מחנה חיים אבן העזר חלק ב פז

מותרת ואיזהו תחילתה באונס וסופה ברצון נכון תי' כ"מ נ"י אבל הרמ"א אינו מיושב דכללא כייל דלכן כ' הטור דיני מיתה לדעת אם אסורה אשה על בעלה אבל לפמ"ש נכון דשאני בשחוף דנאסרה ע"י מעילה בבעל אף דליכא עון מיתה כמו באומר מותר דאנוס או שוגג הוא ואעפ"כ נאסרת מטעמא דמהרי"ק וק"ל ולא ידעתי מה חשב כ"ת נ"י אם בדברי לא קשה קו' שבות יעקב הבשביל זה אחזור לאחורי

(ה) עוד השיב הד"כ נ"י על מה שחדשתי דבסופה ברצון חייבת מיתה אם התרו בה ובכ"ז מותרת לבעלה יען דיצרה תקפה ולא הוי מעל באשה כי ישער בנפשו שקשה הפירוד בין הדבקים ובעבור זאת לא פליגי רק לענין איסור לבעלה ולא לענין מלקות ומיתה והקשה ה"כ נ"י א"כ קשה מסנהדרין דף מ"א דהקשו אשה חבירה לריב"י היכא משכחת לה דמיקטלא הא יכולין לומר לאסור על בעלה באנו וקשה הא משכחת לה באשה חבירה שתחילתה באונס וסופה ברצון דחייבת מיתה ומותרת לבעלה עכ"ד פלא בעיני הלא בסי' צ"ז שחקרתי על ענין הנ"ל והשגתי על הנב"י בד"ה ולדעתי כתבתי וז"ל ועיין בסנהדרין מ"א עידי נערה המאורסה דמקטלי המ"ל ויש לעיין הרבה בזה אך הזמן בגד ע"ש עכ"ל הרי לפני מעלתו שהרגשתי בקו' הנ"ל ובאמת לק"מ דהלא עיקר חידושי דכל כח הוי ביאה בפני עצמה ובא חיוב מיתה על סוף ביאה דהוי ביאה בפני עצמה לענין חיוב מיתה רק לאסור על בעלה לא הוי מעל וא"כ אם הגמ' הי' משני משכחת בתחילה באונס וסופה ברצון א"כ הוי זנתה וחזרה וזנתה מבועל הראשון א"כ בלא"ה משני הגמ' זנתה וחזרה וזנתה מבועל ראשון דמה לי זנתה וחזרה וזנתה בתרי ביאות נפרדות או זנתה וחזרה וזנתה מב' כחות נפרדות עכ"פ שני מעשה זנות יש כאן והכל מבועל אחד וניחא לגמ' לתרץ בשני בעילות נפרדות דבודאי אין לטעות דלאסור אותה לבעלה באו דהא כבר נאסרה אבל בזנתה וחזרה וזנתה בביאה אחת בתחילה באונס וסופה ברצון ע"כ גם העדים צריכים להיות חברים דאל"כ מנא ידעי דחיוב מיתה יש על סופה ברצון ולבעלה לא נאסרה ואכתי יוכלו לומר לאוסרה לבעלה באנו אבל בשני בעילות נפרדות מבועל א' אז ממנ"פ אם בעילת הבועל אוסר אשה לבעלה א"כ לא הי' צריך לעדות דהא כבר נבעלת ודוק כי קצרתי למבין

(ו) ומה שהתפלא דהלא דברי ח"מ בסי' כ' הם כנגדי דמבואר מדבריו דאם הדין דחייבת מיתה אם הביאה הבועל עליה באונס פחד מיתה ע"י אונס נאסרת ג"כ לבעלה וצע"ג וכן רמז לי ידי"ע הגאון אב"ד דעירו נ"י במכתב אחד אקוה להשיב בארוכה להגאון נ"י מה שיש לי פלפול גדול בדברי ח"מ אם ירחיב ד' לי וכעת אשיב לכ"ת נ"י מפני הכבוד בקיצור נמרץ

ונ"ל דיש הבדל בוודאי אם השר גזר עליה מיתה אם לא תזנה והיא בחרה בזנות כדי להציל נפשה ממות והדין תורה הוא בהיפך שתמות ולא תזנה א"כ נחשב למעל בבעל שבחרה בזנות והתורה הכריעה שטוב לבחור במות ונשתעבדה גם לזה אבל אם נבעלת באונס ובתוך הבעילה זנתה ברצון והגם דעדים מתרים בה שתהי' מחוייבת מיתה על הזנות מכאן ולהבא בכ"ז הלבישה הבועל יצר בתחילת ביאה שמשליכה גם נפשה מנגד מגודל תאותה אז אין זה מעילה בבעל דהא לא התחילה בבעילה דהא יצר הבועל עושה גם כך שמקבלת גם מיתה וא"כ אין זה מעל באישה אבל אם שני דרכים לפניה או מיתה או זנות א"כ אין כאן יצר של זנות אשר מושך טבעה לזנות רק היא בחרה מעצמה בזנות מאשר תמות אז אם התורה אמרה שטוב למות ומחוייבת מיתת ב"ד על הזנות הוי ג"כ מעל באישה שנקל בעיניה לבחור בזנות אשר הוי מעל נגד ד' וכנגד בעלה והבן בקיצור כי יש לי פלפול גדול בזה דיש הבדל אם תביעת השר לזנות הוא לפטור אותה ממיתה שהוא מחוייבת ממקום אחר וע"י הזנות תפטר או אם המיתה יבוא לה לקנס יען שעברה פי השר ולא תזנה ואין פנאי להאריך כעת

וראיתי נעימת לשון ה"כ נ"י אשר בא להשיג עלי ומדבריו יש לי ראי' ואעתיק לשונו שכ' וז"ל אע"כ דמהרי"ק לא חידש זאת אלא היכא דלא הוי מעל נגד ד' אם הוי מעל נגד אישה ג"כ אסורה משא"כ אם איכא מעל נגד ד' לגבי בעל ג"כ הוי מעל דהא התקשרה עצמה בתחלת הנשואין שתתנהג בענין נשואין עפ"י דרך התורה והתקשרה עצמה שלא תתן חילה לאחר אף אם תהרוג לא תעבור כי כן צוותה התורה ממילא אם תעבור ע"ז הוי מעל נגד אישה ג"כ עכ"ל הנעים וכפי ההבדל שחלקתי דבריו המה רכים משמן כנלע"ד ב"ה ואחתום בברכה ממקור לב חיים שיזכה לעלות עם אחיו לציון ברנה ונזכה כלנו יחד לאור חדש על ציון ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים אשר יעלו מעצמן לרצון לפני ד' דברי המברכו באהבה

ואגב גררא אעתיק איזה הערות מח"ת שלי (א) ע"ז כ"ז ע"ב מניין אם אומרים לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם יש לחקור דהו"ל לומר מנין שאם אומרים לאדם אם לא תעבוד ע"ז תהרג שיעבוד ואל יהרג שהוי דבר והפוכו שגוי אמר שאם לא יעבוד יהרוג אותו דלא צריך למסור נפש בעבור עבירה ומותר לו לעבוד וצ"ע

ונ"ל דאשמעינן בזה חידוש גדול דיש ב' אופנים הריגה בעבור עבודת ע"ז (א) שהוא מחויב מיתה או מחמת מעשה אחת שחוקי הגוים יחייבו מיתה ואמר לו השלטון שאם רוצה לעבוד ע"ז ונסלח לו חטאתו ויחי' ולא ימות אי מותר לישראל לפדות נפשו משחת ע"י עבירת ע"ז זה הוא דמיון שאחד חלה ונוטה למות ויוכל לרפאות עצמו בע"ז אי מותר להתרפאות בו אופן (ב) שגוי אמר לו שאם לא יעשה מה שביקש ממנו שיעבוד ע"ז אז יענש בקנס מיתה אז העבירה הנ"ל מסבבת לו המיתה שאם יעבוד ע"ז יהי' נשאר כבראשונה ואם לא יעבוד ע"ז יבוא לו עונש מיתה תחת אשר המיר דתו והבן והנה בסברא י"ל מה שמותר בצנעה לעבוד ע"ז היינו אם הע"ז יסבב לו המיתה ולמה יגרום מיתה לעצמו ואם יעבוד ע"ז אין מרויח בזה מאומה שנאמר שעבר על לא ידבק בידך מאומה מן החרם שלא פעל רק הברחת הארי וגרע עוד מזה שפעל רק זאת שלא יבוא ממנה לה היזק ואעפ"כ בפרהסי' אסור משום חילול השם כמובן אבל להתרפאות בע"ז או שהוא כבר מחוייב מיתה ורוצה להציל עצמו ממיתה שמחויב ע"י ע"ז פשיטא דאסור דעכ"פ עובר על לא ידבק בידך מן החרם שהוא מרויח בעבודה הנ"ל וצריך למסור נפש אפי' בצנעה והבן והנה כאן דבן דמא אמר שרוצה לרפאות עצמו בע"ז דכתיב וחי בהם שחולה מותר לאכול כל האיסורין להתרפאות בהם וה"ה בע"ז ג"כ