מחנה חיים אבן העזר חלק ב מו

ואין להשיב דאם חשבה לזנות וסופרת לטבול א"כ ע"כ דיצאה מחזקת כשרות מקודם ואוקמה על חזקת קמא דלא חשבה לזנות רק תקף יצרה בפתע פתאום ואיתרע חזקת צניעות שלה בזמן מאוחר זה שיבוש גדול דאטו אם חשבה לזנות איתרע חזקת כשרות שלה וירא און ולא יתבונן כתיב רק משעת ביאה נעשה מעשה איסור א"כ אוקמה אחזקת צניעות שבוודאי טבלה לנדתה כי יראה שלא תוכל לעמוד ביצרה ותהי' טהורה והבן, ולפ"ז מכ"ש שנאמר אוקמה אחזקת צניעות ולא זנתה עם חמיה ח"ו ומה שהוציאה ממנו ממון בעלילות רשע הי' שחמתה בערה בה שלקח משלה ודוק

אך אפי' אם זנתה בלא טבילה כלל אעפ"כ יש לצדד דלא אבדה חזקת צניעות דלא זנתה עם חמיה והוא דכבר עמד החות דעת בסי' קפ"ה אם זנתה בנערותה ונשאת אח"כ איך נאמנת על פתחי נידותה הלא חשודה על נדה ותי' כאשר זנתה לא הי' לה שעת היתר וגבר תאותה אבל אחר שנשאת ויהי' לה היתר אינה חשודה והביא ראי' מסוטה דאסור לבעלה להתייחד עמה הגם דיחיד מותר באשתו נדה עיין סוטה דף ז'

והערותי במקו"א דבר חדש בה דהנה המנ"י ביו"ד סי' קפ"ג רצה לחדש דליכא בפנוי' איסור נדה מכח דברי הגמ' מפני מה אמרה תורה נדה לז' מפני שרגיל וקץ בה וא"כ בפנוי' לא שייך כן ע"ש וכבר הקשה הפלתי עליו הא מבואר פ"ק דכריתות וברמב"ם פ"ד מה' א"ב שאפי' שפחה שלא נשתחררה הבא עליה בנדתה חייב והלא אין בה אישות וכן קשה מריש פ' נערות דחייב על נדה פנוי' וכן קשה מכמה מקומות בש"ס והדבר פלא גדול

ואמרתי לדון השגיאה הנ"ל לכף זכות והוא דתו' בחגיגה דף י"א חקרו מנ"ל דנדה לבעלה צריכה טבילה הא לבעלה הוי חולין וחולין מקדשים לא גמרינן וליישב דברי בה"ג חידש אמ"ו חת"ס ז"ל ביו"ד סי' קצ"ד פי' נחמד בדברי גמ' שבועות דף ח"י רמז לבועל נדה מה"ת דלולא דילפי' מן ותהי נדתה עליו לפורש באבר חי חייב לא נרמז לבעלה טבילה כלל אלא כ"ז שרואה דם היא נדה ומשפסקה לראות טהורה לבעלה רק משידעינן מן ותהי נדתה עליו לפורש באבר חי א"כ נכלל בפ' מצורע גם עריות וצריכה טבילה ע"ש שהוא דבר נחמד בפירש מעשה בהאי תלמיד בשבת ועיון בסוף התשובה בד"ה עיין

לפ"ז אמרתי דר"מ חקר למה היא טמאה ז' אף משפסקה מלראות ואמר הטעם משום שתהי' אהובה לבעלה וזה לא שייך בפנוי' א"כ משפסקה לראות אינה נדה אבל הבא על הפנוי' בנדתה בוודאי חייב כרת א"כ ל"ק עליו מכל הגמ' אבל להלכה בוודאי גם בפנוי' צריך טבילה אחר ז' דוקא כמ"ש הפלתי וכל גדולי המורים ודוק

בכ"ז מי הוא זה אשר מכחיש דהמון הבריות טועים בזה ומאמינים דלכל הפחות משפסקה לראות אין איסור נדה בפנוי' ועיין בב"י ובש"ע סי' קי"ט ביו"ד דלענין חמור וקל אנו הולכים אחר החמור בעיני הבריות וא"כ הגם שהיא חשודה על נדה כ"ז שהיתה פנוי' אבל משנשאת ידעה שחל עליה איסור נדה א"כ ל"ק קו' החות דעת למה נאמנת אח"כ על נדה דבנשאה ידעה מאיסור נדה ודוק

וא"כ בנידן דידן לו יהי' שזנתה בנדתה היינו באומר מותר שוגג הוא עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ט דהאמינה האשה שרק אם תשב תחת הבעל יש עליה איסור נדה ובאמת זנתה משפסקה לראות והאמינה שאז ליכא בפנוי' איסור נדה אבל בוודאי ידעה שאסורה לזנות עם חמיה א"כ נשאר לה חזקת צניעות שזנתה עם איש ישראל אחר וחטאה בשגגה אומר מותר אבל לא חטאה עם חמיה ביודעה בחומר העבירה ודוק

נחזור לדון דלא אבדה חזקת צניעות הגם דאונס לא שכיח דדלמא טבלה לנדתה דהלא ידעה לבדוק ולספור ולטבול ואת"ל דזנתה בנדתה דלמא טעתה והאמינה דבפנוי' משנפסק הדם ליכא איסור נדה והגם דעכשיו הויין ספק זיבה אטו נשי בקיאין בשורשי הדינים רק המון ישראל מקילין בפנוי' בכל התקרבות נדה ודוק

(ב) חזקת קמא שהיתה בחזקת כשרה לכהונה א"כ מספק לא נוציאנה ואפי' אם ידעה באיסור נדה ועברה עליו א"כ אתרע חזקתה לעבור איסור שיש היתר לאיסורו דהא איסור נדה רבץ עלי' אפי' כמה שנים ויש לו היתר ע"י טבילה אבל איסור חמיה אין היתר לאיסורו ועיין גמ' חולין דף ס' דאמה"ח אית לי' תקנתא בשחיטה ועיין פלוגתא ברש"י ותו' בקידושין דף ל"ז ועיין חולין דף ק"א אמר ר' אשי מאן אמר לן טומאת הגוף חמירא דלמא טומאת בשר חמירא דלית לי' טהרה במקוה ע"ש היטב דנחשב איסור לאו דלית לי' טהרה חמור מאיסור כרת דאית לי' טהרה במקוה וא"כ איסור נדה דא"ל טהרה בטבילה הי' קל כנגד איסור חמיה דל"ל טהרה במקוה ואין היתר לאיסורו וא"כ לו יהי' שאבדה חזקת צניעות על איסור שיש הותר לאיסורו וטהרה במקוה לא אבדה חזקת צניעות לזנות באיסור דל"ל היתר ואין לו טהרה במקוה ובאיסור נדה אין הולד ממזר ובחמיה הוי הולד ממזר קצרתי מאוד וכללתי ג' חקירות לשורש חזקה אחת ב"ה ודוק היטב

(ג) חזקת קמא וחזקת כשרות וחזקת צדקות של חמיה דבוודאי לא נאף עם כלתו וכ"ת א"כ ממנ"פ עם מי זינתה היא אם נאמר עם ישראל כשר נימא אוקמי אותו האיש על חזקתו חזקת קמא וכשרות וצדקות שלא נאף עם הנדה וע"כ דזנתה עם ערבי וא"כ פסולה היא לכהן ממנ"פ

נלע"ד ליישב דלק"מ והוא דכל חזקה מהני אם אנו דנין על גוף ידוע לנו אם להוציא מחזקתו אז גלתה התורה אוקמי' אחזקתו אבל אם אנו דנין אם נמצא ישראל שעבר עבירה לא שייך לומר אוקמי' אחזקתו דלו יהי' שאנו אומרים שנמצא מי שעבר עבירה עכ"פ לא נוציא איש מחזקתו דלא נודע מי הוא ואיה האיש א"כ לא אבל איש חזקת כשרותו וצדקתו וכח חזקה דוקא שלא נוציא חפץ ידוע מחזקתו והארכתי בזה במקו"א בעזה"י

ולא עוד אטו לא נמצא מיעוטי' בישראל שהמה נואפים וחשודים על איסור נדה אפי' באשת איש ומכ"ש בפנוי' באיסור נדה ותולין הקלקול במקולקל כל עורב למינו איתרמי איש אשר קל בעיניו איסור נדה ונאף עם הנדה הזאת דוגמא לדבר בתו' שבועות דף מ"ו ע"ב בד"ה בספרא דאגדתא דהקשה תו' מפ' גוזל בתרא דף קי"ד למה צריך לומר דיצא שם גניבה בעיר ל"ל כולי האי נימא דנאמן במגו דשואלין ולא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וז"ל דהתם לא קאמר שהוא גנבם רק שהגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא עכ"ל מזה משמע כיון דאין אנו דנין על גוף נוכח הגם דחשדי' שישראל גנב בכ"ז לא שייך לומר אוקמי אחזקתי' ודוק וה"ה כאן אטו לא ידעי' שיש מיעוט ישראל בעולם שעוברים על איסור נדה ואחד מהם זנה עמה כי מצא מין את מינו ודוק.