מחנה חיים אבן העזר חלק ב נד

אך א"כ קשה תינח אצלה גדר גדול שלא תזנה תחת בעלה אבל כיון שעכ"פ אמת הדבר שזינתה פעם אחת ברצון כדי להוציא עצמה מתחת בעלה א"כ איך הבעל יבעל אותה הא עושה איסור בכל ביאה וביאה ובפשיטות דברי הר"ן נראה דהקשה וז"ל האיך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך עכ"ל דכל הקושי' רק עלי' האיך היא תהי' נבעלת לבעלה אבל על הבעל ליכא קושיא האיך יבעול אותה דהא הי' לה חזקת כשרות וחזקת צדקות וחזקת היתר ועכשיו בדיבורה אשר אמרה טמאה אני לך באונס ניהו דחזקת כשרות וחזקת צדקות לא איתרע אבל חזקת היתר איתרע ע"י דיבורה וכיון דאנו חוששין שמא עיני' נתנה באחר והוה ספק אם נעשה מעשה אשר אסרה ואוקמי' אותה בחזקה קמייתא דהיא מותרות לו ובוודאי לא נעשה מעשה אשר הוציאה מחזקת היתר קמייתא שלה ומצאתי במהרי"ק סי' ק"ז שכתב וז"ל ועוד יש לחלק דהתם דין הוא שלא להאמינה שהרי אשה זו בחזקת היתר לבעלה עומדת וכיון שיש להסתפק שמא עיני' נתנה באחר אין להוציאה מחזקתה מספק ונשארת מותרת לבעלה ומשום כן כופין אותו או אותה שהרי היא כשאר כל הנשים שלא להוציאה מחזקתה כדפרישת עכ"ל והקשה הר"ן הקושי' רק עלי' הלא היא טוענת ברי שנשתנה חזקת היתר שלה ודוק

אמנם לפמש"ל דאם לא זנתה באמת לא תאמר טמאה אני לך בשקר דהא תהי' באיסור א"א כל ימי' רק חששו שעי"כ תהא נותנת עיני' באחר ותקלקל תחת בעלה ותזנה עם נואף אחר פרוץ בעריות וא"כ אם אומרת טמאה אני ע"כ זינתה עכ"פ פעם אחד וא"כ האיך הבעל בועל אותה אטו בשביל נשים מישראל יחטאו אנשים מישראל וצע"ג

ונלע"ד דהר"ן סובר דאין דבר שבערוה פחות משנים הא דאשה נאסרת על בעלה אם זנתה היא אם יש עדים על הזנות או שראה בעיניו הזנות אז אין שמיעה גדולה מראי' דהוא נאמן כמו מאה עדים ונאסרה עליו עפ"י הדין של תורה אבל אשה שזנתה ואין הבעל יודע מהזנות לא נאסרה עליו כלל דרק אם מקנא לה ונסתרה לפני עדים אז אמרה התורה ונסתרה והיא נטמאה שמהני אפי' ע"א שספק סוטה אסורה עליו כאלו וודאי זנתה עיין תוס' סוטה דף כ"ח דמבואר שם אי בעל אותה נענש בידי שמים אפי' כלפי שמיא גלי' דטהורה היא אבל בלא קינוי וסתירה כל שלא ראה בעיניו ואין עדים על הזנות לא נאסרה עליו דאין דבר שבערוה פחות משנים וכמו שכתוב בים של שלמה ביבמות פ"ב סי' ח"י וז"ל בשלומא שאשה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכא שלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל באמת שזנתה התורה התירה לו והיא משעובדת לו וקרקע עולם לפניו אבל הוא שיודע בוודאי ואסורה לו ולב יודע מרת נפשו שלא נתן עיניו באחרת איך נוכל לכוף אותו להיות עמה ולעשות מעשה באיסור עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דהגם אם אמת שזנתה אינה נאסרת על הבעל וא"כ עליו אין קושי' כלל רק עלי' קשה הלא היא צועקת שנטמאת ואיך תבעל לו ועל זה תירץ הר"ן דגדר גדול גדרו בה כמש"ל ודו"ק

ובכל זאת יש לחקור דנ"ל בשלומא איסור זנות הבא מחמת אישות אז נכון סברת ים של שלמה דהתורה אסרה רק אם הבעל ראה הזנות או שיש עדים בדבר וה"ה בפתח פתוח בקידשה אבי' כשהיא קטנה דאנן סהדי עיין כתובות דף ט' ובתוס' שם היטב דילפינן מהיא לא נתפשה דאסורה והיינו דווקא אם הבעל ראה או יודע דאל"כ אין דבר שבערוה פחות משנים שמעידין על איסור טומאה אבל אם יש חשש שנבעלת מנתין או ממזר וגוי דפוסלין אותה לכהן אפי' אם היא פנוי' דהוה איסור כהונה ולא איסור ערוה מחמת אישות אז מסתבר שאם הדבר אמת עושה הבעל איסור דשם אינו בא האיסור מחמת סוטה דנימא דאם לא ידע הבעל אינו עושה איסור בשוגג ועכ"פ תהי' אסורה לו אפי' אם מאמין לה או לע"א שמעיד וא"כ הדרה הקושי' לדוכתה מה נעשה אם אומרת טמאה אני לך ע"י פסולים הנ"ל

שוב ראיתי דלא קשה מידי הגם דחקרינן דהיא אינה משקרת ובוודאי זנתה עכ"פ הוכחה הנ"ל תהי' לפנינו אם תנשא באמת לאחר אחר הגירושין אבל מאן יימר לנו שתבקש לינשא לאחר דלמא רוצית רק להפקיע עצמה מבעלה דתקיף לה בעלה ותשב גלמודה עד מות בעלה ואת"ל שבאמת זנתה עכ"פ הבעל אינו יודע וליכא איסור גבי' ואין לחוש דלמא נבעלה מנתין או ממזר כאשר היא אמרה דמהכ"ת נחוש לזה שהיתה מקלקלת עם הפסולים דלמא עם הכשירים ואין איסור על הבעל אבל אם נאמין לה א"כ תתן עיני' באחר ותקלקל על בעלה שתזנה פעם אחד עם איזה נואף כדי שתנשא לאיש אשר עיני' נתנה בו ותהי' עמו בהיתר כל ימי' והחכימו שלא להאמין כלל דמי יאמר לנו שחפיצה לינשא לאיש כלל ואת"ל שחפיצה וזנתה עכ"פ ליכא אנן סהדי שזנתה ואין על הבעל איסור כלל ודוק

ואם אמנם שכל גדולי העולם הבינו בדברי הרא"ש שהאשה תחוש שלא לעבור איסור אשת איש כל ימי' ובעבור זה חקרו דגם אם אומרת טמאה אני לך תהי' ג"כ באיסור א"א כל ימי' וחדשתי שהפי' שחכמז"ל חששו שתקלקל באמת פעם אחת בכל זאת לא אעלים כי בלבבי נראה לי שלא חידש הרא"ש דבר זה דהי' במשמע שעכ"פ חיישינן שמה תזנה פעם אחת וטרם שאבאר הפי' במשנה אעתיק דברי הרא"ש כי רבו בו הדקדוקים ואפרש דבריו בהבנה אחרת בעזה"י

והנה הרא"ש בנדרים דף צ"א כתב וז"ל ועוד נ"ל טעם טוב כרב המנונא דאפי' למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל וודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור אשת איש כל ימי' עכ"ל ובדבריו הטהורים יש לי כמה דקדוקים אשר נפלאים המה בעיני מאוד

(א) למה כתב היא תובעת שיגרשנה בעלה הלא דבר זה אינו מבואר דמשכחת שאומרת רק טמאה אני לך ולא מבקשת גט כלל רק מודעת לו שאסור לו לבעול אותה ובכל זאת יש לנו החשש שמא עיניה נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה דמסתמא יגרש אותה דאל"כ יצטרך לתת לה מזונות דהא היא נאנסה ונסתחפה שדהו וא"כ יגרש אותה ותנשא לאחר ולמה הוסיף הרא"ש דאיירי שתובעת הגט הלא בלא"ה נכון סברת הרא"ש

(ב) למה כתב אבל ודאי יש חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה עכ"ל הוא פלא אטו הוה סברתו שאשה לא תפקיע עצמה בטענת שקר עיקר סברתו דשאני הכא באומרת גרשתני א"כ תהי' נשארת באיסור א"א כל ימי' זה לא תעשה דשאני באומרת נטמאתי דתקבל גט ותנשא להשני בהיתר אבל בגרשתני היא נשארת באיסור וא"כ הי' לו לרא"ש לכתוב אבל בגרשתני ודאי