מחנה חיים אבן העזר חלק ב פו

הבתולות החביאו עצמם בהחבא במרתף או בעליה או באיזה מקום סתר ולא הי' נבעלות כלל ובאופן זה אין היתר כלל למסור נפש אחת דשייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי (וכן מצאתי בכפת תמרים דהוכיח מהאי מעשה דמרי דוראי שהובא בגמ' סנהדרין שאם אפשר שהוא יברח אז אפי' אם יחפץ להרוג את שניהם שייך מה חזית דדמך סומק) וכן כאן מאי חזית להציל הנשואות ולטמא הבתולות אילו מזלם הי' גורם להחבא שלא יתטמאו כלל א"כ חטא ראש העדה וצריך לפייס הבתולות ולהסיר חרפתן שתהיינה לאנשים וד' יסלח לו על שגגתו שטעה וחשב לעשות מצוה ואשם נפשו כנלענ"ד בעזה"י

עוד נפל ברעיוני לחקור הנך בתולות גדולות המה נדות שלא טבלו לנדתן ויש בהם עוד איסור נדה כיון דביאת גוי הוה כביאת אדם ולא כביאת בהמה עיין באריכות תוס' יומא דף פ"ד והוה אצל הבתולות ג"כ ג"ע אך דבר זה אי נדה בכלל ג"ע אין ברור ואין כאן מקומו ואולי יען שיוכל לבוא לידי הריגה כאשר יותן רשות לאנשי צבא לעשות כזדון לבם וקרוב הדבר בצניעות לבוא לידי איבד נשמה ועיין בט"ז ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק ו' ובכה"ג עשה כדת וכהלכה ודוק כי קצרתי. סימן כ שמחת יו"ט וכ"ט לראש גבר באחיו המה"ג המפורסם בתורה ויראה דיין מצויין מו"ה שמואל נ"י בק"ק אונגוואר יע"א

אחר ד"ש באתי בבקשה על איחור אותיותי כי אלקים מצא עון עבדו שהיתה זו' הרבנית תי' חולנית איזה חדשים ולא יכולתי להשיב גם מפני הכבוד וכעת אבוא בקצירת אומר מפני גודל הטרדות אשר מקיפים לכל איש אשר עומד במקהלות ד' ואת אשר אחזה להצדיק דברי ולהסיר מעלי תלונות הדר"כ נ"י אעריך לפניו על סדר אותיות אהבה

(א) הנה בס' מחנה חיים סי' צ"ז הבאתי ראי' לדברי מהרי"ק דאיסור אשה לבעלה באומר מותר בזנות מדברי גמ' בסוטה דמקנין לשחוף הגם דליכא על ביאת אבר המדולדל עונש אעפ"כ נאסרה לבעל דמעלה בו מעל וע"ז השיב ה"כ נ"י וז"ל ראי' זו אינה דהא לפ"ד ק' מדוע ביאת בהמה או נכרי לר"ת או קטן אליבא דכ"ע אינה נאסרת הכי לא הי' מעל נגד בעלה עכצ"ל אף לדעת מהרי"ק לא הוי מעל לגבי אשה אלא באופן שאסרתה תורה ובהא מלתא דאסורה מה"ת אף דאומרת מותר אסורה משום דהוי מעל לגבי אשה א"כ לפ"ז עכצ"ל דביאת אבר המדולדל אסורה משום דמרבי' לה מן התורה כיון דכתיב ושכב ולא כתיב ובעל משמע אף אבר המדולדל אסורה ואף נגד ד' הוי מעל דהא פטור אבל אסור עכ"ל

ואני משיב להכ"ת נ"י שמלה לו לקצין יהי' כי איך מצא דבר זה דביאת קטן אינו פועל שתהי' האשה אסורה לבעלה אליבא דכ"ע נהפוך הוא אליבא דכ"ע נאסרת ע"י ביאת קטן ובתו' סוטה דף כ"ו ע"ב בד"ה אבל כ' וז"ל וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה אבל נאסרה ע"י בן תשע שנים ויום א' אעפ"י שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת בתרומה ונסקלת ערוה על ידו דומי' דכל עריות מקנא על ידו דלא אצטריך לאשמעי' אלא דשותות אבל דנאסרה פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי עכ"ל הרי מבואר דנאסרה ע"י ביאת קטן ובא"ע סי' קע"ח מבואר דאין מקנין על קטן אבל בביאה בוודאי נאסרת דהא נעשית זונה ע"י קטן כמבואר בסי' ו' סעיף ט' ולרמב"ם פ"א מה' סוטה ה"ו בקטן בן ט' ולמעלה אף מקנין לה בו שוב מצאתי בבית מאיר שרמז על רמב"ם הנ"ל ופלא שלא ציין לעיין במ"ל שם שרמז שדברי תו' הנ"ל משמע דלא כרמב"ם אבל פשיטא דבבן ט' ויום אחד נאסרת לבעלה בביאתו ואם כוונת כ"ת נ"י על פחות מבן ע' אז לא הוי ביאה כלל ולא הוי מעל בבעלה כמובן ודוק

(ב) ומה שהקשה מביאת נכרי לר"ת דאינה נאסרת לבעלה הגם דמעלה באישה פליאה גדולה איך חשב שר"ת שגג בזה כנגד כל הש"ס דמבואר דנאסרת לבעלה חש מלהזכיר הר"ת חידש דעתו דלא נאסרת לבועל דזרמת סוסים זרמתם ותו' בכתובות דף ג' השיגו דמבואר דנאסרת לבעל ע"י נכרי א"כ למה לא נאמר דנאסרת גם על בועל נכרי ובאמת זה אמרתי מאז בחידושי דר"ת סובר אם נאסרה לבעל ע"י מעל ד' אז נאסרת גם לבועל אבל אם נאסרת רק ע"י מעל בבעלה אז יש הבדל אם הי' ע"י ישראל כגון באומר מותר נאסרת לבועל אבל ע"י נכרי לא נאסרת לבועל והסברתי הטעם דע"י ישראל לא הוי כאונס דהלא ידע דמועל באשה עיין במ"ל פ"ו משגגות אבל בנכרי שהתגייר דנעשה כקטן שנולד נחשב אז כאונס אך לא הבאתי מזה בתשובה כי יש לדון ולדון בהנ"ל אבל בוודאי ידע ר"ת דנאסרת על בעלה עכ"פ יען דמעלה מעל באשה דבקפידא דבעל תלי' דנכרי הוי אדם כמו ישראל להקפיד על ביאתו רק בבהמה בטלה דעתו דאין זה איש כמובן ועיין ברא"ש כתובות דהסביר דין של ר"ת ולא מטעמו וק"ל ועיין בתשו' מהר"ם לובלין סי' קט"ו בבעילת שד דלא הוי איש ע"ש פלפול נחמד

(ג) ונפלא בעיני על הד"כ נ"י שיצא לעשות דרש חדש מדכתיב ושכב איש אותה ולא כתיב ובעל משמע לרבות אבר מדולדל עכ"ד ולדעתי יפלא הא מדכתיב משכבי ידעי' דמקנא על שלא כדרכה ע"ש דף כ"ו ועיין קידושין דף ט' ע"ב על פ' בעילת בעל או ובעלה דפי' רש"י דילפי' ממשכבי אשה א"כ ושכב או ובעל הכל אחד וק"ל והגמ' מפרש בדף כ"ו בסוטה דאצטריך לאשמעי' דמקנין לשחוף דס"ד ושכב שכבת זרע לאפוקי שחוף קמ"ל ועיין ברמב"ן פ' אחרי על פ' ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וק"ל

(ד) ומה שהביא קו' השבות יעקב על דברי ח"מ דלא נאסרה אשה אא"כ יש חיוב מיתה בבעילה והקשה המחבר הנ"ל משחוף דנאסרה אף דליכא בבעילת שחוף חיוב מיתה לא ידעתי הלא הקו' הנ"ל מרומז בב"ש סי' כ' סק"ה והד"כ תי' דח"מ סובר כיון דפטורה ממיתה א"כ הוי אונס ונכלל בכלל הא נתפשה מותרת משא"כ ברצון אסורה אפי' ליכא עון מיתה בבעילה ולדעתי ק' א"כ מנ"ל להרבות לגי' הש"מ אשר הבאתי בתשובה הא נתפסה מותרת תחילתה באונס וסופה ברצון דלמא דוקא נתפסה שהיתה מתחילה ועד סוף באונס רק דהי' הדין למסור נפש ולא תעבור להביא הבועל עליה ואם עברה אעפ"כ מותרת דהא גם היא בכלל נתפסה אבל לגי' דידן ויש לך אחרת אעפ"י שלא נתפסה