מחנה חיים אבן העזר חלק ב ו

לדבק ברשע להטיב עמו ולהטותו לתחי' אבל נפש רשע איותה רע ולא יוכל שאת להתחבר עם איש צדיק תמים "לא ינוח שבט רשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו צדיקים בעולתה ידיהם" הצופה ומביט עד סוף דבר בקדמתו הוא יודע שנקל הוא שהצדיק ישלח ידו ויקח מאשכלות מרורות הם המה התאות והתשוקות של רשע שרק אחד מאלף שהרשע יפקח עיניו ללמוד ליקח מפרי עץ החיים הם המה מצות ומע"ט של הצדיק העובד את ד' על כן מפליא הקב"ה לעשות שהרשע לא ימצא מנוח ברוחו לפול על גורל הצדיקים ולא יחפץ להתחבר עם הצדיק וזה "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" הרשע לא ימצא מנוח בגופו להיות גורל הצדיק ומאת ד' היא זאת "למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם" שלא יפשוטו ויתנו יד לפושעים והבן וזה שרמזו אברהם השיב למה תיגע לריק לדבר עמי ליתן בתך לבני הלא בני הוא ברוך ואתה ארור "ואין ארור מתדבק בברוך" א"כ למה אתה תשב ותשקול אם בתך ראוי' היא או אינה ראוי' ולמה אתה שואל "אולי לא תאבה ואתן לו את בתי" לו יהי' שאני אחפץ ליתן יד להתדבק עם הארור ידעתי גם ידעתי שאין ארור מתדבק בברוך

רבה פ' תולדות על פסוק ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך וז"ל אמר לון זבין לי חד יום מן דידך אמר רבי אחי כל מי שיודע לחשב ימי הגלות ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצילו של עשיו עכ"ל

המביט על רוב ימים ושנים אשר עברו ימצא שימי הגלות ארוכים מאוד ואם אמנם יש עת לכל חפין אשר נשיאי ישראל הצליחו בהשתדלותם שיבא מעט מעט חירות הגוף הוא בא כאור שחר לאט לאט וגם זה ישען על בית החוקקים ולא יעמוד בהמון עם זמן כביר התעיף עיניך בו ואינינו עוד טרם נגמר החירות על משפטו מתחיל הגלות השנית כדברי החוזה "הביטה וראה כי דל כבודנו בגוים ושקצונו כטומאת הנדה" שחזה הרואה במראה נפשו והתמרמר בדאבון רוחו וקרא בקול גדול הבט נא מן השמים וראה הסתכל מלמעלה למטה במה שמכוסה ותראה "כי דל כבודינו בגוים" אם הגיע העת שאנחנו משיגים כבוד בגוים הוא דל וריק מלשון "וידל ישראל" בהמשכות מאות שנים נשיג מכבוד זעיר שם זעיר שם אבל בהגיע הזמן למאס בנו ולשקץ אותנו ולקרוא אחרינו סורו סורו טמא אל תגעו בם בא הפרישות וההבדלות ממנו ברגע אחת כאשה הנטמאת בטומאת נדה שבא ברגע אחת וממשיך טומאתה ותשב גלמודה ימים רבים והבן ורמזו בחידה נפלאה מי שיש לו לב חכם ונבון וידע לחשוב ימי הגלות שיש לו עינים לראות שגם אם לעיני בשר נותן לנו חירות ומשפט להיות כאזרח הארץ בכל זאת תחתיו ימצא צרות רבות ובזיונות גדולות אשר הוא גלות הגוף הוא האיש אשר יבין שרק יום בשנה ישב יעקב בשלוה בצילו של עשיו והבן מאוד

ילקוט פ' ויצא יעקב מבאר שבע וז"ל וכי לא יצא משם אלא הוא כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב אלא כל זמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה פנה משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה עכ"ל

איש חכם ונבון מוכתר בנימוסין שהוא צדיק תמים לא יעזוב מקום מושבו וישא רגליו לילך למדינה אחרת בעבור להרבות הון ועושר בארץ ההיא כי אין הכסף והזהב נחשבו לו לענות בעבורם בדרך כחו ולהטלטל עצמו טלטלי גבר להיות כצפור נודד מקומו אך אם בעיניו יראה ובלבבו יבין שלא יוכל לפעול בזה המקום מאומה אנשי העיר המה פראים חכמים המה להרע ולהטיב לא יחפצו לדעת ולא יוכל הוא להרבות חזון ודעת אלקים בארץ הזאת אז ישליך נפשו מנגד ויקבל להיות איש נודד ממקומו ולשוט בארץ פן ואולי ימצא מקום מנוחה אשר יוכל שם לקרוא בשם ד' וזה רמזו "כל זמן שהצדיק בעיר" שהצדיק לא יעזוב עירו "הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה" אין הוד ושבח והדר יותר מזה אם הצדיק דר אצלם ולא חפץ לעזובם שהוא אות ומופת שהאנשים טובים מידות טובות ויראת ד' על פניהם אבל אם הגיע העת שהצדיק עוזב אותם ופנה משם והולך אל מדינה אחרת "פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה" הוא מופת חותך שכבר פנה הודה וזיוה והדרה שהמה אנשים רעים וחטאים דלולא כן לא עזב הצדיק אותם ופנה מהם והבן

רבה פ' וישלח על פסוק ויותר יעקב לבדו וז"ל אין כאל ישורון ר' ברכי' בשם ר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ד' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו עכ"ל

מחשבה עמוקה רמז התנא אלקי האדם הקרוץ מחומר גם אם האיש עובד ד' קשה עליו שיהי' ד' לנגדו תמיד להטות כל מחשבותיו אליו ולעסוק תמיד בעבודותיו לעשות נחת רוח ליוצרו לבדו כי הוא אדם ולא מלאך הוא קשור בעבותות אהבה להדברים הנוגעים בגופו המה אשתו ובניו קנינו ורכושו על כן בקצה הזמן יפנה לבו על כל אשר לו אבל על יום ההוא אשר דיבר הנביא שיהי' יום לד' על כל גאה ורם על כל נשא ושפל על כל ארזי לבנון וישח גבהות אדם וישפל רום אנשים "ונשגב ד' לבדו ביום ההוא שלא יבא במחשבות אדם רק קדושת השם הנכבד והנורא וכעת אשר ירא יעקב באשר שמע שעשיו בא עם ארבע מאות איש ופחד שלא יכה אם על הבנים ועמד בתפילה ובתחנונים לפני ד' לרחם עליו ועל בניו ויחץ את הילדים לשתי מחנות להציל אחת וגם שלח דורון ליתן כופר נפשו אחר כל אלה התבודד וקיבל באהבה על כל הבא עליו מיד ד' וקשר מחשבתו לאלקי אביו ונדמה בעיניו כאלו אין לו קנין אשר יקשה לבו וכאלו אין לו אשה ובנים וכאלו הוא לבדו עומד בארץ וזה שרמז התנא "מי כאל" שהוא יחיד ומיוחד ודי לו בעולמו לבדו והשיב "ישורון ישראל סבא" מה הקב"ה יהי' נשגב ביום ההוא אשר חזה הנביא ונשגב ד' לבדו" כך הי' אבינו הזקן נשאר בעת ההוא לפני ד' כאלו הוא לבדו בעולם דכתיב "ויותר יעקב לבדו" שנדמה במחשבתו שאין לו קשר אהבה בשום דבר גופני והבן

פ' וישב על פסוק לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וז"ל את שלום אחיך ניחא אלא מאי את שלום הצאן הדא אמר שצריך אדם לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה עכ"ל

הכוונה האדם הטבע אשר בטנו דבק לארץ אוהב את בניו יותר מגופו כל עמלו בעבודתו להם כי בנפשו קשורה בנפשם וזה שכרו מכל עמלו להצליח אותם על פני האדמה הם המה ראשית מחשבתו ואחרית תכליתו כל קנינו יצבר בעבורם א"כ איפו בעת אשר ישאל לדעת את שלום בניו לא ידרוש על שלום נכסיו כי הבנים הם תל תלפיות אהבתו ורכושו הוא רק טפל להם אבל לא כן בהצדיקים