מחנה חיים אבן העזר חלק ב עז

אברו בשפתי הרחם וגם זרק זרעו בה ונהנה ממנה בכ"ז לא פעלה און להתחייב מיתה או להיות נאסרת לבעלה כי לא נכנס במקום צר רק נגע בשפיות וזה אכלה כי הבעילה נקרא לחם ומחתה פי' שפתי הרחם תקנח ואומרת לא פעלתי און הגם שלא שמרתי דרכי צניעות אבל אין מיתה ולא מלקות ולא פעלתי שלא דחק בה שיבוא בפנים בעמק העכור למעלה מפי הרחם כמובן

והנה דרך גבר הוא איש המושל בכל אשר לו הוא עושה כך או ששוכב עם אשתו רק בקירוב בשר להנות משגעיוני יצרי איש ואם יגבור תאותו ויחפוץ בבעילה לא יכניס אצבע רק בשפיות ליתן שם כחותיו כי למה לו להנות בהנאה מועטת הלא הוא שורר בביתו יבעול מיד בהנאה מרובה בביאה גמורה לכל הפחות יעשה העראה אבל דרך מנאפים אשר לבם בל עמם להמרות פני עליון בבעילה הוא העראה כי הוא חטא משפט מות וישמע לקול מנחש הוא היצה"ר לקרב אליה במעט תענוג בחימום בשרו בין השפיות שאז לא יחטא ואשם חטא מות רק לרוב לא יוכל לעמוד על נפשו כי יגברו תאותיו עליו ומערה בה או אפי' גמר ביאה אבל ראשית מחשבת מנאפים ופרי מעשיהם הוא לעבור בשפיות ולעמוד בפרוזדור בלבד כאשר סיפר שלמה דרך אשה מנאפת לאכול ולמחות פיה ואומרת בע"פ שלא פעלה און כלל כי אין זה זנות ולכך אמר שמואל ובמנאפים משיראו דרך המנאפים א"צ העדים לראות שבא בערותה ממש הוא המקור דחוק בפנים למעלה מפרוזדור אלא משיראו דרך המנאפים היינו עכ"פ שעבר אצבע הנואף שפתי הערוה ועומד על כריסה מכוון כנגד המקום או אפשר כיון שעכ"פ אצבעו בתוך החריץ הן למעלה הן למטה אחד הוא שנקל להטות מעט ולעשות העראה ודוק) **(עיין בהגהת מרדכי קדושין סי' רפ"ו שכ' וז"ל ואע"ג דליכא עדים שראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו כמנאפים כמכחול בשפופרת עכ"ל והוא פלא הא לא קי"ל דצריך כמכחול בשפופרת ועוד הא שמואל לא אמר רק במנאפים כדרך המנאפים ולפמ"ש יובן (ועי' במ"ח ח"מ סי' ב' ד"ה ואגב)** (אחרי רבות בשנים מצאתי בחינוך מצוה רי"א שכ' וז"ל ומ"מ בענין איסור עריות הורונו חכמים שא"צ שיראו העדים ענין הניאוף לגמרי כלומר משיראו את המעשה הרע כמכחול בשפופרת אלא מכיון שיראו אותה כמנאפים כלומר זה בזה כדרך כל הבועלים הרי אלו נהרגין בראי' זו ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה עכ"ל דוק ותראה שצריכין לראות ביאת שפיות ודוק)

וחזי דאתי להבין אמרי נועם רבינו הרמב"ם דכ' וז"ל אין העדים נזקקין לראות שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת עכ"ל הכוונה של"צ לראות שהכניס אצבעו במקום החור ששם מקום העראה שמכניס כמו מכחול בשפופרת ומסיים וז"ל אלא משיראו אותן דבוקים זע"ז עכ"ל הכוונה שעכ"פ צריכים לראות דביקות שהכניס האבר בשפתי הרחם הוא שהפרוזדור מקיף ראש הגויה וכ' וז"ל כדרך כל הבועלים עכ"ל שצריך להיות עכ"פ ראי' מעשה דרך כל הבועלים שמכניס האבר בשפיות והוא התחלת מעשה לתכלית בעילה ולכן מסיים וז"ל ואין אומרים שמא לא הערה עכ"ל הכוונה מה מהני שראו שהכניס אצבע בשפיות דלמא עמד ולא הדחיק לעשות העראה יען שחזקת צורה זאת שכבר העביר אצבעו בשפיות בוודאי עשה העראה דהא כבר עבר הדלתים ובמעט דישה כבר נגמר העראה והבן

ויובן לי בזה דברי ר' אלפס במכות שכ' וז"ל במנאפים משיראו מנאפים ולא בעינן כמכחול בשפופרת עכ"ל והוא פלא גדול שהוא לא גרס כמנאפים בכף הדמיון רק משיראו מנאפים ואם ראו מנאף ע"כ ראו מכחול בשפופרת דאל"כ איך אפשר לומר שראו הניאוף בשלמא אי גרסי' בכ"ף כמנאפים יש לפרש שראו מעשים אשר מורים על ניאוף שמתנענע גופו עליה וכדומה אבל משיראו מנאפים א"א אלא כמכחול בשפופרת שזה ניאוף ואיך מסיים ולא בעינן כמכחול בשפופרת ועיין רש"י שגרס כמנאפים בכ"ף וז"ל כמנאפים משינהגו ענין ניאוף עכ"ל אבל נוסחת הרי"ף פלא גדול מאוד

אמנם הוא הדבר אשר דברתי דעכ"פ צריכים לראות שהכניס אצבעו בשפתי המקור בפרוזדור החיצון ושם מחמם בשרו היינו אברו בבשרה וזה נקרא ניאוף כמו שדרשו חז"ל ידיכם דמים מלאו עיין נדרים דף נ"ג שמחממים אצבעם בהיקף היד רק ל"צ לראות כמכחול בשפופרת היינו הכנסת האבר בחור עמק עכור ודוק

ומצאתי בריטב"א במכות שכ' וז"ל הכא גרסי' במנאפים משיראו מנאפים וכן גרס רש"י ולא גרסי' עד שיראו מנאפים דמאי עד הא קודם לכן א"א להיות שום דבר שיתחייב בו עכ"ל הכוונה מבואר כמו שפירשתי על דברי ר' אלפס ז"ל משיראו עכ"פ מנאפים שהכניס אצבעו בשפתי הרחם כמובן רק שהוסיף שא"א לגרוס עד שיראו מנאפים דהא עד שיראו עכ"פ שהכניס אברו בשפתי הרחם א"כ לא ראו שום דבר שיוכל לבוא לידי חיוב דהוי כאילו ראו שהכניס אצבעו בין כרעי' דמה לי אם נגע באצבעו על בשר כרעי' או על בשר שפתי רחם שלה הלא לא ראו שום התחלת ניאוף לאמור שנאפו האיש והאשה דאין נואף אלא אם ראש הגויה מוקף בבשר ולא נגיעה בבשר ולשון עד משמע הגם שהתחילו לראות אינו די עד שיראו וכאן טרם שהכניס אברו בבשרו לא ראו כלל ולכן גרסי' רק במנאפים משיראו מנאפים היינו הכנסה בשפיות כי זה ההתחלה וגם הסוף אשר צריכים לראות ודוק מאוד כי זה ברור ב"ה והארכתי בחידושי ליישב בזה דקדוק למה אמר שמואל במנאפים עד שיראו מנאפים ולא אמר בלשון יחיד בנואף עד שיראו מנאף הלא דבר הוא כי בחר לשון רבים במנאפים כי על האיש אפשר לומר אם ראו שהכניס אצבעו בין רגליה ומחמם בשרו בין עובי' נקרא מנאף כמו ניאוף ביד שמעור הגוי' מחמם בין רגליה אבל היא בוודאי לא תהי' מנאפת חוץ אם שפתי רחמה מקיפו' אצבעו ואין כאן מקום להאריך בזה

וחפשתי בלשון הר"ן וראיתי שגרס כמנאפים בכ"ז כ' וז"ל משיראו אותם העדים דבוקים זע"ז כדרך כל בועל הרי אלו נהרגים בראי' זו ואין זקוקים לראות שהערה בה והכניס כמכחול בשפופרת עכ"ל הכוונה מבואר שצריך דוקא שראו עדים שהכניס אברו בשפתי רחם עכ"פ וזה שדייק משיראו העדים אותם דבוקים זע"ז כדרך כל בועל עכ"ל לא כ' ששוכב זה על זה או שוכבים זה עם זה רק דבוקים זע"ז היינו ראשית התחלת הדיבוק שדבק בשרו בבשרה כמו ודבק באשתו והי' לבשר אחד שכל דביקות הוא מהודק זה בזה כדרך כל בועל שמדבק באשתו בראי' זו הם נהרגים ומסיים וז"ל ולא צריכים לראות שהערה בה כמכחול בשפופרת היינו הכנסת האבר בחור אשר דומה כמכחול בשפופרת אשר המכחול נכנס בחור השפופרת אין זקוקים לראות אבל