מחנה חיים אבן העזר חלק ב עח

הכנסת אצבעו בשפיות אשר אינו דומה למכחול בשפופרת בוודאי צריכים לראות וזה מדוייק מאוד שכ' שלא צריכים לראות שהערה בה כמכחול בשפופרת ולא כ' בהיפך ולא צריכים לראות כמכחול בשפופרת שהערה בה איזה העראה היינו כמכחול אבל צריכים לראות המעיר איש לויות ודוק

ומה נעימים דברי רש"י ב"מ דף צ"א בד"ה מנאפים וז"ל מעידין עליהם העדים לחייבם מיתה או מלקות אשר שכבו זע"ז כדרך המנאפים ואין צריך לעדים לראות כמכחול בשפופרת דלא הזקיקתו התורה להסתכל כ"כ עכ"ל ובנב"י סי' י"א במהד"ת פי' שצריכים לראות תנועת הגוף שרגיל בשעת תשמיש ולא שכיבה לבד ולפמ"ש דעת שפתיו ברור שצריכים לראות שכיבה כדרך המנאפים היינו הכנסת האבר בשפיות שכן דרך אשה מנאפת וכן נואף אשה חסר לב שהאיש שמכניס באברו רק בשפתי רחמה הוא חסר לב שלא ידע שיצרו יגבר עליו רק שאין העדים צריכים לראות שהערה כדמות מכחול דלא הזקיקה התורה להסתכל כ"כ הגם שלא יהי' די אם ראו שהכניס אברו בשפיות אלא שיסתכלו עוד אם נכנס בנקב הוא עמק עכור שהוא הי' צריך הסתכלות מאוד אבל עכ"פ צריכים הסתכלות לראות אם הכניס אברו בשפיות זה אינו צריך הסתכלות כ"כ ודוק ועיין בט"ז ה' חנוכה אסור להרצות מעות

אך דברי רש"י במכות צריכים התבוננות שכ' וז"ל משיראו כמנאפים משינהגו ענין נואף ששוכבים בקירוב בשר ונוהגים דרך תשמיש עכ"ל הכוונה נ"ל דמקום ערוה נקרא בשר כמחז"ל דם יהי' זובה בבשרה מלמד שמטמא מבפנים כבחוץ יען דכתיב בבשרה לכן כאשר יצא הדם לפרוזדור מטמאת אבל אי הי' כתוב מבשרה הי' משמע עד שיצא לחוץ מפרוזדור החיצון עיין בנדה כ"א ע"ב וכ"ב ע"א ובלשון רש"י שם וכן נקרא ערותו בשרו כמו רר בשרו ועיין רמב"ן בפסוק שארה וגו' לא יגרע שלא ימנע ממנה בשרה וא"כ גם כאן כוונת רש"י ששוכבים בקירוב בשר היינו הכנסת אברו בשפיות שלה ונוהגין כדרך תשמיש שמחממים בשרו בבשרה אז אמרי' שבוודאי הערה בה והגם שהוא רחוק שרש"י רמז על תיבת בשר מקום בעילה לא מנעתי מלכותבו כדי שלא תהי' סתירה בדבריו

שלא להוציא הנייר חלק אודיע לו מה שפירשתי זה ימים שמאוד הי' לפלא בעיני מליצת חז"ל הרי כריסה בין שיניה שלא הבנתי מחשבת מליצה הנ"ל ולא ראיתי מי שפי' בו דבר ואמרתי דמבואר ברמב"ם פ"ה מא"ב דסוף מקום מקור נקרא בין השיניים כמבואר בגמ' ועד שם מגיע בשעת תשמיש האבר של הבועל ובשעה שנעשה האשה מעוברת סגור שם שלא יפול הולד כנודע וע"ז רמזו הרי כריסה בין שיניה משם יבורר כריסה אם סגור כנודע שיש לברר ע"י הבקיאים אם היא מעוברת סגור שם כנלע"ד הבנת מליצתם. סימן יז אורך ימים ושנות חיים ארוכים ונעימים לה"ה כבוד אהובי י"נ ומחותני הרב הגאון ובקי מורג חרוץ ובעל פיפיות כבוד שמו מפואר מו"ה חיים סופר נ"י אב"ד דק"ק ספ"ט

יקרת מכתבו הגיעני בשבוע העבר וגם מכתבו השני אחריו ביום ו' עש"ק ופתח דברי בדברי תודה לרפ"מ נ"י על כי כיון ידיו לערוך מכתב בדבר המבוקש אשר בקשתי ממנו וכפי העתקה אשר ערך אלי במכתבו השני ויהי' לרצון מפי שיערבו נא דברי רפ"מ נ"י לפני קהל עדת דשמה ויעשו פרי המועיל להעל בעטרת הכבוד להרב הידוע וד' הטוב ישלם פועל המטיבים והמסייעים לדבר מצוה רבה כזו ועל ד"ת אשר שדר לי פ"מ נ"י חורפא ובקש ממני להשיבו דבר ולא חצי אין אתי למלאות כפי חפצו ורצונו ואעפ"כ לא אעלים ממנו מה שעלה לרעיוני לפלפל בדבריו את המעט אשר חנן ד' אותי

הנה כ"מ נ"י יצא לדון בדבר חדש דהא דאמרי' ספ"ב דמכות וכן בב"מ דף צ"א במימרא דשמואל במנאפים כדרך המנאפים אשר מבואר ברמב"ם בפ"א מה' א"ב שחזקת צורה זו שעכ"פ הערה בה היינו דוקא אם בא הבועל ועבר בין בתרי הרחם הגם אכתי אינו במקור כפי שמבואר בנ"ב מה"ת סי' כ"ג אבל אם לא בא בין הבתרים האלה איננו בחזקה זו שהערה בה והעיקר אשר הביאו לחדש כן משום דהי' במופלא בעיניו לישנא דשמואל במנאפים כדרך המנאפים וכי דרך יש להם למנאפים וכן הי' לפלא בעיניו לשון רי"ף דגרס בלשונו בלא כ"ף הדמיון וז"ל והמנאפים משיראו מנאפים וכן גרסא המובא בריטב"א וז"ל עד שיראו מנאפים וע"כ לחלק יצא דשם ניאוף הונח אם בא עד בתרי שפתי הרחם וכן ראשית מחשבת המנאפים שלא להמרות פני עליון רק אח"כ יוגבר עליהם היצר עד שאמרי' ע"י חזקת צורה זו מי שבא עד כאן ג"כ יעבור להלוך ויערה מקורה וביאר בזה דבר משלי קאפיטל ל' כן דרך אשה מנאפת וגו' כך תוכן דבריו בקצרה ופר"מ האריך והרחיב דברים אלה

ולדעתי הוא דבר רחוק לומר כן ולהקל באיסור כל שעה באשה מזנה תחת בעלה וראה אותה שוכבת בקירוב בשר והבועל מתנענע בה כדרך המנאפים כמו שהבין בנ"ב סי' י"א מדברי הראשונים ופר"מ נ"י עוקר דבריו מכח דקדוק לשון הנ"ל והמעיין בטור סי' כ' ובדברי רמ"א שם רחוק לומר כמ"ש ר"מ נ"י דכל כה"ג הו"ל לפרש דבפשטות אין השכל גוזר לחלק בין מקום למקום שאף שראינו תנועות הבועל השוכב על בטנה לומר כיון שלא הגיע לבין הבתרים אין הנידון בחזקה זו שהערה בה ואם נתפוש כדברי פר"מ נ"י אף לרבנן דבר רחוק הוא ולא יזדמן לאלפי הזמן שהעדים המתרים יהי' קרובים כ"כ לראות במקום התורפה שעבר בברית בין הבתרים לדון מכח החזקה ובסוף פ' דמכות אמרי' לר"ע ולר"ט בבועל את הערוה היכן אמרו וכו' ורבנן וכו' ולפר"מ נ"י אף לרבנן צריכים שיראו ויתקרבו לראות במקום התורפה מה שאסור לראות אף בבהמה מכ"ש שהוא נגד חוש השכל שיתקרבו העדים כ"כ לראות כזה ודוק

וגם ק' לכאורה לדברי פר"מ נ"י דשם ניאוף הונח נמי על מי שבא בין בתרי שפיות א"כ תקשה עליו לשון הכ' האיש אשר ינאף בסוף פ' קדושים ואם שם ניאוף הונח נמי על לשון כזה אינו נידון למיתת ב"ד בשביל שנואף עמה אם לא הערה בה ואף דר"מ נ"י מצא לדחוק עצמו דכוונת התורה ע"י ניאוף אמרי' חזקה שהערה בה וקצת סיוע לדבריו דלגבי אזהרה סוף פ' אחרי נאמר בלשון התורה פסוק כ' אל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וכו' וגבי חיוב בפ' קדושים אפקי' בלשון ניאוף ע"כ הי' מקום לומר כדברי פר"מ נ"י דלגבי אזהרה העיקר הוא שלא יעבור עד מקום המקור דע"ז נאמר לישנא דשכבתך לזרע כמבואר ביבמות דף נ"ה שהוא מקום הראוי להזריע כלישנא דאשה כי תזריע אבל