מחנה חיים אבן העזר חלק ב נג

הזרע שם ולד לזכות זכות באמו ולא שייך בשדה יתומים אל תבוא וזכות הבעל שני קודם אבל לענין יבמה או להבחין בין זרע קודש או שמא יקח אחותו נאסרו הנשואין מיום קליטת הזרע ועוד שם מותר לישא דמיעוט אינה נתעברות ומיעוט מפילות ואם יבורר שהיא מעוברת יפרוש אבל בשאר דברים הלא העבירה עבר ודוק עכ"ל. סימן יב

שאלה במעשה שאירע שכהן בן תורה נשא אשה ולא עלתה זיווגם בשלום כי הי' תמיד מריבה בינו לבינה ולבסוף עזבה אותו והלכה למדינה אחרת והוא ישב בדד ימים רבים ויהי היום וילך האיש לדרוש ולחקור על אבידתו ומצא אותה אצל קרובי' והלך שם לערכאות שציוו עלי' לשוב עמו לעירו וכחשה בו שכבר נתגרשה ממנו בגט פטורין זה ימים רבים שנסע עמה וקבלה גיטה ופסקו בערכאות שצריכה להביא עד ג' חדשים כתב מאותם האנשים אשר לפניהם נעשה הכריתות והבטיחה להביא טרם שיעברו למד יום ושלחו את הבעל מלפניהם ושב לביתו בלב נשבר ונדכה וכאשר באתה למדינה להמציא איזה כתב להראות לשופטי הערכאות דברו המכירים אותה על לבה שטוב לה לחזור לבעלה ולהתקדש לו מחדש כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי וכבר מצאוה צרות רבות ורעות טלטולי דגברא וטוב לה להיות אצלו אז גילתה את לבה כי בעלה כהן ולא יחפוץ עוד לקדשה שנית כי מה יאמרו הבריות הלא כבר הגדתי לו שנתן לי גט פטורין והשביעו הקרובים אותה לאמור באמת אם קבלת גט פטורין והתחילה לבכות שבאמת לא קבלה גט פטורין אבל היצר לה מאוד ונתנו קרובים לה עצה הזאת להתאמץ ולטעון שנתגרשה ותשב אלמנות חיות כל ימיה רק שלא תצטרך לשוב אליו עוד אבל כעת היא רואה שיהי' טוב לה לישב עם בעלה ושאלו האיש עם האשה אם מותרים לדור יחדיו כי באמת הוא אישה והיא אשתו

תשובה הדבר נראה לאסור דמבואר בגמ' ובש"ע א"ע סי' י"ז סעיף ב' האשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ואפילו ליטול כתובת' ולהנשא לאחר נאמנת דהוא חזקה אלימתא כמו דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח והגם דרמ"א שם כתב וז"ל וי"א עוד דבזמן הזה דנפישי חוצפא ופריצותא אינה נאמנת אלא לחומרא דאתרע חזקה דאינה מעיזה עכ"ל אבל עכ"פ לחומרא הוה חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וא"כ אסורה לשוב לבעלה כהן וק"ל

אמנם אמרתי אשיחה וירווח לי לפתוח בשערי היתר ואבאר בעזה"י הנה הר"ן בנדרים דף צ' נתקשה על המשנה אחרונה שאמרו דאינה נאמנת לומר טמאה אני לך עד שתביא ראי' לדברי' הקשה והאיך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך וכתב וז"ל ויש מי שתירץ דאע"ג דמדינא אסורה שרו לה רבנן ומבטלי מלתא דאורייתא משום מגדר מילתא בקום ועשה דגדר גדול גדרו בה שלא תתן עיני' באחר להפקיע עצמה מיד בעלה עכ"ל ולכאורה חלילה כשפת יתר מה שהאריך ואמר דגדר גדול גדרו בה והוא פלא

ונלע"ד דבמתני' תנן חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיני' באחר ומקלקלת על בעלה ולכאורה תיבות אלו ומקלקלת על בעלה הם כשפת יתר הלא הוה די בזה שאמרו שלא תתן אשה עיני' באחר ותוציא עצמה מבעלה וצע"ג

ונ"ל דהנה הי' קשה לי כפי מה שביאר הרא"ש דאשה חוששת על איסור עולם שלא תהי' באיסור אשת איש כל ימי' דמצינו דאפי' כנגד ממון סמכו שלא תהי' בנדר כל ימי' בסוגי' דנודרת וא"כ מה שב"ד כופין אותו להוציאה דאסורה עליו גלוי לכל איש ואשה שאם בזדון לבה דברה זאת ולא נאנסה א"כ היא נשארת באיסור אשת איש וגם הכתובה גזולה בידה ועשתה שני עבירות גדולות איסור אשת איש וגם גזולה בידה הכתובה דאם היא טהורה לא כפאו אותו הב"ד וגם הבעל לא הי' מגרשה כל העולם עדים בדבר זה ולמה חששו במשנה אחרונה לומר שאינה נאמנת ומצאתי תל"י בברוך טעם שמעורר בזה ועיי"ש

ועלה בדעתי דהרא"ש חידש זאת רק אם אומרת גרשתני להעיז נגד הבעל אשר יודע לכל שתהי' באיסור אשת איש כל ימי' כל כך אינה מעיזה אבל בטמאה אני לך שלא נודע לעולם שעברה על איסור אשת איש אינה חוששת אפי' לאיסור עולם אך לשון הרא"ש משמע דחומר עבירה מונח על לבה דהלא איסור קל לעבור הרבה פעמים נחשב כאיסור חמור עיין פרק יוה"כ שאכילת נבילה י' פעמים הוה כמו חילול שבת מכ"ש איסור אשת איש כל ימי' כמשא כבד יכבדו על לבה

ע"כ לבי אומר דפתשגן הדברים כך הם דעל איסור שעה אחת אינה חוששת אם נתנה עיני' באחר אפי' שהוא איסור חמור ועל איסור עולם חוששת אשה אפי' על איסור לאו כמבואר בגיטין דף ל"ה ועל כן חששו שהאשה תזנה פעם אחת ברצון תחת בעלה עם איזה איש אשר לא נתנה עיני' בו דאם תזנה באיש אשר עיני' נתנה בו אז כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ותהי' עמו באיסור עולם בכל ביאה וביאה ועל איסור עולם חוששת אפי' הוא רק איסור לאו ואח"כ תאמר לבעלה טמאה אני לך ויהי' גט ע"פ דין והגם דתעבור איסור שעה אחת בעבור להנשא לאיש אשר עיני' נתנה בו בהיתר כי לא זנתה עמו רק עם אחד מהפרוצים בעריות אשר שכיחים בעולם עיין תוס' שבועות מ"ו דלא שייך אוקי אחזקת כשרות דהא יש גנבים בעולם ה"ה כאן בוודאי תמצא עם מי לזנות פ"א ועי"ז תהי' עם האיש אשר נתנה עיני' בו בהיתר כל ימי' וזה רמזו באמרם חזרו לומר שמא תתן עיני' באחר ומקלקלת על בעלה כי זנות נקרא בפי חכז"ל קלקלה כנודע לרוב בש"ס ובמדרשים א"כ ראו חכמים שע"י שהיתה נאמנת לומר טמאה אני לך גרמו שהנשים יזנו תחת בעליהן ולכן תקנו במשנה אחרונה שלא תהא נאמנת רק אם הביאה ראי' וזה הי' קושי' הר"ן איסור שבה להיכן הלך הלא בוודאי היא טמאה לו דעכ"פ כל האומרת כן זנתה עכ"פ פעם אחת דאל"כ תהי' באיסור כל ימי' עם האיש השני והאיך התירוה החכמים האיסור שבה להיכן הלך ע"ז תירוץ אע"ג דמדינא אסורה התירוה משום מגרר מילתא שלא יבואו לזנות אבל קשה הכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו והכא נמי הוה חטא האשה הזאת תבעל מבעלה באיסור טומאה למען הציל שאר נשים הלא אצלה היא איסור אשר עוברת כל ימי' ותציל אשה שלא תעבור איסור א"א פ"א אין זה חטא קטן וקל כנגד איסור חמור ולכן הוסיף דגדר גדול גזרו בה גם בה בעצמה גדרו בזה שלא תעשה כן עוד תחת בעלה השני והבן וא"כ לק"מ קושי' ברוך טעם דחיישינן דבאמת תזנה ולא תהי' באיסור א"א כל ימי' ודו"ק.