מחנה חיים אבן העזר חלק ב ה

אני הצלחתי בכל דרכי והגדלתי לעשות ואם כן נמצא שמקטין עצמו אבל מגדיל עסקיו אבל האיש יקטן שמו הי' ברוחו פי שנים לא די שהקטין עצמו בשעה שאחיו נתנו עיניהם בו להיות להם לראש ומנהל גם נמצא בו עוד דבר טוב אם עשה גדולות ונפלאות להטיב לעמו הי' מקטין עסקיו לאמור לא פעלתי נצורות ולא עשיתי גדולות וזה "שהי' מקטין את עצמו ואת עסקיו" ושילם לו ד' שזכה להעמיד י"ג משפחות נלמד אדם ק"ו "ומה אם הקטן" אשר הוא באמת אדם מועט וקטן "שהוא מקטין עסקיו כך" שלא קיפח הקב"ה שכרו "גדול שהוא מקטין את עסקיו עאכו"כ" אם אדם גדול בענקים אשר כל העולם יהלל בשער מעשיו והוא מקטין עסקיו לאמור לא עשיתי גדולות עאכו"כ ששכרו מרובה והבן

ילקוט פ' לך לך על פסוק ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וז"ל א"ר לוי שני פעמים כתיב לך לך אין אנו יודעים איזה חביבה אם הראשונה או שני' מן מה דכתיב אל ארץ המורי' הוה שני' חביבה מן הראשונה עכ"ל

העמיקו דבריהם שני דברים יקרים בעיני האדם כל עמל אדם בעבורם אוהב את המקום הוא הארץ אשר יתגדל עלי' ונתעשר בה ואוהב תולדותיו אלו הבנים אשר הוליד להיות אחריו ויקראו שמו עליהם ועין רואה ותעידה כי יש עת וזמן לכל דבר אם נשמע שיבא איש צר ואויב בשערי המדינה לכבוש את הארץ אז מרוב אהבה לארץ מולדתו הוא יביא גם את בנו יחידו על שדי קטל במערכות המלחמה ויכין לפניו מטבח כי אחד מאלף אשר יבא עוד בחיים חיותו בכל זאת ישליך אהבת בניו בעבור הארץ וישלחם לצאת חלוץ למלחמה א"כ איפו עין בעין נראה שגדולה אהבת המדינה על אהבת אב לבניו ונמצא כי אשר ביקש הקב"ה מאברם לעזוב בית אביו ומשפחתו וארץ מולדתו לשכוח אותם לעולם כאשר רמזו חכז"ל על פסוק זה וז"ל "ר"י פתח שמעי בת וראי והטי אזניך ושכחי עמך ובית אביך עכ"ל" זה הי' נסיון גדול יותר מאשר נסהו אחריו לאמור לו להקריב בנו יחידו לעולה כי גדולה אהבת מולדתו מאהבת הבן, אמנם כן הדבר באיש המון עם אשר שחה לעפר נפשו ודבק לארץ בטנו אשר כל עמלו רק לצבות בטן לאכול ולשתות ולראות טוב הגוף בעמלו אצלו גדולה אהבת ארץ מאהבת בנו כי הכל הולך אל מקום אחד לחמדת בשריות אבל לא כן איש כאברהם אבינו אשר הי' כהן לאל עליון אשר עיניו ולבו שם כל הימים לקרוא בשם ד' שימלא את כל הארץ דעת ותקותו הי' שבנו אחריו יאיר נתיב ללמוד וללמד לדלות מבאר חכמתו ותבונתו ולהשקות כל איש אשר יצמא למים חיים הקדושים ואם ישחט את בנו הזה האהוב לו אז לתכליתו אין איש בארץ אשר ימלא אחריו ע"כ גדול הנסיון האחרון מן הראשון וזה החידה "שני פעמים כתיב לך לך" שני תיבות הללו מורים באצבע על גודל הרעיון הקב"ה ביקש ממנו שלא יהי' לו אהבה לשום דבר אלא לו לבדו לקיים "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" שלא יהי' לו אהבה לארץ מולדתו ולא יהי' לו אהבה לבנו היחיד ובכל יום ויום יתקרב אל שלימות עצמו שמפריד מעצמו כל אהבת הטבעיות והולך לשלימות עצמו יום יום וזה "לך לך" בכל יום יעשה הליכות עולם לעצמו כאשר רמזו חכז"ל וז"ל "לך לך אמר לי' הקב"ה בסיון ראשון ונסיון אחרון בלך לך" שילך בעצמו לעצמו והבן וזה אמרו "אין אנו יודעים איזה חביבה אם ראשונה או השני'' לא נודע איזה גדולה במסירת הנפש אי עזיבת ארץ מולדתו או להקריב בנו יחידו "מן מה דכתיב אל ארץ המורי'" שאמרו חכז"ל למה נקרא שמו מוריה שמשם יצא הוראה לעולם נרמז בתיבת מורי' שבהקרבת יצחק יש אבדון להאור אשר האיר ממזרח אברהם אבינו זה הי' הנסיון בהקרבת יצחק "הוה שני' חביבה מן הראשונה" יען שהי' בתוך הקרבתו בנו יחידו גם מסירת נשמת של אבינו הזקן שיהי' נשכח תורתו עבודתו ויראתו אשר מסר נפשו עליהם ובזה הי' נסיון אחרון חביב מן הראשון והבן

ילקוט פ' וירא על פסוק ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור הנה ילדה מלכה וז"ל כתיב חיי בשרים לב מרפא שעד שהוא בהר מורי' נתבשר שנולד בת זוגו שנאמר ובתואל ילד את רבקה עכ"ל

בנועם שפתותיהם רמזו מחשבה יקרה ביום ברא ד' את אדם על הארץ ראה שלא יוכל לעמוד בלי המצא לו עזר כנגדו היא האשה אשר תסובבהו כדכתיב "נקבה תסובב גבר" בכל זאת תכלית הנשואין משני פנים אם האיש יקח אשה יען כי הטבע יאלצהו להיות לו אשה יתקרר דעתו גם אם יעלה בגורלו בת מטרד מבקשת תענוגי הגוף תשוקת בשר וחמדת עינים ולא ישא עיניו למרום לקרוא למצוא האשה אשר הוכיח ד' לו גם אם תהי' מקורה ממעין נרפס וממקור משחת בכל זאת המצא תמצא שהיא ישרה בעיניו אבל אם הכהן לאל עליון יבקש ליקח אשה ותכליתו להקים שם ושארית בארץ בזרע קודש אשר יעשה כוונים למלאכת שמים להיות לו זרע אנשים צדיקים אשר יעבדו לד' שכם אחד הוא מבקש קישור וחיבור שורש מעין הזוחל מזרועות עולם אז יאמר לדבק טוב הוא כפי' הרמב"ן הובא בראשית חכמה "ואברהם הוליד את יצחק" בעת הזיוג חרט אברהם בחרט שכלו להוליד בן אשר יהי' כולו קדוש להיות נרצה לעולה לפני ד' וזה אברהם הוליד את יצחק כאשר אנו רואים את יצחק לאיש חי רב פעלים כך עלה במחשבת אברהם ברגע שהולידו דפח"ח ואם ימצא מין את מינו וניער אין בזיווג זה חרפת חוש המישוש עיין עקידה רחל אמרה "אסף אלקים את חרפתי" הולדת יוסף פעל שאין זיוגה עם יעקב חרפה למו דפח"ח ונהפוך הוא שהזיווג הוא מעבודת הקשות להיות קודש קדשים ומי שזוכה בו יהולל בשערים מעשהו וזה ומזו בחידה בעת שהורד יצחק מעל גבי המזבח אשר הי' מוכן לטבח לעולה לפני ד' נתבשר דנולד לו בת זוגו שזה הוא ג"כ כמעשה עקידה לכבוש תאות בשר ולהשתמש בכלי בקדושה ובטהרה ע"כ אמרו "שעד שהוא בהר מורי'" היינו שעלה על גבעת השלימות "נתבשר שנולד בת זוגו" מינו בדומה לו כי היא תהי' רפאות לבשרו ושקוי לעצמותיו לעמוד חי לשרת לפני ד' והבן

רבה פ' חיי שרה על פסוק ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וז"ל הדה"ד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהי' יושב ומשקיל את בתו ראוי' היא או אינה ראוי' לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי א"ל אתה ארור ואני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך

הדבר יפלא שהי' לו להשיב אין ברוך מתדבק בארור ולמה שכל לשונו לו לאמור אין ארור מתדבק בברוך אך מים עמוקים בלב איש תבונות יש צדיק שהוא החפץ בהצדקו