מחנה חיים אבן העזר חלק ב מח

בהתמדה ואני מוטרד בטרדת שונות בטלים הרבה כנגדך פי' המפרשים שהבטולים המה כנגדו שלא מתענג בהם זה עונש אם האדם מבטל עצמו מד"ת יש לו בטלים אשר גם הגוף לא יתענג ד' ירחם עלי ועל כל נפש המשתוקק לחזות בנועם ד' ולא אשיב פסק רק הערה חדשה לחדש כח דהיתרא במופקרת מעכו"ם להתירה לאיש שלא קיים מצות פ"ו

שאלה עלמה אחת הרה לזנונים ודיימא רוב אנשי העיר מנכרים אמנם היא אומרת על בחור א' "לעהרער" ואיש פלוני כהן הוא והוא מכחישה בפני' אם יש בה חשש מעוברת חבירו שא' רוצה לנשאה בעד תשלומין עכ"ל

תשובה הקשית לשאול כי בדבר הזה כל דיין שעיניו רואות החששות אשר לפניו כגון דא שהיא מופקרת גמורה עם נערי עכו"ם עד שאבותי' הוצרכו לתפסה בחצות הלילה לפרוש מהם ברחוב העיר וגם יש חששות סכנות נפשות וכל העיר דיימא שהיא מעוברת מהעכו"ם א"כ יש סופרים וספרי' המקילין וטוב לישב ב"ד ביחד לעיין על החששות ואת אשר לפניהם ואח"כ יעשו כדת ודל"ב

אמנם אעפ"כ אפתח בדברי תורה ראיתי להנב"י מהד"ת בא"ע סי' ל"ה רצה השואל לחדש להתיר באלמנה מעוברת שנשתדכת לאיש שלא קיים פ"ו להתיר לו הנשואין כמו שמתירים באבילות משום פ"ו והשיג עליו הנב"י א"כ נתיר חלוצה לכהן משום פ"ו או שניות לעריות משום פ"ו אלא וודאי הם אסרו נשואין באבל והתירו משום פ"ו אבל שאר איסורי דרבנן העמידו דבריהם יעו"ש

ואמרתי דיש להשיב דשם אסרו בעילת שניות ובעילת חליצה יען דיש ספק שמא לא תתעבר והגם דרוב נשים מתעברות מאותו רוב יש מיעוט מפילות עיין רשב"א במשמרת הבית בבית א' בהשיגו על הרא"ה א"כ במיעוט כזה חששו ולא התירו ודאי איסור דדלמא לא יבוא פ"ו לעולם אבל במניקת חבירו שכל החשש שמא תתעבר ותעכר חלבה אז אמרינן ממנ"פ אם תתעבר א"כ נתקיים פ"ו והותר האיסור משום פ"ו ואם לא תתעבר א"כ לא נעשה דבר לעכור חלבה ותניק להולד א"כ נדחה איסור דרבנן משום פ"ו ודוק

ואין לומר שנחוש שמא תתעבר ותעכר חלבה ואח"כ תפיל ולא יוגמר פ"ו דהא בוודאי מן הנשים המתעברות רוב נשים מתעברות ויולדות ולד מעלי' אשר יתקיים בו פ"ו א"כ למה נחוש על מיעוט מפילות ודוק

אך אמרתי דשאני באבילות שהתירו שם איסור אבילות משום שם מצות פ"ו ששם איסור הוא שם אחר אבל כאן שחכמים אסרו הנשואין במינקת שמא יעכר החלב וימת הולד ויתמעט מצות פ"ו של האיש המת כי אם יוליד איש הרבה בנים ובנות (ומי יודע איזה יוכשר ויתקיים) מקיים פ"ו בכל ולד וולד א"כ מהכ"ת נתיר לקיים מצות פ"ו לאיש זה אם יוכל לבוא עי"ז מיעוט פ"ו מאיש הקודם מאי חזית דדם דידך סומק טפי לעשות מעשה לקיים פ"ו דידך ולגרום ח"ו מיעוט מצות פ"ו אשר זכה בו חברך והגם שיש רוב נשים מתעברות ויקיים השני פ"ו ורוב ולדים יתקיימו הגם שהחלב יהי' נעכר ולא יתמעט פ"ו של הראשון מהכ"ת לעשות מעשה נשואין בעבור קיום פ"ו אם יש חשש מיעוט פ"ו ע"כ אסורה מינקת אפי' לאיש אשר לא קיים פ"ו (עיין בזבחים דוגמא מינה מחריב בה)

אמנם אם היא מעוברת מעכו"ם דלא נעשה בולדה מצות פ"ו ועל אשה ג"כ ליכא מצות פ"ו א"כ באמת מותרת להנשא לישראל שלא קיים מצות פ"ו ועל כן יש לומר דווקא מעוברת מעכו"ם מותרת בנשואין עכ"פ לאיש ישראלי שלא קיים פ"ו דהותרו לו כמו באבילות בתורת ממנ"פ אם תתעבר הרי הודח האיסור משום פ"ו ואם לא תתעבר מה נעשה עול בנשואין והוא דבר חדש בעזה"י

והן אמת דהנב"י שם השיג עוד הלא איסור מינקת הוטל גם על האשה שלא תנשא לאיש והלא עלי' אין חיוב פ"ו וא"כ מהכ"ת תחטא היא לזכות את האיש בפ"ו ושאני במת אחי המשודכת שהתיר הר"ת כדי לזנות אותו בפ"ו דהיא היתה משודכת אבל כאן למה שידך את זו האסורה עליו והוא השגה גדולה גם במעוברת מעכו"ם

ונ"ל דלכאורה קשה למה הוצרכו רבנן לגזור על מינקת חבירו שלא תנשא הא בלא"ה מהכ"ת תנשא הא רוב נשים מתעברות ותעכר חלבה ותביאה את הולד בסכנה וכי מותרת לעשות פעולה להמית נפש מישראל וביותר פרי בטנה הלא חמירא סכנתי' מאיסורא דספק סכנתא לחומרא עיין חולין דף כ'

רק הדבר שיבוש מאוד הלא היא בבעילה דהיתרא עוסקת ומה שיהי' אח"כ ברוב ימים אם תתעבר ותעכר חלבה הוא ממילא בא ותהי' אנוסה בדבר שאין לה חלב להניק את הולד ואונס רחמנא פטרי' אפי' ימות הולד ע"י פסוקת החלב מן השמים קרדפו לי' דנתעברה ונפסק חלבה אבל היא לא גרמה מאומה לפסוק חיות הולד והוה לא אפשר ולא קמכוין דעכשיו עסקה בדידה להיות לה בעל שמבקשת תפקידה ולא תשב גלמודה והכל בהיתר גמור ולא קמכוין אפי' שתתעבר ותפסק חלבה ולא אפשר ולא קמכוין אפי' בחלבים ועריות מותר עיין בפנ"י בפסחים דף כ"ו על כן הוצרכו החכמים לגזור עלי' איסור מינקת ודוק

ואם נחקור מה ראו חכמים לעשות כן לגזור עלי' שלא תנשא לאיש בעבור שמא יצמיח סכנה לולד הכי אנוש מאלקי יצדק הלא היא עוסקת בהיתר ומה שיהי' ברוב ימים סכנה להולד הלא היא אנוסה ואונס רחמנא פטרי'

אחר העיון נראה יען דעיקר נשואין לאיש לקיים פ"ו באשתו אשר לקח שתלד ותניק לו את הולד כי זה חיובה כמבואר במשנה ומניקת את בנה עיין כתובות [דף נ"ט] א"כ אם תנשא ותתעבר תעכר חלבה ותסתכן הולד הגם שאונס רחמנא פטרי' אבל אונס רחמנא לא חייבו מהכ"ת לעשות מעשה שתהי' אונס לחייב שעיבודו של בעל הראשון (עיין דוגמא ש"ך ח"מ סי' כ"א) והגם שמת בעלה הראשון גזרו חכמים שלא תעשה מעשה לגרום אונס לחיובי'

וכל זה אם נתעברה מישראל אשר עליו מוטל מצות פ"ו אשר מקיים אפי' בפנוי' א"כ תקנו חכמים שלא תעשה מעשה לגרום אונס אשר תחייבו לבעל הראשון למעט פ"ו שלו אבל בנבעלת מעכו"ם אשר אין עליו מצות פ"ו א"כ מהכ"ת שיגזרו חכמים לאסור לה מעשה הותר בעבור שיוכל לבוא סכנה לולד הלא אונס רחמנא פטרי' ומה איכפת לה בהדי כבשא דרחמנא ודוק (ועיין בש"ך סוף ה' מילה למול מילה שלא בזמנה ביום ה' עיין רמב"ן ובעה"מ באשתפך חמימי ועיין מג"א סי' רמ"ז)

ועיין בהגהת מהר"ש שם בנב"י שהעיר על אביו ז"ל הלא מצינו שמותר לינשא מופקרת הרי מצינו שהתירו לו לעבור משום לתא דידה ה"ה יש להתיר לה משום פ"ו דידי' יעו"ש שפלפל ואמרתי במק"א שבחנם השיג על אביו ז"ל דעיקר תקנת חכמים לאסור מינקת היינו לטובת הולד ובמופקרת שתזנה עם כל א"כ בכל אופן יפסיד הולד חלבה