מחנה חיים אבן העזר חלק ב סה

שהוא מותר או טהור כמובן (ב) שבא העד בדבר שאינו סותר החזקה או עדים אפי' בדבר שסותר חזקה אבל לא מעיד עדות לטהר ולהתיר או להטריף ולטמא אלא מספר סיפור המעשה שראה גוי שנוגע ביין שבמרתף או נפילת חזיר בקדירה או סירכא שלא כסדרן או נפילת שרץ בין טהרות או שראה ניקור הגיד או תיקון הכרי או שראה אופן הריגת בעל האשה שעשו אותו גיסטרא או שחטו רוב שנים וכדומה לאלף סיפור המעשה אשר יצמיח ממנו לטהר או לטמא ולאסור או להתיר אבל אין מעיד דבר ברור להגיד העד שם איסור או שם היתר או שם טומאה או שם טהרה

וההבדל ברור בעיני בוודאי אם העד בא ואמר לאיש יינך נתנסך או טהרותיך טמאים או כריך מתוקן או בעלך מת וכדומה אשר בעדותו מחליט דבר ברור אשר נקרא עדות שלם אז כיון דע"א נאמן באיסורין ולא צריך ב"ד כיון שהגיד הדבר לבעל החפץ אז אינו יוכל לחזור בו דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד (ואפי' אמתלא לא מהני כאשר ביארתי בס' פלס חיים בסוגי' דלשמה דלא כחות דעת בסי' קפ"ה) דמאי אולמא כח ב"ד בזה שאומר לו יינך הוא נסך או בשר שלך הוא מנוקר וכדומה הוא גמר עדותו וא"ח ומגיד חוץ אם יש רגלים לדבר למה שיקר כמו בב"ד אם אומר על עבדו בנו לפטור ממכס דהוי רגלים לדבר שעשה כן להרויח דמי מכס וכדומה ומכ"ש שלא יאמרו מבודה אני דשארית ישראל לא ישקרו בעדו' בין להכשיל בלפני עור או לצער את חבירו דרק אם עובד ע"ז אמרי' לצעורי קמכוין בסוגי' דרבוצה ועי' רשב"א במשמרת הבית שם או אם אמר שהזיק בידים כגון בגיטין דף נ"ג השתא לצעורי קמכוין ועיין בפי' רש"י שם אבל בעלמא מי יעשה זאת להעיד שקר כדי לצער חבירו וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד

אמנם אם לא החליט העד בעדותו להגיד דבר ברור לא להתיר ולא לאסור לא לטמא ולא לטהר רק מספר מעשה אשר מזה יש לב"ד לשפוט דבר או איסור והיתר טומאה וטהרה חיוב ופטור או קירוב וריחוק היתר לאשה או היתר ליבמה וכדומה לאלף אשר הב"ד יחליט דבר מכח סיפור העד אז הגם שסיפר הדבר בשוק וברחוב יכול לומר אח"כ מבודה הייתי ויוכל לשנות לפני הב"ד דהא הוא לא החליט דבר לאמור איסור והיתר טומאה וטהרה קירוב וריחוק אשר יהי' הגדת עדות גמור שיהי' נקרא הגדה רק אם עמד לפני הב"ד ודרשו וחקרו על הדבר עד שיוכלו להחליט הדין ולא יצרכו עוד להעיד אז נגמר עדותו ולא יוכל לחזור אבל כ"ז שיש להם לדרוש ולחקור מפיהם איך הי' הדבר למען דעת לפסוק הדין אז לא נגמר עדותו אפי' באיסור והיתר או טומאה וטהרה ויוכל העד לחזור במה שסיפר לפניהם וזה שדייקו בירושלמי עדים שהעידו בין לטמא או לטהר בין לרחק בין לאסור או להתיר בין לפטור בין לחיוב לא שהעידו על דבר שהוא טמא או טהור או שרחקו או שקרבו רק העדות הגיע לתכלית הנ"ל אז יכולין לומר מבודה אני או מבודין אנחנו אבל בוודאי מי שהחליט עדותו בדבר ברור אז כיון שהגיד א"ח ומגיד ונכון שיטת רמב"ן ולדעתי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו כי נכון וברור הוא בסברא ומיושב ג"כ דין רמ"א בחו"מ סי' רע"ז בשם רמב"ן ויש להאריך על פלוני טיהר לי כתם אבל אין כאן מקומו להאריך ואין לפני תשו' הר"ן לדעת אם לא אפשר להעמיס גם מחשבה הנ"ל בדבריו כי לא ידעתי נידן שאלתו

סוף דבר לא אוכל לדעת איך מלאו לבו לחדש היתר להתיר יבמה לשוק יען שלא העיד בפני ב"ד כי הגם שיוכל לחזור אבל כ"ז שלא חזר נשאר עדותו ובפרט שלא הי' אז מקום להגיד זאת לפני ב"ד אדרבה נהפוך הוא באופן הנ"ל בוודאי נאמן דלא כיון אז לצאת על דבר ידוע כמו אשתמודענא וביותר כאשר בארתי תל"י שרמב"ן חולק על כל הדין וסובר שאין עד יכול לחזור מעדותו וא"כ נפל גם היתר זה ונשארת עגונה מחמת יבמה לשוק

אך גם אליבא דעת המחבר בסי' קנ"ז נ"ל דבאופן זה נאמן הבעל שיש לו אח והיא נשארת בספק יבמה דבקידושין דף ס"ד אוקמי אביי מתני' בדלא אחזיק לן לא באחים ולא בבנים אמר יש לי בנים נאמן ופירש"י וז"ל דאחזקה קמייתא מוקמי' לה עכ"ל יש לי אחים אינו נאמן פירש"י וז"ל יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקי' לה מחזקה עכ"ל מבואר מרש"י דוקא אם אמר יש לי אחים ומוסיף עוד אין לי בנים א"כ היא בוודאי אסורה אכ"ע דהא הבעל מעיד שיש בעולם אחים ומעיד ג"כ אין לי בנים א"כ מעיקרא היתה לה חזקת היתר מכח ס"ס שמא אין אח ואת"ל יש אח לבעלה דלמא יש לו בנים או בהיפך דלמא יש לבעל בנים ואת"ל אין לו בנים דלמא גם אח אין לו מעכשיו בא הבעל לאסור אותה בוודאי דהא אמר דיש לו אח ואין לו בן לכן אינו נאמן אבל אם לא הי' מוחזק לא באח ולא בבן והבעל אומר יש לי אח בכ"ז אפשר דהיא מותרת לכ"ע דכמו דלא הי' מוחזק באח ואעפ"כ אמר דיש לו אח ה"ה אעפ"י דלא הוחזק בבן יוכל להיות שיש לו בנים במקום אחר והגם דאז תהי' אסורה מכח ספק יבמה לשוק דספק אחד נשאר אם יש לבעל בנים או לא אעפ"כ אינו אוסר בדיבורו להוציאה מחזקת היתר לחזקת איסור אז בוודאי ע"א נאמן דהא לא מצינו שלא יהי' ע"א נאמן בדבר שהי' מותר בתורת ס"ס לברר בו ספק אחד ויהי' ממילא נשאר בספק איסור ועיין ביו"ד קפ"ז ודוק אבל ברישא בשעה שאמר יש לי בנים הגם שהוחזק באין לו בנים והוא אומר יש לי בנים עכ"פ בשעת דיבורו מוקי' האשה בחזקת היתר רק מתחילה האמינו מטעם דאין לו אחים וגילה הוא מטעם דיש לו בנים אז נאמן גם על הסיבה ואם אמר אח"כ איש אחד שהוא אח לא אוסר אותה להיות ספק איסור אבל אי לא אמר מתחילה יש לי בנים ואתא אחד ואמר אנא אחוה דמיתנא הי' נאמן דהא נשאר הספק דלמא יש לו בנים ורק בסיפא דאומר תרווייהו יש לי אח ואין לי בנים אז רוצה לעשות אותה יבמה ודאית ואינו נאמן ומיושב קו' מהרש"א ודוק כנלענ"ד בעה"י

ובזה מובן דברי הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ז' שחידש דלנ"י דסובר דלא הוחזק בבנים לא הוי כהוחזק בלא בנים א"כ אם לא הוחזק לא בבנים ולא באחים ובא אחד ואמר אני אחיו נאמן דכל כה"ג לא הוי חזקת היתר עיי"ש והתפלא עליו הגאון בית מאיר אטו הנמ"י יכחיש דברי הגמ' דאמרי דלא מוחזק לן לא באחים ולא בבנים אינו נאמן ופירש"י לאו כל כמיני' דמפיק לה מחזקה אלא פשיטא דנמ"י סובר דלנגד חזקת איסור נאמן במגו אבל לא כנגד חזקה לגמרי כגון כמו דהוחזק לן באחים אינו נאמן דיש לו אחים אבל נאמן דיש לו בנים דסותר רק חזקת איסור אבל לא גוף החזקה של חזקת אחים וה"ה מוחזק בלא בנים ולא מוחזק באחים הוי חזקת היתר ואין ע"א נאמן לסתור והתפלא על רש"י שמשמע דלולי שאמר מתחילה יש לו בנים הי' האח אז ע"א נאמן שא"כ פלא למה לא יהי' הבעל ג"כ נאמן מ"ש הבעל מהאח