מחנה חיים אבן העזר חלק ב נ

גבוי ומשום נעילת דלת החכימו לעשות תקנה וממילא יעשה אח"כ מן הדין יעו"ש כי מתוק מדבש וכן כאן אחרי שהתקינו חכמים ממילא נעשה דין שע"מ כן השתעבדה עצמה לכך וכל זה במת בדרך הטבע השתעבדה אם יומו יבוא מן השמים אז הגם שאין לה התקרבות תהי' משועבדת כי מן השמים רודפים אחריה אבל אם איבד עצמו לדעת שגזל ממנה עונתה עיקר האישות על דעתי' דהכי לא שעבדה עצמה שהוא יאבד עצמו ויטיל העול עלי' חנם והגם שע"פ רוב המאבד עצמו ר"ל הוה מכח אונס שיצה"ר כפאו ע"י יסורים או בושה או רוח רעה אשר גבר עליו עכ"פ לו יהי' שהוא אונס ונאמר גם בזה אונס רחמנא פטרי' אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייב אותה עיין כלל גדול הזה בר"ן כתובות הובא בש"ך ח"מ סי' כ"א ודוק

(ג) עוד יש לי הערה חדשה דבנב"י מהד"ת סי' ל"ה העיר דנתיר איסור מינקת אם החתן עדיין לא קיים פ"ו כמו דמתירין איסור אבילות דרבנן לישא בתוך שלשים ותי' ב' תירוצים חדא שם שידך בהיתר וכאן באיסור דידע שהיתה אסורה עליו כ"ד חדשים ועוד תי' דא"כ נתיר ג"כ חליצה לכהן שלא קיים פ"ו או נתיר שניות לעריות למי שלא קיום פ"ו אלא ע"כ באבילות אמרו שהקלו אבל בשאר מקומות העמידו דבריהם אפי' במקום מצוה כמו שהעמידו דבריהם במקום כרת יעו"ש

ואמרתי בזה דשאני בחליצה ובשניות לעריות דיש איסור דרבנן ודאי וקיום פ"ו ספק דדלמא לא תתעבר הגם דרוב נשים מתעברות ויולדות אבל עכ"פ מיעוט שאינם מתעברות והעמידו דבריהם נגד קיום מצוה משום חשש מיעוט שלא יתקיים מצוה אבל במינקת ממנ"פ אם לא תתעבר א"כ אין כאן מקור איסור דכל האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממנ"פ אם תתעבר נעשה באותה בעילה קיום מצות פ"ו אבל בשניות לעריות וחליצה דלא נתהוה האיסור ע"י חשש עיבר נהפוך הוא העובר יפעל להתיר איסור הבעילה א"כ מהכ"ת להתיר איסור בעילה ודאי משום שמא תקיים מצות פ"ו דהא במינקת העראה אין בו איסור כלל דאין אשה מתעברת מהעראה רק בגמר ביאה יש איסור שיוכל לפעול הריון ותעכר חלבה א"כ במקום שיתהוה האיסור שם תוקדם בו קיום מצות פ"ו אבל בשניות לעריות או חליצה לכהן האיסור הוה אפי' בהעראה או בבעילה אשר לא יפעל הריון רק אם ידענו שיפעל הריון אז יודחה מפני הריון האיסור א"כ איך נאמר להתיר מעשה ודאי איסור מפני ספק היתר ודוק

ולפ"ז אחר ט"ו חדשים דאז נסתלק שורש איסור מינקת עיין בגמ' עובדא דמר עוקבא נלמד דליכא עוד סכנה לולד רק דהלכה כ"ד חודש משום תיקון מיעוט וולדות שצריכים הנקה כ"ד חדשים אבל עכ"פ אין לחקור דנימא אין דוחין נפש מפני נפש שלא יבוא הולד לסכנה בעבור שאיש אחר יקיים פ"ו הגם אמת שהלכה היא שיש איסור מינקת עד כ"ד חודש שחששו גם על המיעוט חלושים הצריכים הנקה כ"ד חודש אך אמרינן שפיר ממנ"פ אם תתעבר קיום מצות פ"ו עדיפא מאיסור מינקת אם אין חשש סכנת הולד דהלא ראינו שהולד זה נפסק מחלבו אפי' קודם ט"ו חדשים והוא בריא וחזק ואפי' אם יינק עוד עכ"פ אין בו סכנה אם יגמל מחלבו ונדחה איסור מינקת מפני מצות פ"ו והגם שאין עלי' מצות פ"ו עכ"פ במצות פ"ו אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו עיין בהגהת מהר"ש שם וכאן הוה ספק אם יש עליו איסור מינקת דלמא סכנה היא לה אם תניקהו בחלבה ודוק

אמנם כל זה הערותי רק להרחיב גבולי תורה אבל באמת קבלה מאדמ"ו חתם סופר ז"ל חדש אסור מן התורה ולכל הפחות עד שהלך המחדש בכל עיונו בכל המקומות לראות שלא ישגה ח"ו אבל לדינא אין להאריך כלל כי הלא עברו כבר כעשרים חדשים משילדה וגם לא התחילה להניק וגם לא הניקה בחיי בעלה שלשה בנים מחמת חלבה ואנשים מעידים שהמחלה בא ע"י הנקה והיתה מתה ח"ו ע"י הנקה והוא בכלל רודף עיין שבת במשנה אם הוציא ראשו אין מחתכין הולד יען כי מן השמים קרדפו לה אבל בוודאי אינה מחויבת לעשות מעשה להיות הולד רודף שלה אפי' שיש ספק אם אמת כדברי הרופאים מהכ"ת תעשה מעשה להביא על עצמה ספק מיתה הלא חיי' קודמין לחיי בנה ועדיף זה מנידן החכם צבי דהולד רודף הוה ואפי' הפנ"י המחמיר בקו"א בכתובות מקיל אחר ח"י חדשים אם עוד צדדים לצרף יעו"ש באורך בזה

רק יען שממכתבו ניכר שהאשה עשירה יעשה מעלתו נ"י על צד היותר טוב שתתן ביד איש נאמן מאה זהובים עם כתב רשיון ממנה שתשכור מזה אשה אחת אשר תשגיח על הולד זה עד שיהי' ב' שנים במלואו ולא יהי' על האשה שום שעבוד אחר בבית רק כל עסקה להשגיח על הולד ורשות ביד האיש לפזר על זה לסך הנ"ל כאות נפשו אם האם לא תעשה כן אבל חוץ מזה לא יירא ולא יפחד שאין בזה צד עון באופן הנ"ל ובפרט אם יוכל לבוא לידי ביטול הקשר והאשה חשקה בו כי תראה שיהי' לה לתכלית וגם לבניה וכבר התקשרו על כן אם יש עוד מתיר גם אני מסכים שהוא מותר בעזה"י

שוב הראני בני הבחור החריף ר' יעקב שלום נ"י תשובת הגאון ר' חיים כהן ז"ל א"ע סי' י"ג אם לא היתה יכולה להניק את הולד משום מכה שהי' לה בדדי' מותרת להנשא דעיקר האיסור הוא רק אם תוכל להניק ומשום נשואין לא תניק לולד אבל אם מתחלה לא היתה יכולה להניק ועכשיו שנתרפאת הדד אין לה חלב להניק מותרת בנשואין דאין זאת בכלל מינקת חבירו יעו"ש וא"כ אם בבטח ההנקה גורם המחלה עצמה אין האשה נקראת מינקת חבירו רק אפי' נחית שאיזה חדשים לא יזיק לה ההנקה וא"כ היא בכלל מינקת חבירו אעפ"כ מותרת להנשא אחר עשרים חדשים בצירוף ההערות אשר רמזתי כי הי' לי להאריך רק אני מוטרד מאוד ומעלתו נ"י ביקש תשובה מיד והקצרתי דברי הכותב בחפזון שנלע"ד ההיתר פשוט בעזהי"ת אם יסכים עוד אחד

ואחרי שכתבתי פתחתי לחת"ס של אדמ"ו ז"ל על א"ע סי' ל' וראיתי שכתב בד"ה וה"נ עכ"פ מאמינים לרופא שעכ"פ ספק פ"נ איכא להאשה ושוב אינה משועבדת להניק ולסכן עצמה עכ"ל ושם מסיים שהנושא אותה ישליש עכ"פ שכר הנקה עד כ"ד חודש יעו"ש ותל"י שזכיתי לדעתו ועיין עוד שם מה שהביא בשם בית מאיר והי' לי להעיר בו רק הזמן בוגד בי כעת.