיש בין באשה לדבק עלי' זכר יהרג וא"י עיין במלחמות דלא כבעה"מ אבל מודים הרמב"ן והפוסקים שבג' עבירות הנ"ל אם עבר עליהם מחמת פחד מיתה אין הב"ד ממיתין אותם וכ"כ הרמב"ם בפ"כ מה' סנהדרין ועיין בכ"מ שבאשה אפי' אם אנסוה לדבק עלי' זכר פטורה רק באיש חייב הרמב"ם אם התקשה עצמו אבל אם הי' מקושה פטור יען שבעל מעצמו מחמת פחד והבן זה והשכל גוזר כמו דנקרא אנוסה שאינה נהרגת ה"ה שמותרת לבעלה וע"ש שוב מצאתי שכ"כ הח"מ וב"ש בסי' כ' ע"ש ודו"ק ולפ"ז גלה התורה דהנה משכחת ב' אופנים שכיבת הנערה או שיש פחד מיתה שיראה שיהרגנה אם לא תדבק עליה הזכר או באין פחד מיתה רק פחד יסורים קשים אבל לא מבקש שתדבק עליה זכר רק היא תהי' כקרקע עולם מונחת לפניו לבעול ובאופן הראשון הי' מן הדין תהרג ואל תעבור ואעפ"כ אם עברה אין זה חיוב מיתת ב"ד וגם אינה נאסרת על בעלה הגם שלא עשתה כדין עכ"פ אונס הוי כלשון הרמב"ם פ"כ מסנהדרין ואופן השני עשתה כדין שאין צריכה למסור נפש ומותרת להיות נבעלת בשוא"ת ואפי' אם אין פחד מיתה עליה רק פחד יסורים ג"כ א"צ לקבל יסורים קשים ומותרת להיות נבעלת וזה רמזה התורה ולנערה לא תעשה דבר לאסור על בעלה בכל אופן שהי' אפי' אם דבקה זכר מחמת פחד מיתה הגם שראוי למסור נפש בכ"ז אם עברה נחשב כאונס אין לנערה חטא מות וה"ה לאיסור בעלה וביאר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה הכוונה דהנה אסור להרוג סברא דמאי חזית ולפ"ז אני אומר שאם עבר והרג פשיטא חבירו בעבור פחד מיתה ואמרי' בגמ' דתורה סמכה על דפטור ממיתת ב"ד דאמרי' להפך מאי חזית דדם הרוג סומק טפי כדי שיהי' הוא חייב מיתה והבן ולפ"ז גילה התורה כמו אם אחד אנוס מחמת סכנה ורצחו נפש חבירו הגם דאסור לעשות כן בכ"ז אם עבר ועשה פשיטא דפטור ה"ה באשה כן אם עוברת לא נהרגת ולא נאסרת לבעלה דבשדה מצאה ויש כאן סכנת נפשות צעקה הנערה ואין מושיע לה ואין כאן איש להציל אותה מפחד מות ולכן הגם שעשתה שלא כדין אם עברה נחשבת כאונס וילפי' הא יש מושיע צריך להושיע וניתן להצילה בנפשו וממילא ה"ה ברוצח דהא התורה אמרה שעל אופן שיש כאן סכנת נפשות מותר להרוג הרודף רק באשה יש לומר הטעם לא משום דהוי רודף רק דהוי פגם לכן אמרי' יען דתורה אמרה דנערה הוי כרוצח ה"ה רוצח כנערה והבן

וגם יען שמשכחת באופן הב' שלא בא להרוג אותה רק להכותה ביסורים ואעפ"כ בכל אופן דיבר הכתוב שנערה פטורה אם נבעלה שצעקה ואין מושיע לה א"כ איירי רק בעבור זנות שהוא פגם וצריכים ללמוד רוצח מנערה והבן ולכן התחיל התורה ולנערה לא תעשה דבר שהוא איסור לבעלה יען דאם היא קרקע עולם פשיטא שאין לה חטא מות ומותרת ליבעל לו כמש"ל אשמעי' שמותרת לבעלה אף שלא הי' כאן פחד מיתה אעפ"כ אונס הוא ולא רצון והבן זה בעזה"י הוא אמת

ולכאורה עלה בדעתי שיש להשיב ע"ז שחדשתי דתורה גילה ולנערה לא תעשה דבר והיינו איסור לבעלה א"כ מאי האי דאמרי' בגמ' נדרים כ"ז א"ל רבא אנוס הוא ואנוס פטור דכתיב ולנערה ל"ת דבר וכ"ת לקטלא שאני ופירש"י ור"ן ורא"ש דתורה לא מחייב לה מיתה דלענין מיתה יש אונס אבל לשאר דבר לא אמרי' אונס ע"ש ולפמ"ש האי לנערה ל"ת דבר היינו איסור לבעלה ולא קטלא וצע"ג ונ"ל דכוונת הגמ' יען שאיסור לבעלה נקשר אם נחשב לרצון וכיון דלענין קטלא נחשב כאונס ביאה כזה ה"ה לענין בעלה והבן. סימן כא עץ החיים יתן פריו וגפן השלום חילו לראש אחי הגאון הצדיק הרב ר' נפתלי נ"י סופר אב"ד דק"ק פ"ח יע"א

אהובי אחי נ"י תן דעתך על פסק קטן אשר נכון לשים עין עיונך עליו והודיעני דבר שלם

שאלה אשה שראתה דם מחמת תשמיש ג' פעמים בבעל הראשון וגרשה ונשאת לשני וראתה ג"כ ג' פעמים מחמת תשמיש וגרשה ועכשיו רוצית להנשא לאיש רק האיש אמר שרוצה לבעול אותה בלא קידושין ג"פ ואם לא תראה דם יקדש אותה להיות לו לאשה אבל לישא אותה מיד בקידושין לא חפץ שירא פן תראה גם תחתיו ויצטרך לגרש על כן אחת דיבר אם לא שתשמע להיות נבעלת לו בלא קידושין לדעת אם הוכיח ד' אותה לו לאשה לא יכנוס עצמו בזה ושאלה האשה והאיש אם יתכן לעשות כן או לא

תשובה הדבר צריך התבוננות רב כאשר אבאר בעזה"י

הנה הרמב"ם כתב בפ"א מה' אישות ה' ד' וז"ל משניתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהי' קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה עכ"ל ולכאורה הנך תיבות לשם זנות המה כדבר שפתים ח"ו די באומרו כל הבועל אשה בלא קידושין לוקה וצע"ג

אך דבר גדול רמז אם תכלית הבעילה שרוצה לזון את תאותו בבעילתה אז עובר על לאו דלא תהי' קדשה דאם חפץ בה והיא בו יקדש אותה ואח"כ יבעול אותה אבל אם אין תכליתו לבעול אותה להנות מבעילתה אלא תכלית הבעילה יהי' לבדוק אותה אם תראה דם או לא ואם לא ימצא דם גם על אצבעו אז יקח אותה לאשה אז אין בזה קדשה כי אין תכליתם בגוף הבעילה אלא להיות אבן בוחן אם ד' הזמין אותה שתהי' אשתו לעולם וזה שדייק הרמב"ם כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין אבל אם אין המבוקש