מחנה חיים אבן העזר חלק ב פב

אעפי"כ ומתירים עצמם למיתה יתמלאו העדים כעס וזעם וחרון אף ומהכ"ת לא יסתכלו במקום הטינופת להעיד עליהם לבער עושי רשעה מן הארץ וגם העדים מלאכתם הם עושים למשמש בידים או לראות בעינים לתת נקמת ד' ברשעים כאלה לשפוך דמם ארצה וכל ישראל יהי' נקיים ולא יבוא בהם הרהור חטא ועון על אשה זונה וחצופה אשר דבוקה בו ככלב לנאץ ד' לעיני העדים ואטו לראות איש שוכב על אשת איש או שאר עריות מותר לראות רק השעה דחוקה לכך כמו במגדף עיין כ"מ פ"ב מה' עכו"ם אילו הי' מגדף צריך התראה לא משכחת אלא בשאמר שרוצה לברך את השם והתרה בו והוא הי' מגדף אח"כ ויקשה ג"כ היאך לא יברחו העדים מלשמוע מגדף את השם ח"ו אלא פשיטא היכא דלא אפשר ולא קמכוין ליכא איסור דנהפוך הוא מצוה לעשות עבירה לשמה לנקום נקם באיש העושה ביד רמה לנאץ קדוש ישראל וה"ה מצוה להסתכל לבער נואף ונואפת מן הארץ ודוק

ועוד אדרוש דלמא בבהמה דליכא פרוזדור והמסתכל רואה הביאה ממש וה"ה בחי' ועוף אבל אשה דיש לה פרוזדור וכביאור הנב"י שהם רק סוף ירכים שלה והוי כאילו העדים מסתכלים רק בשאר חלקי הגוף שבוודאי אסור להסתכל באשה ערומה ובשעת תשמיש גם הנואף אשר כל נשמה באפו ימלט מזה ואעפי"כ אם יבעל הנואף את האשה ערומה בוודאי יסתכלו העדים על תנועת שלהם ורואים ערוה ערומה ועושים עבירה לשמה ובטוחים בד' שלא יעלו בהם מחשבות און (ועיין במשנה בסוטה שקורע בגדה) וה"ה אם צריכים להסתכל אם העביר הברית בין הבתרים עכ"פ לא יעלה בלבם הרהור חטא כלל אבל לראות כמכחול בשפופרת אם כל העטרה בתוך המקום צר הוא יהי' מעט שימצא עדים ודוק

ובאמת מי שלבו נוקפו פן ילכד במצודת שית זונה ימלט נפשו ויברח שלא להסתכל ולא יבוא להעיד ויאמר יבוא בעל הכרם ויכלה הקוצים אבל בעל נפש אשר לבו דבוק בד' או זקן שתש כוחו או סריס או חולה או קדוש כפנחס וכר"ע וחביריו הם יהי' עדים בערות דבר אבל אם הי' העדים צריכים לראות כמכחול בשפופרת מי יעשה כזאת לבדוק עד היכן הגיע הבועל (עוצם עיניו מראות ברע) ולא ימצא אחד מאלפי אלפים אשר יסתכל ברחם עצמו ודוק

והגוף התמיהה שהתפלא הגאון שהוא חוץ מהשכל שיתקרבו העדים כ"כ לראות שרובץ בין השפיות נ"ל דהמעיין בדרשת הר"ן שביאר דבר נפלא שהי' בכלל שני דינים (א) תכלית הסנהדרין והדיינים לעשות משפט צדק דכתיב ושפטו את העם משפט צדק שהוא קולע אל השערה ולא יחטיא אך צריכים עדים והתראה חקירות ובדיקות שיוצמח מזה משפט צדק שלא ישאר שום ספק (ב) תיקון המדיני לא יוכל לעמוד אם השופטים ידרשו ויחקרו כ"כ ונתנה התורה כח למלך להמית ולהעניש כפי צורך השעה ומדינה אבל אין זה בכלל מצות הדיינים רק במשפט המלך ומעשהו וא"כ אם צריך מכחול בשפופרת לא הי' אדם נהרג מעולם אבל אם די לראות דיבוק בשפיות אז ימצא עכ"פ שנהרגין גם במשפט צדק עפ"י הדיינים ועפ"י דין תורה ודוק

והערה של הגאון ליישב הלשון במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים אשר אזן וחקר חקירה כיון דבסוטה עשתה התורה הספק כוודאי אם נסתרה אחר אשר קינא לה בעלה ה"ה הי' מסברא כיון שהתרו בם העדים וקבלו ההתראה והתירו עצמם למיתה נימא הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה כמו בקידושין דאמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה רק שם הוא בהיתר אמרי' כיון אבל כאן הוא באיסור אמרי' אעפ"י שקבלו ההתראה אעפ"כ לא נחליט למיתה חוץ אם נראה המעשה בחזקת הצורה הזאת שמזה נחליט אם נעשה כזה בוודאי עשו אשר זממו וזה במנאפים אשר הי' בסברא לומר שהם ע"י יחוד מנאפים לא מהני עד שיראו כדרך המנאפים עכ"ד

ולע"ד מהכ"ת לחייב מיתה הא כתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואיך יש מקום יותר להציל אם נאמר הגם שנסתרו מ"מ לא עשו כאשר זממו לעשות דעביד אינש דגזים ולא עביד איסורא וכאן יוכלו הם לצעוק הלא כתיב נקי וצדיק אל תהרוג ברי לנו הגם שעברנו על הסתירה בכ"ז לא עשינו מעשה בשלמא בסוטה אקפידא דבעל קפדה התורה ועיין סוטה דף כ"ו דהי' בסברא אפי' בדרך איברים יהי' מהני קפידת הבעל קמ"ל דלא מהני רק אם יש חשש זנות אז אסורה על הבעל אפי' הוא נקי' עיין תוס' סוטה דף כ"ח בד"ה מה ת"ל שמבואר כן אפי' הי' נקי' נענשה ע"ש אבל במיתה אטו אם לא זנו המה מחוייבים מיתה הלא בוודאי פטורים וא"כ מהכ"ת להמית הנואף והנואפת אם טענו ברי שלא זנו כלל הכי יש נקי וצדיק יותר מזה הגם שעברו על היחוד אחר ההתראה עיין בס"מ לרמב"ם מצוה ר"ץ דאפי' ברודף אחר חבירו להרגו התרו בו ולא שמע אליהם ורדף אחריו ומצאו הנרדף מת וחרבו מטפטף אעפ"כ נקרא בו נקי וצדיק אל תהרוג דעכ"פ אנו צריכים לדון משפט צדק גם בזה יש מקום להצדיק שהוא נקי וצדיק בדבר הזה ומכ"ש בסתירה איש עם אשה אחר התראה ועיין במגילת אסתר שורש ה' וא"כ מאי הוצרכו לאשמעי' עד שיראו כדרך המנאפים שלא להרוג בלי ראיית מעשה אשר יורה שנעשה מעשה זנות בפועל כנלע"ד

ואשר כתב הגאון לפרש בחקירת הנב"י דברי בה"ג מפורסמים גם אני זכיתי לפני כמה שנים לדרוך בדרך זה ואעתיק פה מפנקס חידושים שלי בעזה"י. הובא ברא"ש פ"ב דיבמות חידש דבר דאין מוציאין אשה מבעלה עד שיגידו העדים שראו הזנות כמכחול בשפופרת והרא"ש הקשה עליו אפי' להמית הנואף והנואפת דכתיב בו והצילו העדה סגי כדרך המנאפים ול"צ לראות כמכחול ולאסור לבעל יהי' צריך עדות כמכחול בשפופרת והוא פלא

ונלע"ד ליישב בעזה"י דעת בה"ג והוא דלכאורה הגם דעדים ראו שהכניס האבר בין השפיות עדיין לא נאסרה לבעלה רק אם העיר במקור עצמו דכתיב את מקורה הערה כמבואר באר היטב בנב"י במהד"ת א"ע סי' כ"ו והרמב"ם כ' שחזקת צורת זו מנאף אבל אם האשה יודעת בעצמה שלא העיר במקור רק עמד ונהנה רק מפתחי רחמה בוודאי מותרת היא לבעלה וא"כ אם יש עדים שראו כדרך המנאפים והיא מכחשת ואומרת שבכ"ז לא הערה בה הוי כאילו אומרת שלא נעשה בה ביאת זנות הגם שנאמר שאם תודה שבא בשפיות רק שלא העיר במקור לא הי' מאמינים לה מכח חזקת צורה זאת מחליטים אנחנו שזנתה (ואולי אפי' במודית שנגע בין בתרי בשרה אבל לא עשה העראה נאמנת במגו דאמרה דלא נגע בה כלל ותכחוש לעדים שאפשר דלא תוכל להכחיש העדים דלית לה מגו אבל בלי עדים ואשה