מחנה חיים אבן העזר חלק ב עג

עדים כי אנן סהדי מכח רוב ועדים הם בעצמם עדים עפ"י ראית עינם

ולפ"ז אני אומר הגם אי סימנים דאורייתא וצותה התורה בהשבת האבידה להשיב על סימנים בכל זאת לא הוה רק אומדנא ומותר לסמוך על סימן אבל אם עבר ולא השיב לו לא הוה גזלן שיהי' פסול להעד דאין כאן עדות שגזל ממנו חפצו דאולי מעולם לא הי' של נותן הסימן אבל בסימן מובהק שנתן בעל האבידה הוה שלו מכח אנן סהדי אז אם לא מחזיר לו הוה מוצא אבידה גזלן ופסול לעדות והבן

ועתה אני אומר דין חדש הגם אי סימנים דאורייתא באבידה בכל זאת אין מחזירין גט או מתירין עגונה בסימנים דסימן לא הוה בגדר עדות רק בגדר אומדנא והוכחה שהוא אמת ואין זה פועל בדבר שבערוה דשם צריך עדות דאין דבר שבערוה האסור חוזר להיות מותר אלא בעדות והגם שהקילו חכמים בעגונה להאמין אפי' עכו"ם מסל"ת דלא הוה בר עדות זה דווקא שמי שמעיד לא צריך להיות בר עדות אבל גוף הדבר אשר מסופר צריך להיות עדות בעצמו ואומדנא והוכחה לא בעצמותו עדות

ולכאורה קשה איך אמרי' בב"מ דף כ"ז איבעי להו סימנים דאורייתא ונ"מ להדורי גט אשה בסימנים ורצה הגמ' לפשוט משמלה יעו"ש וקשה הגם אם מהני בממון דלא צריך רק אומדנא ואמיתיות אבל דבר שבערוה צריך עדות ובודאי לא מהני סימנים בשלומא דרצה לפשוט בהיפך דסימני' לאו דאורייתא מן המתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים הוא שפיר דהוה ג"כ דבר שבערוה אבל זה שרצה לפשוט הגמ' מן שמלה וחמור דסימנים דאורייתא קשה

ונלע"ד דבסוגי' אזלינן כאן כתי' השני בבכורות דף מ"ו דאקילו בעגונה ועיין בגיטין דחכז"ל חששו בשליח המביא גט משום עיגונא יעו"ש דף ג' ועיין רש"י בכאן שפי' שנאבד מן השליח ודומה גט הנאבד מן השליח כמו בעגונה במת הבעל ודומה רק לאסורין דהקילו בעגונה גם בתחילת עדות וביותר כמ"ש התוס' בגיטין דף ב' ע"ב דהכשר הגט אם הוא לשמה הוה רק איסורא דעדיין לא נעשה הכריתות אבל לדינא שפסק הרמב"ם דמחמירין גם בעגונה כמבואר בנחלות כלישנא קמא בבכורות דבתחילת העדות מחמירין ע"כ ה"ה בגט צריך נקב באות פלוני ודוק עד מקום שידי מגעת גליתי דעתי בעזה"י

ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי ראיתי בש"ש שמעתא ז' פי"ג שהביא דעת בנו של מהריב"ל שגם אם הראש שלם כיון שנחסר הגוף לא מהני בו הכרה והקשה הגאון א"כ בבכורות שהקשה הגמ' על ר"י שסובר פדחת פוטר ממתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם משמע דלר"ל ניחא וקשה עכ"פ אם יצא כל הראש פוטר ר"ל ג"כ מנחלה וקשה הא בראש בלי גוף אין בו הכרה וצע"ג ומיישב בדוחק

ונלע"ד ליישב בעזה"י דבודאי לא יכחיש השכל שיש לאדם הכרה בפרצוף פנים עם החוטם בצירף פדחת הגם אם נחתך הראש מהגוף ואם יונח תחתיו שאר ראשים המשונים בכמות ובאיכות תוארם יכיר מיד שאין זה הראש אשר ראה זה ימים מקדם אבל אם יובחר ראש אחד אשר הי' לו איזה דמות וערך בשוה לראש הראשון אז נקל לטעות שיאמין שהוא הראש אשר ראה הגם שעין מרגיש ע"י שראה ראש הראשון אבל להבדיל בינו לבין הדומה לו לא יוכל העין לשבוע רק אם הראש מחובר עם הגוף אבל להחליף ראש הנ"ל בראש שאינו דומה לו לגמרי בודאי יכיר מיד דעין שולט בפרצוף פנים וחוטם ובפדחת כמובן בשכל בעזה"י

ולפ"ז אומר אני בשלומא בבכור לנחלה הכי אנו דנין שם על שנחליף הולד הלא המילדת ועוד מאה עדים שם אשר מעידין על הילד שזה הוא היצא ובא מאשתו רק התורה גזרה שדין הבכור הקודם לנחלה הוא אם יצא מרחם אמו להיות בו הכרה ואם יצא כל הראש בודאי יש בו הכרה עכ"פ אם יותן תחתיו ולד אחר שמובדל בכמות ותואר יכיר מיד שאין הוא זה הגם שאפשר להחליף ולהטעות את העין בראש אחר הדומה לו לא יזיק לנו שאז נפעל להטעות את העין בהכרתו אבל הכרה עכ"פ יש דהא ראי' שצריך להטעות דווקא בדומה לו והבן אבל בעגונה שאנו חוששין אולי איש אחר מת אשר הי' לו צורה הדומה לו צריך העין להכיר ולהעיד כי הוא זה האיש אשר אנו מבקשים ולא איש הדומה לו אז נכון סברת מהריב"ל שרק אם הראש דבוק בגוף שולט בו ט"ע להבדיל ולהכיר האיש בהדומה לו אבל להעיד בראש בלי גוף צריך לחוש אולי לא שבעה בו עין ויטעה בצורת פנים הדומה לתואר בעל אשה זאת אשר עומדת לפנינו והבן זה מאוד בעזה"י

ולכאורה יש להשיב א"כ מאי פריך הגמ' לר"י דסובר דבפדחת הוה הכירא ממתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם יעו"ש נימא ג"כ דבודאי יש היכר אפי' בפדחת אבל עדיין יוכל לבוא טעות בדמיון להחליף בדומה לו וא"כ שם להתיר אשת איש צריך בירור שאין זה האיש הדומה לבעל אשה הזאת וצריך פרצוף פנים עם החוטם וצע"ג

אמנם לק"מ דלשיטת מהריב"ל קאי המתני' אפי' אם הגוף דבוק בראש כיון שנחסר החוטם אין מעידין וקשה כמו לר"ל שיש היכר בראש שלם ויוכל להצמיח טעות אעפ"כ בחבור עם הגוף לא יוכל להצמיח עוד טעות בדמיון ה"ה לר"י שיש היכר בפדחת עכ"פ רק יוכל לבוא לידי טעות אבל במחובר לגוף לא יוכל אפי' לבוא לידי טעות הדמיון ודוק

ובזה נסתר ג"כ מה שהביא הגאון ש"ש בפ' י"ד ראי' לר"ת דמהני ט"ע בגוף דאל"כ יצא מסורס לא יפטור מנחלה ובגמ' לא פליג ר"י עם ר"ל אלא בפדחת משמע ברובו כ"ע פוטר מנחלה כמו שמקשה בפ' מפלת רובו ככולו וקשה הא עכ"פ בגוף בלא פנים ליכא יכיר והוא קו' גדולה עוד הוכיח דלר"ת מהני רוב הגוף כמו דמבואר דפוטר בנחלה ביצא רוב הגוף ועכ"ח דברוב הגוף הוה הכרה יעו"ש שהאריך בזה

ולפמ"ש ימחל לי לאלף הן אמת דבכל הגוף או ברוב הגוף או ברוב הראש יש בו הכרה עכ"פ שלא יוכל איש לטעות אותו בילד אחר שאינו דומה לו והגם שמשכחת לטעות עוד אם יותן תחתיו ילד בדומה לו בכל בנינו ותוארו של בנין גופו בכל זאת הוה הכרה דהא צריך להחליף בדומה דאל"כ יכיר אותו מיד אבל בעגונה מאי מהני דא"א לטעות בדמיון על גוף שאינו דומה לו הא אנן חיישי' על גוף שדומה בבנין גופו ותוארו עכ"פ היא נשארת א"א וצריך הכרה שהמת הוא בעלה ולהכיר ולהעיד שאין המת המונח איש אחר אשר דומה לבעלה אז אפשר דלא מהני ט"ע דכל הגוף וביותר ט"ע דרוב הגוף ודוק

ואחר ח"י שנים מצאתי כעת לאדמ"ו בחת"ס א"ע סי' נ"ב שהאריך בפלפול עם הגאון מהרא"ז מרגליות והרואה יכיר שדרכתי בדרכיהם אבל יש הבדל גדול מאוד בעזה"י וברוך ד' שהנחנו בדרך אמת.