מחנה חיים אבן העזר חלק ב סו

עיי"ש והוא דבר עמוק בנמ"י אבל הב"ש שהבין הנ"י ורש"י בשיטה אחת נשאר קו' הנ"ל הלא הבעל אינו נאמן יען דסותר החזקה וצע"ג

ולפמ"ש לק"מ דרש"י בלשונו הזהב נשמר מזה בפי' וז"ל יש לי אחים אינו נאמן אם אומר יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקי' לה מחזקה עכ"ל מבואר יען דמוסיף עוד שגם בנים אין לו א"כ עוקר כל חזקת היתר ומעמידה בחזקת איסור אבל היבם שבא ואמר אחוא דמיתנא אבל אינו אומר שלא הי' לאח בנים א"כ תלי' אם מה שלא הוחזק בבנים הוי כאילו הוחזק בלא בנים א"כ נחשב אמירתו אנא אחוא דמיתנא שעוקר חזקת היתר ומהפך לחזקת איסור אבל לנמ"י ורש"י דסוברים דלא מוחזק בבנים הוי רק ספק אם יש לו בנים א"כ גם האח אינו מעמיד אותה בחזקת איסור רק עושה מס"ס ספק אחד וע"ז ע"א נאמן אפי' קרוב ודוק דנמ"י ורש"י הבינו דסיפא יש לו אחים קאי אם אומר ג"כ אין לו בנים ולק"מ קו' בעזה"י

ולפ"ז אם הבעל הי' אומר רק יש לי אחים ולא הוסיף אין לי בנים יהי' גם הבעל עצמו נאמן ואפשר דאז אינו נאמן דע"כ מכוון לצערה דהא אדם קים לי' אם יש לו בנים או לא א"כ למה לא אמר אם יש לו בנים או אין לו אלא אם ואמר אין לי בנים לא הי' נאמן דיהי' עוקר החזקה ואם יאמר יש לי בנים תהי' מותרת בוודאי והוא רוצה לאוסרה לכן הוא שותק מבנים א"כ מוכח שרוצה רק לצערה והרמב"ם כ' בפ"ג מה' יבום וז"ל אמר זה אחי או יש לי אחים אינו נאמן לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבום שה"ז נתכוון לאוסרה לאחר מותו עכ"ל והוא פלא מאוד חדא דלא אמר מטעם דלא יכול להוציא מחזקתה חזקת היתר שנית דהי' לו לאסור דשמא מתכוון לאוסרה אבל מנין פשיטא לו שבוודאי מכוון לאוסרה וצע"ג ולפמ"ש אפי' אם לא אמר אין לו בנים א"כ אינו אומר בפי' לסתור החזקה שלה אעפ"כ אינו נאמן דאז יש גילוי שיודע בנפשו שיש לו בנים ורוצה לאסרו ודוק דלשיטתו נאמן אפי' במוחזק שאין לו בנים נאמן לומר דיש לו בנים דאיהו קים לי' אם יש לו בנים כמבואר בהה"מ לתרץ השגת הראב"ד עיי"ש באותו פרק

נחזור להדברים דיש לחקור אם הבעל בעצמו אינו נאמן אם אמר יש לי אחים ולא אמר אין לי בנים ולדעתי שהרשב"ם מסופק ג"כ בזה דבב"ב דף קל"ד ע"ב ד"ה התם דלא מוחזק לן מסיים בסוף וז"ל אמר יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפיק לה מחזקה עכ"ל ראה שדייק ג"כ כרש"י דדוקא שאמר ג"כ אין לי בנים שמעמיד אותה בחזקת איסור תחת חזקת היתר ובד"ה הכא מסיים בסוף וז"ל א"נ איכא למימר ה"ק האומר זה בני נאמן אע"ג דאתחזק לן באחים זה אחי אינו נאמן לאוסרה אם היא בחזקת היתר כגון דלא מיחזק לן לא באחים ולא בבנים עכ"ל ולא הזכיר כאן דאומר שאין לו בנים וצע"ג לכן התחכם הרשב"ם דאשמעינן כאן אפי' לא אמר אין לי בנים ג"כ אינו נאמן דלצעורה קמכוין כהבנת הרמב"ם ודוק אבל העיקר הקדים דזה אחים על ירושה קאי דביבום ממנ"פ אם אומר ג"כ אין לי בנים מבואר כבר בקידושין ואם יאמר רק זה אחי ולא אומר מבנים גם הוא נאמן להיות ספק אם אין נראה שרוצה לצערה וק"ל

היוצא מדברינו דין חדש הא דסוברים הפוסקים דמי שלא הוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן דהוי כאילו מוחזק שאין לו אחים זה דוקא שאם נאמין לו דיש לו אחים אז נפסק חזקת היתר דהא לא הוחזק בבנים והוי כאילו מוחזק שאין לו בנים ונעשית זקוקה ליבם וע"ז אין הוא נאמן אבל באופן אם יש לו בנים בשעה שאמר יש לי אחים א"כ אם נאמין לו שיש לו אחים נשארת היא בחזקת היתר אז לכ"ע הוא נאמן דהא אינו סותר שום חזקה דכמו דנאמן במתני' לומר שיש לו בנים יען דעכ"פ היא נשארת בחזקת היתר כמו מקדם ומשתנה בדבורו רק הסבה של חזקת היתר ה"ה איפכא נאמן דיש לו אחים דהא נשארת בחזקת היתר מכח הבנים ודוק

ולולא דמסתפינא אמרתי אפי' אם הי' מוחזק שאין לו אחים ואמר יש לי אחים נאמן אם הי' לו אז בשעת אמירתו בנים דבשלומא בלא הוחזק בבנים ומוחזק בלא אחים א"כ בשעה שאמר יש לי אחים סותר ב' חזקות (א) חזקת היתר שלה (ב) שעיקר גוף החזקה שהחזקנו שאין לו אחים והוא אמר שיש לו אבל אם יש לו אז בנים והיא נשארת גם לפי דבריו בחזקת היתר מהכ"ת שלא יהי' נאמן בוודאי שיש לו אחים כנגד מה שהחזקנו אותו בלא אחים דלא שייך שאומר כן כדי לאוסרה אם ימות הבן בחייו שתהי' זקוקה ליבם דהלא אוקמי כל חי בחזקת שלא ימות ודוק שהוא חדש דהא דע"א א"נ לעקור חזקה היינו אם יהי' עי"כ השתנו' דבר אבל אם אין השתנות בדבר אז ברי שלו נאמן שהחזקנו בטעות חזקה הנ"ל ונאמן כיון דליכא נ"מ כעת בהך חזקה לא נחשב לחזקה ודוק

ולפ"ז בנידן שאלתינו שאומר הבעל יש לו אח אז כאשר הי' לו בן א"כ גם אם אמת שיש לו אח הוא נשארת בחזקת היתר לשוק אם ימות הבעל מהכ"ת שלא יהי' נאמן הא אינו סותר שום חזקה הגם שלא הוחזק באחים מ"מ גם הבעל נאמן אם אינו סותר שום חזקה וגם לרמב"ם דסובר דאינו נאמן דלאוסרה הוא בא זה דוקא אם אין לו אז בנים ידועים יש הוכחה דלאסור הוא בא אבל כאן דהוא כמסל"ת מהכ"ת להתיר ודוק

וראיתי בשאלתו שכ' וז"ל שאלה הנ"ל א"צ לפנים דהיא משנה מפורשת יש לי אחים אינו נאמן ובגמ' אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחים וכו' ופירש"י וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה הרי כיון דלא מוחזק לן באחים הוי כמוחזק לן דל"ל אחים דאל"כ איפכא הל"ל דמוחזק לן דלית לי' אחים (במכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דברי לח"מ פ"ג מה' יבום ה' כ' שחקר בגמ' דאמרי' דלא מוחזק לן בבנים ולא נקטו דמוחזק דלית לו בנים יעו"ש) וא"כ בנ"ד דלא מוחזק לן באחים ה"ה בחזקת היתר ואין הבעל נאמן להוציאה מחזקתה ואף שהרמב"ם פ"ג נתן טעם שמתכוון לאוסרה וטעם זה ל"ש בנידן דידן שהרי בשעת אמירה הי' לו בן מ"מ נלענ"ד דה"ה כשיש איזה עילה אחרת שי"ל שאמר כן משום עילה זו אמרי' ג"כ ובנ"ד י"ל שאמר כן להתפאר כלומר שהוא מיוחס ואינו כשאר ארחי ופרחי עכ"ל מעלתו נ"י

ולדעתי דבר זה לא ניתן להאמר חדא דגם לרש"י וכל הפוסקים אם אינו סותר חזקה נאמן דהא גם לפי דברי הבעל אין מוציאה מחזקת היתר דהא הי' לו אז בנים ונהפוך הוא כמו דנאמן דיש לו בנים הגם שנגלו אח"כ אחים יען שנשארת בחזקת היתר ה"ה נאמן יש לי אחים יען דנשארת בחזקת היתר מכח בנים ולא אוכל להבין מ"ש מעלתו ואין הבעל נאמן להוציא מחזקתה עכ"ל מאיזה חזקה הוא מוציא ודוק.