מחנה חיים אבן העזר חלק ב ע

החדש של הגאון מלייפניק ז"ל שנית ראיתי במהרי"ט בסי' פ"ב שדמה שע"א נאמן לסתור מה שהחזקנו האשה שמותרת לשוק להך דר"ן קידושין בקידשתי את בתי דנאמן ע"א לומר שזה האיש קידש אותה הואיל ול"ל חזקה מבוררת לאיסור ונאמן ע"א להתיר מכ"ש כאן דנאמן לאסור אותה עיי"ש

ולע"ד הבנה אחרת בר"ן יען דמתחלה היינו יודעים שאסורה לכ"ע ומותרת עכ"פ לאיש אחד כך עכשיו אחר עדות העד היא נשארת אסורה לכ"ע מותר רק לע"א ומברר בעדותו רק מי האיש שמותר בה אבל לא מוציא מכלל האיסור אפי' גוף אחד אבל אם היו נכללים בספק ערוה מאה משפחות והעד בא להוציא מכלל איסור משפחה אחת הגם שהעד רק מברר היתר מכח איסור כיון שעכ"פ משנה להקטין הספק הנכנס בכלל איסור ערוה אינו נאמן והארכתי בפרט זה בספרי מחנה חיים סי' ע"א בד"ה ולדעתי לתרץ סתירת הר"ן עיי"ש וא"כ כאן דע"א בא לסתור מה שהחזקנו להיתר בוודאי אין ע"א נאמן הגם דחזקה שלה לא הצמיחה מכח וודאית רק מכח ס"ס ואין ראי' מר"ן הנ"ל ודוק ומה שהבין מן חי' שע"א נאמן לסתור חזקה של היתר אשר החזקנו עד עתה עיי"ש פלא נאמנות החי' הוי רק דרבנן לרוב שיטות כנודע ובש"מ בב"מ דף ל"א בד"ה אילימא ערעור חד משמע דנאמנות החיה הוא דאורייתא עיי"ש ועוד דשם הי' מתחלה ספק והאשה בררה הספק אז העד סותר דבורה ונשאר ספק הקודם אבל כאן מעיקרא משעת נישואין הי' הס"ס ולא שייך דנסתר הס"ס ונשאר הספק דקודם הנישואין הי' חזקת היתר לשוק ומשעה שנתהוה האיסור אישות מיד נתהוה הס"ס שלא תזקוק ליבום ובפרט בנידן דמהרי"ט שאמר אין לו אחים ונשבע עליו ואולי הי' לו ג"כ בנים אשר לא גילה ומהכ"ת שע"א יהי' נאמן חוץ מהני טעמי דדן אח"כ מהרי"ט ומה שהביא דברי תשו' מיימונית אין כוונת מהרי"ט להביא ראי' לדינו דז"א דלא קרב זא"ז כמו שבארתי בתשו' בעזה"י רק הביא אותו לבאר שאין מדבריו סתירה לדברי תשו' הרא"ש עיי"ש בסידור בנין דברי מהרי"ט יראה שתל"י האמת בפי כאשר אמרתי למעלה ומה שהביא מדברי תו' שנאמנים דקטנים או קרובים היו דנשארו גם עכשיו אחזקת כשרות והקשה עכ"פ אנו היינו מחזיקין השטר לכשר מחזקה אין עדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול ואעפ"כ נאמנים לעקור חזקה אשר החזקנו יען דלדברי עדים לא הי' להם חזקת כשרות מעולם ע"ש וק"ל איך מדמה דשא"ה דהי' חתומים פעם אחד בוודאי קטנים וטוענים העדים שנשארו החתומים בשעת החתימה בחזקת קטנות אבל כאן מעולם לא הי' לה חזקת זיקוק ליבם כמש"ל ודוק ומה שהביא מתו' בחולין דלולי דאזלי' בתר רוב לא מהני י"ב חודש דלא הוי חזקה ברורה עיי"ש פלא בעיני דשאני התם דלא הוי שעה אחת תוך י"ב חודש אשר תהי' הבהמה מותרת לאכול אז לא אזלינן בתר רוב ולאחר י"ב חודש כבר נכנס בספק של טריפות דלמא נטרפה מקודם שנגמרו י"ב חודש דהא מחזיקין מאיסור לאיסור באותו שם טרפות עצמו אבל כאן היתה בבטח בחזקת היתר לשוק מכח ס"ס ואי יען דבעובדא דמהרי"ט בא הע"א מחיים ולשיטתו מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ בלא"ה הי' לו להבדיל בין נידון דתשו' הרא"ש לנדון שלו וקצרתי מאוד רק רמזתי מעט שלישית ראיתי בבית מאיר סי' קנ"ז דהקשה למה ע"א נאמן לומר איש זה הוא אח לחלוץ דהוי רק גילוי מלתא הגם דיש חזקת איסור דידענו שיש אח בעולם א"כ ה"ה אם יש ע"א ואמר גילוי מלתא שזה האיש הוא אח יהי' נאמן כנגד חזקת היתר עיי"ש שהבדיל לחלק והוא מחוסר תבלין והארכתי בחי' ליתן בו טעם מתוק בעזה"י

אמנם במכ"ת הקדושה ז"ל קו' זו לק"מ דשם מברר שזה הוא היבם ויוכל לחלוץ אם ועשה מעשה חליצה או יבום אבל בלא מעשה הנ"ל היא נשאר בחזקת איסור הגם שיש יבם בעולם א"כ העד אינו מברר רק שיש כאן חפץ אשר יוכל להתיר איסור אבל בעדותו עדיין לא נסתר חזקת איסור והוא כמו שע"א נאמן גט זה נכתב לשמה של אשה זו וראוי לגרש בו אבל כאן שהיתה בחזקת היתר והעד אמר שיש בעולם יבם א"כ בגוף העדות מיד מותר חזקת היתר בוודאי אין ע"א נאמן לסתור חזקת היתר אם יש בגוף העדות סתירת חזקה ודוק לפי מה שביארתי בתשו' בספרי סי' ע"א בין אם הע"א אינו מחליש להוציא אדם פרטי מחזקת איסור כגון בקדשתי את בתי ובין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה בלא"ה לק"מ קו' ב"מ הנ"ל דאם מברר היבם אז אינו מברר רק מה שידענו מתחילה שמותרת לאחד ואסורה לכ"ע אבל כאן דסברנו שמותרת לכ"ע וע"א אומר שמותרת רק לאחד וגם אצלו רק בתורת יבום לא לשם נוי ולא לשם זנות הארכתי בזה במק"א להסביר דברי נב"י ואין כאן מקומו ולא אכחד כי הרהרתי היתר בעלובה הזאת בדבר חדש יען שלא הזכיר שם אחיו ומקום דירתו ומקום מולדתו חשבתי לחדש דע"א נאמן ובפרט הבעל אם אומר עדות על גוף ידוע ולא על האשה אבל לא מצאתי אפי' ראי' אחת הגם שלא מצאתי גם סתירה אבל אשים יד למו פי עד שיאיר ד' עיני בתורתו ואולי אם הדרכ"ת נ"י ימחול לגלות לי דברי אשה אות באות אולי תזכור אופן דיבורו של הבעל וגם מה דובר בשעת חליו בשעת מיתה או מה דיבר כאשר מת בתו וכדומה הכל באר היטיב וישלח לי גם הפסק של הרב הגאון נ"י אז בל"נ דעתי לשום עיני עוד על שאלה הנ"ל. סימן יד

נסתפקתי איך הדין אם בא ע"א ואמר אצלו הי' יהודי אשר דמות צורתו הי' כך וכך ומתאר לנו פרצופו וחוטמו ופדחתו ועוד סימנים שהי' לגוף האיש שמת אצלו ואנן ידעינן שחסר במקומנו איש כזה אשר הי' לו פרצוף פנים וסימנים כזה אשר שמענו מאי הדין היש להקל להתיר האשה עי"כ או נימא כל מה שיש להקל בעגונה הוא דוקא אם העד הנותן סימנים הוא מעיד ע"י הסימנים שמת בעל האשה הזאת אז אנו מאמינים ע"פ ע"א ואפי' עבד ואפי' אשה כיון שיש עכ"פ עדות על היתר אשה הנ"ל אבל באופן זה דאיש המספר הדמות והתואר והסימנים לא יודע אם מת בעל אשה הזאת ואנו שיודעים שהי' פה איש אשר הי' לו דמות פנים וסימני גוף כזה הלא אנן לא ידעינן שמת האיש שהי' לו כל הסימנים האלו א"כ ליכא כאן עדות להתיר עגונה וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י דכלל גדול הוא דבדבר שבערוה צריך להיות הגדת עדות אבל ידיעה בלא עדות לא מהני דדוקא בממון דלא איברי סהדי אלא משום שקרא אז מהני הוכחה ואומדנא וידיעה אבל בדבר שבערוה צריך יסוד כח עדות עיין תומים סי' צ' וה"ה להתיר אשת איש ע"י מיתת בעלה צריך הגדת עדים מכח עדות מדין תורה והגם שחכמים