מחנה חיים אבן העזר חלק ב פח

מותר אפי' להתרפאות אף שיש ריוח ע"י ע"ז וממילא מותר אפי' להציל נפשו ממות שהוא כבר מחויב ולכך נקט שגוי אמר לאחד שמחויב מיתה עבור ע"ז ואל תהרג אעפ"כ מותר בצנעה והבן כי הוא דבר חדש מאוד

ולפ"ז יש לחדש אפי' רבנן דפליגי על ר"י שבע"ז יהרג ואל יעבור היינו דוקא להציל ממות נפשו שכבר מחויב מיתה שאסור להתרפאות בע"ז שעובר על לא ידבק בידך שמרויח בזה חיותו אבל באופן הב' שהוא פטור ולא אשם מאומה רק שהגוי חפץ שיעבוד ע"ז ואם לא ישמע לו יקנוס אותו במיתה אז בצנעה יעבור ואל יהרג אבל בפרהסי' יש חילול השם כר"י והבן

ובזה מיושב קו' תוס' דבכתובות מוכח דרבא סובר כרבנן ובפרק ר' ישמעאל סובר כר"י ולפמ"ש לעולם סובר כרבנן דבכתובות נקטו ג"כ חתמו שקר ואל תהרגו אבל בע"ז פי' התוס' בד"ה שאנסוהו וז"ל שאמרו להורגו אם לא ישתחוה מאליו עכ"ל מבואר דאיירי שאם לא יעבוד ע"ז יעשה לו קנס מיתה וע"ז פריך אונס בנערה המאורסה ושם ג"כ איירי אם לא תשמע אליו יהרוג אותה או בועל אותה והיא קרקע עולם אבל אינה מרוחת בבעילה דלא היתה מחוייבת מיתה ופודה עצמה בבעילה וא"כ פטור וע"ז השיב כר"י דבצנעה מותר ובפרהסי' אסור דבאופן זה הוי ע"ז כשאר איסורין להתרפאות בו והבן זה

ולפ"ז מה דאמרי' בסנהדרין מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור לכאורה הי"ל לנקוט אל יעבור ויהרג אף נערה אל תעבור ותהרג כי אותה אנו מבקשים שאל ירצח ואל יזנה אעפ"י שיהרגו והוא פלא ועלה בדעתי ג"כ רמז על מ"ש דאיירי ברוצח שמחוייב מיתה ויוכל לפטור עצמו ברציחת חבירו אז אשמעי' דאסור להתרפאות בנפש חבירו ולכך נקט יהרג שהוא כבר מחוייב ואל יעבור להציל עצמו וכן בנערה באופן זה שמחוייבת מיתה ותוכל לפטור עצמה בזנות קמ"ל תהרג ואל תעבור לאשמעי' שלא בא הריגה מחמת שלא עברו רק שהם בלא"ה מחוייבים מיתה והוי הדין שלא יוכלו לפטור עצמן ברציחה או בזנות

(ב) כ' הר"ן פא"מ ד"ה בכל וש"מ דטעמא דאיסורא לאו משום דלמא אתי לאמשוכי בתר ע"ז אלא לפי שהוא עובר אלאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם ואע"ג דליכא לאו דע"ז ממש אפ"ה בע"ז וכולהו לאוין דילי' יהרג ואל יעבור וכן בג"ע בכלהו לאו דג"ע אמרי' יהרג ואל יעבור והכי מוכח ממעשה באדם א' שנתן עיניו באשה וכו' ובודאי שדברי' אלו אין ג"ע ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג"ע עכ"ל ואני בער ולא אבין בשלמא אותו לאו דלא תקרבו שמביא לידי ג"ע שהוא במיתה או בכרת אז אמרי' על קורבא שמביא לידי בעילה שהיא בכרת או במיתת ב"ד ג"כ יהרג וא"י אבל לאו דלא ידבק בידך דע"ז שהוא כלאו דלא תאכל חזיר אז אמרי' יעבור ואל יהרג רק על ע"ז יהרוג וא"י וצ"ע ובזה יש להשיב על מחצית השקל סוף סי' ש"ו שכ' שיציאת חוץ לחתום הוי כגוף חילול והוא פלא גדול כמ"ש בפנים ודל"ב

וראית הר"ן מעצי אשירה לא הבנתי בוודאי כיון שהוא חולה וכבר יש לו נזק גופו אסור להתרפאות בע"ז דתורה אמרה לא ידבק בידך שלא יהנה מע"ז ואמר עוד לא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו (עיין רמב"ם בה' עכו"ם ובה"ה ופלא גדול בעיני שבמנין המצות הביא רמב"ם בעכו"ם רק לאו דלא תביא דלא ידבק בעיר הנדחת כתוב ופלא שהר"ן הביא רק פ' דלא ידבק ולא הביא הפ' דכתיב בע"ז ל"ת תועבה אל ביתך וצ"ע) ואסור להתרפאות אבל זה פשיטא דיכול לעבור לאו להנות מע"ז ולא יהרג עליו וכן שם באשה כיון שהוא חולה אסור להתרפאות בעריות אבל פשיטא שלא צריך למסור נפשו בשביל דבר ערוה כנלע"ד וא"כ למה כ' הר"ן שבע"ז וג"ע בכלהו לאוין דידהו יהרג וא"י מנ"ל שלא יוכל להנות איסור לאו שלהם כדי להבריח ארי ממנו שזה לא נקרא לא ידבק בידך מאומה מן החרם דמה הרויח הלא עתה הוא בן חורין כמקדם ולדעתי הוא פלא גדול ועיין בחולין ח' בתו' דלכך בבריאה מותר לשחוט דכיון דקלקול הוא לא נקרא לא ידבק בידך ועיין פלתי שם ועיין ביו"ד ה' נדרים סי' רכ"א בט"ז שהאריך והביא תו' שבת ועיין בנקה"כ והכי נאמר לר"ן שאם הגוי כפאו לשחוט בהמה מסוכנת שיאכל ממנה או שימכרנה שמחוייב למסור נפשו הוא פלא גדול בעיני בודאי להיות שב ואל תעשה וימות מחמת חולי אסור בע"ז כי בלא"ה אם לא ירצה ליקח רפואה הנ"ל הכי נאמר שמי שאינו לוקח רפואה שאין קוברין אותו דהוי כמאבד עצמו לדעת זה פשיטא שקר שתורה נתן רק רשות להתרפאות אבל אין חיוב לאדם ויוכל לבטוח בד' וא"כ למה יתרפא בע"ז דהוי כאילו רוצה להנות מע"ז אבל למסור נפש בעבור איסור לאו דע"ז שלא בשעת הגזירה הוא פלא גדול ועיין ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז שהביא והוא פלא גדול שלא התעורר אדם בזה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר שגם בג"ע אם גוי אומר לישראל שיתקשה ויבעל ערוה מותר לבעול אותה כיון דהוא אינו מכוין להנאתו והוי לא אפשר ולא קמכוין וא"צ למסור נפש בעבור זה אבל אם הוא חולי מסוכן ויוכל להתרפא בג"ע אז הלא כל חולה יש בידו שיבטח בישועת ד' ואינו רוצה ליקח רפואה רק התורה התיר וחי בהם שהתורה נתנה רשות לעבור ע"ד תורה אז אמרי' דוקא בשאר איסורים נתנה תורה רשות אבל להתרפא בעריות או בע"ז או בש"ד אין לאדם רשות כיון דיכול לומר לא בעינא לי' לרפואה רק רשות בידו ובג' איסורים הנ"ל יש מצוה על אדם למסור נפשו לד' ולא ירצה להתרפא בעבירות הנ"ל והבן זה מאוד

אבל מי שהוא בריא ושלם שבוודאי מחוייב לשמור נפשו שלא יגיע לו נזק להמית אותו אז כיון שהוא מצוה שיחי' מותר לעבור על ג' עבירות ואפי' מחוייב לעשות כן כדי שישאר בחייו והבן זה ופשיטא שמותר לאשה להביא ערוה עליה ולכן לא הקשה הגמ' וסנהדרין דף ע"ד] על אסתר מגילוי עריות אלא בפרהסי' שהוא חילול השם ונקדשתי ומשני קרקע עולם או להנאת עצמן והבן

(ג) נסתפקתי בנערה המאורסה שכ' התורה אין לנערה חטא מות אי דוקא שאם לא תתרצה יהרגנה הבועל או ואפי' באביה שבעלה שידעה שלא יהרגנה אך יכה אותה ביסורים קשים אם תוכל מחמת זה לרצות ויהי' אונס וצע"ג

ונלע"ד דמסתברא אין א"א או ערוה בעולם צריכה לקבל יסורים גדולים וקשים ומותרת לרצות לבועל דאשה קרקע עולם רק במזיד שנהנת בשאט נפש ומרוצה מדעתה בלי אונס אז גילה התורה שחייבת מיתה אבל אם האיש מכה אותה באכזריות מותרת להתרצות לו דעכ"פ אנוסה היא ואינו בכלל מה שהתורה מחייבת מיתה על רצון דכמו אם יראה לנפשה שיהרוג אותה אם לא תבעל לו מותרת