מחנה חיים אבן העזר חלק ב נה

לא חיישינן שמא עיני' נתנה באחר דהא תהי' נשארת באיסור א"א כל ימי' והרא"ש לא הזכיר כאן כלל חשש דעיני' נתנה באחר

(ג) יש לדקדק למה כתב אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה הי' לו לכתוב על הב"ד אנן לא חיישינן שתקבל גט מבעלה ותנשא לאחר להיות באיסור א"א כל ימי' כמו שהזכיר למעלה חיישינן שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לו הי' לו לכתוב כאן דלא חיישינן שתתן עיני' באחר ותנשא לו

(ד) למעלה משמע דווקא יען שמבקשת גט ותוכל אפי' להנשא לאחר ומכ"ש לזנות בהיתר ואפ"ה דייק הרא"ש שלא תעשה רק אם תוכל גם להנשא לו ומשמע אבל להיות נבעל באיסור א"א אפי' פעם אחת לא תתן עיני' באחר וכאן משמע דווקא להיות באיסור א"א כל ימי' על זה לא חיישינן אבל להיות באיסור א"א זמן קצוב לא איכפת ליה

(ה) למה מדייק להיות באיסור א"א דמשמע דווקא עבירה חמורה כאיסור א"א חיוב מיתת ב"ד חמור עלי' הלא בגיטין ל"ד מבואר אפי' איסור נדר על כל ימי' חוששת לה והמעיין ימצא עוד דקדוקים רבים

ונלע"ד הנה בגמרא אמרינן אפי' למשנה ראשונה דקתני מהימנא משום דלא עבידא לבזות נפשה אבל הכא זמנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה ומביא רש"י שני פירושים (א) שציער לה בעלה ומתוך כך מעיזה לומר גרשתני (ב) שתקיף לה מן האיש אחר שנתנה עיני' בו ועיי"ש ומבואר לפי' הראשון הוה הפי' שתקיף לה מן גברא האי גברא הוא הבעל ולפי' השני הוה הפי' תקיף לה מן גברא הוה איש אחר והרא"ש גרס בפי' וז"ל זמנין דתקיף לה מן בעלה עכ"ל ומבואר כפי' הראשון של רש"י אבל בתוס' ישנים כתב וז"ל גרשתני מהו מי אמרינן דמהימנא או דלמא עיני' נתנה באחר עכ"ל מבואר כפי' השני של רש"י כמובן

וההבדל מבואר לפי' הראשון דחיישינן מרוב כעס אשר ציער אותה הבעל העיזה בו לאמור גרשתני כי חכמז"ל חקרו אי חיישינן שאשה תוציא עצמה מבעלה בטענת שקר אי נימא בנות ישראל לא יעשו כזאת להוציא עצמן בשקר מתחת שיעבוד בעלה ואין לדמות למשנתינו או נימא כמו דחששו חכמז"ל שדורות האחרונים נתקלקלו ויתנו עיניהם באחר ויוציאו עצמן מתחת בעליהן בטענת שקר לאמור טמאה אני לך ה"ה חיישינן שמתוך כעס וצער אשר צערה בעלה תוציאה עצמה בטענת שקר מתחת בעלה הגם דבגרשתני האשה תבחר מחנק נפשה לישב גלמוד לעולם דהא יודעת דיש עלי' איסור א"א ורוב בנות ישראל בחזקת כשרות ולא תהי' עוד לאיש אבל עכ"פ תפעל להוציאה משיעבוד בעלה ותפסיד לו קנינו בטענת שקר וכמו שחששו שהיא תאמר טמאה אני לך כדי שיהי' מוכרח לגרש אותה ושיפסיד קנינו והאשה תוציא עצמה מרשות בעלה בעבור תאות הגוף כן תוציאה עצמה מרשות בעלה בעבור הרווחת הגוף וחקרו רק זאת אי נימא דבגרשתני עדיף יען דידע בה בעלה דמשקרת או נימא דטמאה אני לך עדיף דכסיפא לה מילתא אבל אין לחקור דבאמת דבגרשתני יש עוד חזקה שלא תעשה איסור חמור כל ימיה בכל בעילה ובעילה ובטמאה אני לך חיישינן על עיני' נתנה באחר ותקבל גט מבעלה ותהי' בהיתר עם בעלה השני זה אינו דמעולם לא חיישינן באומרת גרשתני שמבקשת להנשא לאיש אחר רק חיישינן שתכלית שלה שבעל לא ימשול בה ותשב גלמודה כל ימי' כאלמנה חי' ודוק

אמנם לפי' השני של רש"י וכאשר הסכימו ג"כ בעלי התוס' אז בוודאי יש סברה גדולה להאמין בגרשתני שהוא אמת דאל"כ מהכ"ת ניחוש שבת ישראל תבקשת להיות בזנות אשת איש כל ימי' אפי' באיסור נדר כל ימי' לא חיישינן ומכ"ש על איסור זנות ולהוליד ממזרים בישראל לא חיישינן כלל ואבאר אי"ה שיטת רש"י ותוס' אבל הרא"ש דפי' שתכליתה רק להוציאה עצמה מבעלה מרוב כעם לא חיישינן כלל בגרשתני שעיני' נתנה באחר וא"כ נפלאת היא איך כתב הרא"ש כל הדברים דפסקינן כרב המנונא דלא תוציא עצמה בשקר להיות באיסור א"א כל ימי' הלא אנו חוששין שתוציא עצמה מתוך כעס מבעלה ותשב גלמודה וצע"ג

אך כוונת הרא"ש נ"ל בהבנה אחרת דכל אשה דמשקרת באיזה טענה כדי לצאת מרשות בעלה תתן על לבה אולי לא תהא נאמנת בב"ד אם לא תפסיד ע"ו השקר אשר דברה וא"כ אם אומרת טמאה אני לך שאסור לו להיות עמה אז יודעת ממנ"פ אם הב"ד יפסיקו שנאמנת שנסתחפה שדה של בעל בוודאי יפסוק הב"ד לה גט דאונס רחמנא פטרי' ומהכ"ת יוכל לצערה שתשב גלמוד הגם שתוס' בזבחים דף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה כתבו שאשה שזנתה אין הבעל מוכרח לגרש אותה ועיי"ש זה דווקא אם זנתה ברצון אבל באשת כהן באונס דנסתחפה שדהו אז אונס רחמנא פטרי' דלא תשב גלמוד כאלמנה חי' ואי לא יאמין לה הב"ד אז תשב תחתיו ועונתה לא יגרע א"כ נקל לפניה לטעון טמאה אני לך דלא תוכל להפסיד אלא להרויח להנשא או יגרשנה בעלה ודוק אבל באומרת גרשתני דליכא חשש שמא עיני' נתנה באחר דאשת ישראל לא תחפוץ להרבות ממזרים רק חיישינן שמא הבעל מענה אותה ומתוך כעס רוצית לצאת מתחת ידי בעלה אפי' בטענה של שקר ותשב גלמודה נשארת באיסור א"א כל ימי' זאת לא תעשה אשה לטעון בשקר גרשתני דאם יאמין לה הב"ד אז תהי' נשארת כל ימי' אסור בכבלי איסור א"א ובודאי תתן על לבה טוב לישא כעס בעלה מלישב כארמלתא טענה כזאת לא תאמר אשה לבעלה שתוכל לישב לעולם באיסור א"א ואם טענה האשה גרשתני בוודאי הוא אמת ולא מתוך כעס עשתה זאת ודו"ק

ועתה בא ברוך ה' ראה נפלאות מתורת רבינו הרא"ש האשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך רומזת שמצידה ליכא איסור אנא הא קאמינא דאונס בישראל משרי שרי רק לך לבד אני טמא' דקדושת כהונה גרמה לך ונסתחפה שדך א"כ מצידה אונס רחמנא פטרי' וממילא היא תובעת גט בפה מלא בחכמה תחת לשונה דבשלומא בזנתה ברצון אז היא טמאה בפני עצמה ונסתרה והיא נטמאה וממילא לא מוכרח הבעל לגרשה כמבואר בתוס' זבחים דף ב' דהיא פשעה בעצמה שזנתה תחתיו אבל באומרת טמאה אני לך אבל לפני עצמה אינה טמאה ממילא תובעת גט דלא יוכל בעלה להניחה גלמודה רק או ליתן לה גט או שלא יגרע לעונתה ממנה וחיישי' שמא עיני' נתנה באחר אחר שיגרשנה בעלה אבל בגרשתני יש חזקה על האשה עצמה שלא תאמר גרשתני ותהי יושבת גלמודה באיסור א"א כל ימי' ומהכ"ת להפקיע עצמה מתחת בעלה בשקר ותהי' באיסור א"א כל ימי' יותר תקבלה כעס בעלה מלישב גלמודה וא"כ אם אומרת גרשתני נאמנת דבוודאי הוא אמת ומיושבים כל הקושי' בעזה"י

ואין להשיב דא"כ באומרה טמאה אני לך שזניתי ברצון ואין הבעל מחויב להוציאה בגט רק תשב גלמודה כמבואר בזבחים דף ב' שם וא"כ נאמר ג"כ דמתירא לשקר