מחנה חיים אבן העזר חלק ב פה

פ"א או שהיתה אחת שפחה ונשתחררה אשר בודאי נבעלת אז מערל בגיותה או בשעה שהיתה שפחה א"כ אין תולדה בקדושה וכבר נבעלת בטעם ביאת ערל עיין הוריות דף י"ג שפחה אינו בחזקת שימור שהיא לבדה תתטמא ימסרו אותה קמ"ל מתני' דאסורין לעשות כן רק יקבלו על עצמן להתטמאות כולן ואל ימסרו נפש אחת מישראל ודוק

וגם זה אדרוש דהלא הכ"מ מביא תשובת רשב"א דאפי' אם אחת היתה כבר מחוללת מביאה שנטמאת אעפ"כ אסור להם למסור אותה דלא דמי לככר תרומה שנטמא דמותר למסור להם דשם אין בהוספת טומאה איסור אבל באשה הגם שנטמאת פ"א כ"ש שתוסף על חטאתה פשע יעו"ש והבאתי ראי' לדברי רשב"א מלשון המשנה פ"ח דתרומו' שסיימו ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל והלשון פלא אם איירי שכל הנשים שווין ביחוסם ובמעלתם הי' לו לרבינו קדוש לקצר ולאמור יטמאו כולן ואל ימסרו להם אחת מה זה שהאריך ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל הכי על רציחה אנו דנין לומר אל ימסרו נפש אבל כאן על טומאה אנו דנין די לומר ואל ימסרו אחת מהם וצע"ג

ואמרתי דדבר גדול רמז אפי' אם ביניהם אשה אחת שכבר נטמאת בזנות כגומר בת דבלים או שהיתה אחת בנעוריה שפחה וסתם שפחה היא מופקרת כאשר אמרו חכז"ל בהוריות דף י"ג למה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת מפני שזו היתה בחזקת שימור וזו לא היתה בחזקת שימור וכתב רש"י וז"ל סתם שפחה מופקרת עכ"ל והוסף עוד שם יען שאין בידה לשחררה לא שמרה נפשה וגויה היתה בידה לגיירה יעו"ש א"כ הי' בהשכיל שהנשים ימסרו האשה שכבר זנתה או מי שהית' מכבר שפחה שמסתמא היתה מופקרת וטוב שיתטמאו סיעת עכו"ם אלו משיטמאו נשים מזרע ישראל הצנועות והחשובות קמ"ל עכ"פ הם עכשיו נפש מישראל הגם שהמה אינם מזרע ישראל בתולדה רק שנעשה משוחררת או אפי' שכבר זנתה ונטמאת והיא מחוללת עכ"פ נפש מישראל המה ואסור להם למסור אפי' נפש מישראל הגרועים כמו שבכלל נפש אפי' נפש בהמה משמע ודוק

ולפ"ז אם אין רשות נשים יקרות והצנועות לבחור האשה אשר כבר זנתה והיתה מופקרת למסור אותה תחת נפשם א"כ איך בחר ראש העדה בבתולות תחת נשואות הלא אשה קרקע עולם ואין על נשואות עונש אם נבעלת הגם שיש בושה ומגונה על בעלה מכל מקום לא גרעו הבתולות מאלו שכבר זנתה או היתה שפחה בנעוריה והיתה מופקרת כלל גדול בני יעקב אמרו הכזונה יעשו אחותינו הגם שדינה היתה בתולה נהפוך הוא אין אשה אוגדת לבה אלא למי שעשתה כלי א"כ נפגמו הבתולות מאוד וראש העדה חטא מאוד ודוק

ובזה נראה לי ליישב תשובת רשב"א שהובא בכ"מ שאפי' אם יש בין הנשים אחת שכבר נטמאת אעפ"כ לא ימסרו אותה יעו"ש והתפלא בדג"מ בסי' קנ"ז דבירושלמי פ"ח דתרומות אמרו על הך משנה וז"ל לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה אחת עכ"ל וא"כ לרשב"א דסובר דאפי' אם אחת כבר נטמאת אעפ"כ אסור למסור אותה ע"כ צריך להיות הפי' בלשון בתמיה דאטו לא מסתברא אפי' היתה אחת כבר טמאה שג"כ הדין שיתטמאו כולם ואל ימסרו אותה וא"כ גם בסיפא הי' הפי' בלשון בתמיה לאסור למסור שפחה וקשה הרי רב ששת מסר להו לערבאי עיין בנדה דף מ"ז והניח בקו'

ולפמ"ש יש לתרץ דהלא כאן אין לנו לדון על עבירה דהא אשה קרקע עולם ולא עבדה איסור באונס והמתני' סתמא קתני שאמרו לנשים ואפי' כולם פנויות ואעפ"כ יטמאו כולם ולא ימסרו אחת מהן ואין כאן לדון על ביאת עבירה רק משום קדושת בנות ישראל נוגע בה שלא יפגמו בביאת עכו"ם והי' מסתבר למסור אותה שכבר זנתה או אותה שהיתה שפחה בנעוריה ואח"כ נשתחררה אשר היתה מסתמא בעודנה שפחה בחזקת מופקרת וגם אינה מזרע ישראל ואעפ"כ אסור למסור אותה דעכ"פ עכשיו היא נפש אחת מישראל ולכן דייק הירושלמי אם היתה שפחה ולא נקטו אם היא שפחה דיהי' במשמע שגם עכשיו היא שפחה אלא פשיטא דאם היא עכשיו שפחה מוסרין אותה אבל אם היתה נשתחררה הגם שבודאי כאשר היתה שפחה זנתה עם כל הבא לידה כאשה מופקרת אעפ"כ עכשיו היא נפש מישראל אבל אם היא עודנה שפחה בודאי ימסרו כי היא מותרת לערבאי כקו' הדג"מ ודוק

והלום ראיתי בספר סדר המשנה להגאון ר' וואלף באסקאוויטן שהקשה על תשובת רשב"א הנ"ל שני קו' אם הי' הפי' אפי' אחת שפחה אסור למסור אותה וקשה למה פסק הרמב"ם פ"ג מהל' אבל כהן ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן ומכ"ש כאן דלא דמי קדושת שפחה לקדושת בת ישראל יעו"ש שהניח בקו' עוד הקשה מגמ' קידושין דף ס"ו דהכניסו שפחה להגמון תחת אמו של ינאי וקשה איך עשה כן הא אסור למסור שפחה כדו להציל בת ישראל ותי' בדוחק גדול ולפמ"ש באמת מותר למסור שפחה אם היא עודנה שפחה אבל אם היתה שפחה דומי' אחת שכבר זנתה אז עכ"פ היא עכשיו נפש אחת מישראל רק היא אינה ברום המעלות כשאר נשים וזה לא מהני למסור אותה להציל המיוחסת ודוק

ואגב גררא אזכור שבמקו"א הערותי על קו' הגאון מנזיר וכה"ג יטמא נזיר דלק"מ דשאני התם דיש לנו פסוק ולאחותו דמת מצוה דוחה דגדול כבוד הבריות שדוחה כל ל"ת וכל מצוה כשחיטת פסח ומצות מילה ודוחה כל קדושה כטומאה כה"ג וא"כ המטמא עצמו אינו עושה עבירה נהפוך הוא עושה מצוה דמת מצוה דוחה ודומה כפקוח נפש שדוחה כל ל"ת בתורת היתר א"כ כמו דאמרי' בפקוח נפש מאכילין קל קל תחילה אם די לו בנבילה אין מאכילין לו חלב עיין יומא דאם אפשר להציל חיותו באיסור קל לא הותר לו החמור כך אם אפשר להציל כבוד הבריות בקדושה קלה כקדושת הנזיר לא נדחה הקדושה החמורה כקדושת כה"ג אבל כאן בגוי שבועל אשה יהודית הכי יש כאן מקום לומר שקדושת שפחה נדחית לגבי תאות רשע החומס נשים רק אנו דנין שקדושה נתחללה באונס ונעשה מעשה חמס רק שלא צריכה האשה למסור נפש דהות קרקע עולם אז אמרי' כיון דעכ"פ יהי' נעשה מעשה איסור מה לי קדושה קלה ומה ני קדושה חמורה דוגמא דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אם פוגע בגוף העבירה עיין רש"י יבמות דף קי"ט וכן כאן מה שנתחלל בזרוע רמה ותוקף יד מה לי קדושה חמורה או קדושה קלה והבן

ובעובדא דשאלותינו יש עוד חקירה שהראש העדה עשה שלא כדת דיש כאן לומר אם לא הצניע הנשים והשר הצבא נתן רשות לאנשי הצבא לעשות כרצונם אולי אותן