מחנה חיים אבן העזר חלק ב פד

יש עון גילוי עריות כמבואר ברמב"ן במלחמות וכן פסק הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ד ובבתולות בדרך זנות לא הוה אלא גזיר' ב"ד של שם עי' רמב"ן ונמ"י סנהדרין [סופ"ח] והגם אם האשת איש לא עבדה מעשה והות קרקע עולם אינו בכלל גילוי עריות עיין ט"ז סי' קנ"ז ס"ק ט' היינו לענין חיוב למסור נפש אבל עכ"פ מעשה עבירה גילוי עריות יהי' עיין תוס' ע"ז דף נ"ד בד"ה אונס רחמנא פטריה ודוק ולא עוד מי יאמר דשר הצבא וראשיו אשר עמו לא יבקשו מהנשים שהיא תדבק עליהם ותעבוד מעשה א"כ בחר בבתולות שאפי' אם יעבדו מעשה בבעילה לא יתוסף איסור והבן

אך נ"ל לחדש דבר דמשנה נקט נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם וכו' דאז אם לא יתנו אחת תהי' כולן נטמאות א"כ אם ימסרו אחת אז שאר הנשים הצילו את עצמן עי"ז שמסרו אחת מהן אז אמרי' הלא כתיב "ואהבת לרעך כמוך" ומזה הי' בן פטרא אומר שנים שהלכו בדרך ויש ביד אחד מהם מים צריך לחלוק עם חבירו וימותו שניהם עד שר"ע דרש וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבריך היינו בעל המים שיש לו די ספוקו לעצמו אם לא יתן ממימיו לחבירו חייו קודמין אבל אם ימצאו מעט מים בכלי ועומד על הארץ בודאי אין ראוי שיחזיק אחד בזרוע וביד חזקה לשתות הכל וימות חבירו בצמא דהא כתוב ואהבת לרעך כמוך לזה גם ר"ע מודה דיחלקו ביניהם וה"ה אם הגוים אמרו לנשים תנו אחת לטמא אותה ואם לאו נטמאו כולכן אז אסור להם למסור אחת מהן ולהציל את עצמם דמאי חזית להציל קדושתך וטהרתך בקדושת חברתך הלא כתיב ואהבת לרעך כמוך

אבל אם העכו"ם אומר לאיש הביא לי אשה אחת לטמאה אותה ואם לא אטמא את כל הנשים א"כ אין האיש מציל עצמו כלל רק הוא חוקר אם לא טוב לגרום להביא לו אשה אחת משיטמא כל הנשים אז השכל גוזר להביא לו אחת דלא שייך לומר כל שמחטיא לאדם נכנס תחתיו לעונשו דהלא בכל אופן גם היא תחטא חטא זה באונס שתבעל מאחד מצבא החיל באונס ולמה לא יבחר הרע במיעוטו למסור אחת ולהציל רבות בשלמא להציל עצמה תאמר לה חברתה תמסור עצמה להציל אותי וכל יתר הנשים אבל האיש שאינו עושה הצלה לעצמו אז בודאי כטוב בעיניו יעשה למסור אחת ולהציל את יתר הנשים ויבחר למסור בתולות דאין בהם סרך גילוי עריות להציל נשואות דיש בהם סרך גילוי עריות והבן

ועלה בדעתי להביא ראי' לדין חדש שחדשתי ממה שמבואר ביו"ד סי' רנ"ב סעיף ח' שכתב וז"ל פודין האשה קודם האיש ואם רגילים במשכב זכר פודין האיש קודם ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר הצלת האיש קודם עכ"ל ועיין הוריות דף י"ג כי תני' דמשוח מלחמה קודם להחיותו ועיין רש"י ותוס' נזיר דף כ"ג לפקח עליו הגל א"כ חזינן דאיש השלישי יכול להכריע להציל החשוב קודם וה"ה אם שנים הלכו בדרך ובא איש שלישי ובידו מים להחיות אחד יוכל להציל החשוב ויתן לו כל המים לר"ע דסובר חייך קודם לחיי חבריך ה"ה יוכל להציל איש שלישי למי שהוא חשוב ת"ח או משוח מלחמה או כה"ג קודם וה"ה כאן דיפה עשה ראש העדה ודוק

וכן עלה בדעתי להביא ראי' מר"י דביקש מטיטוס ר' צדוק ושושלתא דר"ג דירא לבקש על כל בני העיר דלמא לא ישמע לו עיין בגיטין פר' נזקין הרי שלא רצה להכניס בספק הצלת רבים פן יפסיד הצלת מועטין יעו"ש ועכ"ח דאיש שלישי אשר אינו בכלל הסכנה יוכל לבחור להציל כטוב וישר בעיני אלקים ואדם להציל החשובים המעוטרים במעלות

ואחר התבוננות אין מהנ"ל ראי' דשאני התם אם אין כח להציל הכל הוא מציל מעט ובוחר במוקדם במעלות והנשארים ממילא ישארו בסכנה אבל בנידן דידן למסור נפש אחת מישראל ביד שונא אשר יעשה בו עבירת זנות או רציחה וע"י מסירה של נפש אחת יבוא הצלה לאחרים זה אסור דמהכ"ת יהי' נפש זה מסור תחתיהם מי יגיד שנשמה דידה גרועה ותחטא להציל נשמות אחרות והגם שע"כ אז אדע כי מן השמים הושלח הרודף ח"ו וצרת צבור אינו צרה וצרת יחיד צרה אמרו חכז"ל וה"ה בזה מבקשה הזאת להיות דומה לחברותיה ודוק

ונהפוך הוא יש לי ראי' להבדל הנ"ל אם אנו דנין להרע לאחד כדי להציל השני הגם שהשני יש לו שלימות גדול אסור להרע לזה כדי להציל את זה הגם שאם לא יבוא הצלה ימותו שניהן מדתנן במשנה משיצא ראשו ורובו אין חותכין הולד דלא הוה רודף דמן השמים רודפין לה עיין במשנה פ"ז דאהלות וברמב"ם הלכות רוצח פ"א הלכה ט' ולפעמים היושבת על המשבר היא אשה חכמה אם בישראל מרבצת תורה ויראה בישראל עיין בתשובת מהרש"ל באם משפחתו תופסת ישיבה גדולה או היא נבואה כמרים ודבורה וחולדה ואם יושבת על המשבר וילדה בת שיצא ראשה ורובה הכי נאמר לחתוך העובר מפני להציל אמה שכל ישראל צריכים לה עכשיו ומי יודע אם ילדה תהי' כמותה אפי' ברוב שנים והלא בהוריות אמרי' לפקח הגל משוח מלחמה קודם יען כל ישראל צריכים לו עכשיו והי' למשנה באהלות לחלק אם היא גדולה היינו חשובה חותכין ולדה כדי להצילה אלא ע"כ דשאני בין להטיב לזה החשוב וממילא נשאר הפחות בסכנה אבל לשלוח יד להביא נפש מישראל למיתה כדי להציל החשוב הי' לא תהי' טוב שימותו שניהם מלשלוח יד לעשות מעשה בידים להרג לזה כדי להטוב לזה המעוטר במעלות וה"ה לא הי' לראש העדה לעשות מעשה בידים ליקח בתולות ישראל ולמסור אותם בידי ראשי הצבא ולטמאות אותם בבעילתם כדי להציל נשים נשואות ודוק

והגם שאפשר שיכופו להנשים להביא אותם עליהם ויהי' בנשואות ג"ע אשר לא משכחת בבתולות מה איכפת להם לבתולות אם הנשואות צנועות ימסרו נפשם ואם הם פרוצות שלא ימסרו נפשם על זה אין אומרי' לאדם חטא בשביל שתזכה חבירך מי שם לראש העדה שופט להביא לבתולות לחטוא בשביל לזכות הנשואות והגם שאם לא עשה כן הי' שר הצבא פוקד לבעול כל הנשים הן בתולות והן בעולות מ"מ לא הי' חרפתן גדולה שהי' מתביישין מאנשי הצבא ועכשיו נתביישו בפרט מיהודים (דוגמא בסנהדרין (דף מ"ב ע"א] אינו דומה המתבייש מעצמו למתבייש מאחרים) ודוק

ומה שהערותי דמשנה נקט שעכו"ם אמרו להנשים שימסרו אחת מהן משמע אם אמרו לאיש למסור אחת מהנשים רשאי ולבחור להציל החשובות ע"י אחת נ"ל דיש לומר בהיפך לא מיבעי שהאיש אסור לעשות כן דמאי חזית להרע לזאת ולהטיב לחברתה אבל הנשים בעצמן אשר הדבר נוגע להציל גופם מלהתטמאות יהי' רשאין להכריע ביניהם על ידי הפלת גורל להסכים על אחת ולמסור אותה כדי להציל עצמם כאשר עשו ביונה הנביא שהפילו גורלות ונפל הגורל על יונה להפילו לים או שהנשים יכתבו הדיעות איזה מהם למסור ועל איזה שתהי' רוב דיעות שיסכימו רובם למסור אותה שכבר נטמאת