מחנה חיים אבן העזר חלק ב סט

עפ"י חק התורה ליזל בתר רוב ועכשיו דראינן טריפות בה אסרי' כל הגבינות והבדל ביניהם למשל היכא דלא הוחזק באחים והותרה לשוק מכח ס"ס והוי לה חזקת היתר מכח ס"ס בכ"ז אין זה חזקה ודאית דנאמר דע"כ העד משקר ונאמן העד לעקור החזקה הנתהות מכח חק התורה דס"ס הוי כרוב אבל אם יש עוד חזקה מכח חזקת הטבע דברבות בשנים לא נשמע מפי בעל האשה או מיודעיו רמז שיש לו אח זה א"א עפ"י חקי הטבע וההתנהגות בני אדם אז אין ע"א נאמן לעקור חזקה הנתהוה עפ"י מנהג טבע העולם

וכ"ז דע"א נאמן לעקור החזקה הנתהוה עפ"י ס"ס או רוב הוא דוקא עד כשר אבל קרוב שהוא עד פסול או הבעל שהוא כגופה של אשה וקרוב לה ביותר אז א"נ גם לעקור ס"ס דהא עכ"פ זכתה בזכות שתהי' מותרת לשוק עפ"י דין תורה מכח ס"ס ואין הבעל או הקרוב לה נאמן להפסיד לה זכות זה ולכן דייק הגמ' לא כל כמיני' לאוסרה לעלמא ולכן דן הרא"ש מתחילה על חזקתה מכח ס"ס וזכתה בזכות להיות מותרת לשוק שהבעל ומכ"ש אחים אינו נאמן להוציא מחזקתה ולאוסרה אכ"ע ואם הבעל א"נ הגם שאמר זאת בחייו אשר עדיין לא זכתה בזכות הנ"ל רק עתידה לזכות בו מכ"ש אחי' אשר אומר זאת אחרי מות בעלה וכבר זכתה בזכות שלה ואח"כ דן הרא"ש משכחת שיש כאן גם חזקה מעלי' מכח התנהגות העולם ואז אפי' ע"א דעלמא א"נ ודוק דבלא"ה יפלא מאוד מה השמיע הרא"ש לא מבעי' אחי' שהוא פסול לה אלא אפי' ע"א דעלמא עיי"ש וק' אי ע"א דעלמא יהי' כשר לה א"כ ה"ה אחי' דפסול דבאיסורין דנאמן ע"א גם הקרוב נאמן כמבואר ברמ"א ולא הביא שהרא"ש חולק ע"ז ולפמ"ש נכון דבספק גמור הרא"ש מודה לרשב"א וכאן דן הרא"ש על חזקה הנתהוה מכח ס"ס שם יש הבדל בין ע"א כשר ובין קרוב ודוק

אבל אי לא אמר מתחלה יש לי בנים ובא א' ואמר אנא אחוה דמיתנא נאמן ממנ"פ דהא אנן לא ידענא לי' ואם אמר על איש אחר שהוא יבמה הי' נאמן ה"ה שנאמן על עצמו ויוכל לחלוץ לה או ליבם רק לא יכול לכופה ליבום דדלמא משקר ונתן עיניו בה אבל ליבם נאמן ממנ"פ ונכון סוגי' הגמ' ופי' רש"י ודוק

היוצא מזה דדוקא לעקור חזקה ודאית הוא דאין ע"א נאמן והוא הדין המבואר בשו"ע אבל חזקה מכח ס"ס ע"א נאמן לאסור כהבנת הנמ"י דהוא עוקר הס"ס מעיקרא והגם שכתבתי דאפי' בכה"ג סובר הרא"ש דמוכח מסוגי' דקידושין דבעל א"נ להוציא מחזקתה היינו דוקא אם מעיד לאוסרה אבל בנידן שאלתינו שהי' לו אז בן ואינו מוציאה מחזקת היתר שלה בודאי נאמן שאיסור בע"א יוחזק קודם המעשה והוא טוב מדין הרמב"ם בשם הירושלמי ודוק

וחקרתי בספרן של קדושים אחרונים ומצאתי בנב"י מהד"ת א"ע סי' קמ"ד בנידן דחמי' העיד שיש לו בן במדינת פולין והחליט לדעת נ"י ורש"י היא אסורה הגם שלא מאמינה לחמי' אבל לדעת המחבר מותרת וציין לראות דברי מהרי"ט שסובר דגם הרא"ש הוא מן המחמירין והשיג עליו דאיזה זמן מגביל לזה לדעת אם הוי חזקה מעלי' דלא יהי' ע"א נאמן עיי"ש

ולפמ"ש לק"מ בעזה"י הלא הרא"ש ביאר אם כל ימי חייו לא הזכירו לא הוא ולא מיודעיו רק אחר מותו בא ע"א לחדש עדות שהוא אח לבעל האשה הזאת אשר מת אז אין אנו מאמינים לע"א אבל אם בעצמו הסיח זאת בסיפורי מעשיו או אחרים ספרו שיש לאיש הזה אח אין כאן חזקה ודאית דהא הי' מספר בעצמו או נשמע בחייו שיש לו אח והבדל יש אם סופר הבעל בשעה שלא הי' מכוון לאסור את אשתו כגון בשעה שהי' לו בן אז נאמן אפי' להוציא אותה מחזקת היתר מס"ס אבל אם מכוון לאוסרה א"נ אפי' להוציאה מחזקת היתר ס"ס אבל ע"א דעלמא נאמן מחזקת היתר ס"ס בכל אופן ודוק ואולי השגת נב"י לאיזה זמן מוגבל למשל אם הי' כל ימי נישואין של הבעל עם אשתו רק שנה או שנתים מהכ"ת יהי' כבר חזקה ודאית וק"ל

שוב מצאתי שגם אמ"ו הגאון ז"ל בחת"ס א"ע ח"ב סי' ע"ב החזיק בדעת מהרי"ט דכנגד חזקת היתר מכח ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו דלמא גם אחים אין לו נאמן ע"א לאוסרה והביא שבס' שב יעקב מביא סברא הנ"ל בשם מהרי"ט צהלון ושבחוהו וביאר שה"ה אם אמר הבעל בחייו שיש לו אחים נאמן אם יש אות שלא כוון לצערה כגון שהי' רוצה לגרשה בחייו רק הטעוהו שאין כותבין גט שכ"מ בזה"ז ובסוף התשו' ביאר שבנידן שלו יש לחוש מה שאמר בתחילה י"ל אח עשה לצערה רק אח"כ התחרט ובוש מלהודות בכ"ז לא סמך להתיר מכ"ש בנידן שאלתינו שהי' לו אז בן שבוודאי לא כיוון לצערה שנאמן הבעל כע"א כנלענ"ד שוב מצאתי עוד שציין שם לעיין בח"ר סי' מ"א והחזיק שם ג"כ בדעת מהרי"ט והגם שיש לי הערות על דבריו אבל הזמן בוגד בי ולדבר שאלתינו אין דבר חוצץ שיהי' היתר לעלובה הזאת העומדת לפנינו

ומ"ש מעלתו נ"י שנאמר שאמר כן כדי להתפאר בעיני אשתו שאינו כשאר ארחי ופרחי לא ידעתי איך עלה זאת ברעיונו הלא הי' אחר נישואין כאשר סיפר זאת ואם מהכ"ת שנחשוד אותו שמשקר עיין רמב"ן במלחמות בסוגי' דקידושין הנ"ל דדוקא מה שאמר קודם נישואין יש לחוש שאמר כן כדי שתנשא לו אבל אחר נישואין למה הוא לו ובפרט שלא ייחס עצמו ממשפחת אבות אבי רם רק אמר שיש לו אח למדן מופלג וא"כ למה הוסיף שהוא זקן אלא וודאי סיפר האמת כאשר הוא יודע שכנים דבריו כמובן ומה שמוסיף עוד דילמא הוא אחיו מאם ולא מאב הוא רחוק דאין אדם מישראל מיחס באחיו מאם רק באחיו מאב לכן אין לסמוך על היתרים כאילו כמובן

ולסיומא אכתוב לו איזה הערות ראשון פליאה גדולה בעיני על הנב"י ח"ב בא"ע סי' קמ"ג שהתפלא על הב"ש בסי' קנ"ז שסובר דלנמ"י לא מוחזק באחים לא הוי חזקה וע"א נאמן לאסור והקשה הגאון א"כ דלא הוי חזקה אלא ספק א"כ בלא עד תהי' אסורה מכח ספק איסור דאורייתא דיבמה לשוק דלמא יש לבעלה אח ותי' דאיכא רוב להיתר שמא לא הוליד אבי המת עוד ברא ואת"ל הוליד שמא מת ואע"ג דהכל ספק אחד אם יש לבעלה אח עכ"פ רובא להתיר איכא דכל הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות עיי"ש (ומבואר מכאן דסובר דע"א נאמן נגד הרוב לברר כדבר הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל דהא ע"א נאמן לנ"י הגם דבלא עדות איכא רוב המתיר אותה) ולדעתי היא נקודה נפלאה איך נעלם ממנו לפי הרגע הזאת דברי רשב"ם דיש עכ"פ ס"ם דלמא י"ל בן ואת"ל א"ל דלמא גם אחים א"ל או בהיפוך דלמא א"ל אח ואת"ל י"ל דלמא גם בנים י"ל אשר לא ידענו ולכן אם אין עד שאומר שיש לבעלה אח מותרת אבל אם יש אח אז נאמן ע"א לסתור חזקת היתר הבא מכח ס"ס ודוק וא"כ יש ראי' מדברי הב"ש לדין