מחנה חיים אבן העזר חלק ב מה

שבתי

וראיתי דדבר זה אם ב' עדים לקחו בשותפות אי הוי חשדא עפ"י דין או רק כיעור הוא פלוגתא גדולה דפוסקים כאשר אבאר בע"ה הטור חו"מ סי' ס"ו ובשו"ע סעי' כ"א הביא בשם בעה"ת דאם ראובן הי' לו שטר שחתם בו ב' עדים ומכר לא' מן העדים יוכל לגבות בו וליכא חשדא שהעד הב' לא הי' חותם בשקר אבל אם מכרם לשני העדים לא יוכל לגבות אלא א"כ הלוה מודה עיי"ש והש"ך צוח מאוד בס"ק ע"א אי הדין דחיישי' לחשדא אם לקחוהו שנים גם אם א' לקחו קשה דיוצא כל הממון עפ"י עד אחד לכן חידש דהרי"ף שכ' בפ"ב דיבמות שא' מן העדים רשאי ליקח דאז מותר לכתחילה וליכא חשדא אבל אם שנים לקחו איכא חשדא לכתחילה אבל אם לקחו מהני והב"ד גובין אותו דבאמת לא חיישי' לחשדא והביא התו' בחולין דאפי' בחד דיין לא חיישי' בהאי בוכרא עיי"ש א"כ מבואר דהבין ג"כ בחד עד ליכא כיעור ואם לקחו שנים איכא כיעור אבל בדיעבד לא חיישי' כלל ופלא שלא הביא דברי ר"ן כלל ודוק

ובתומים שם השיג על הש"ך מדברי תו' כתובות דף כ"ב ד"ה כגון דהקשו אי הרגנוהו הוי תרי ליכא חשדא עיי"ש והקשה הגאון מאי הקשו תו' מיבמות דף כ"ה דבשנים ליכא חשדא הא ע"כ קושיית תו' למ"ד אם כנס מוציא דאל"כ מאי קו' הא גם כאן הדין דלא תנשא לכתחילה וק' א"כ מה מהני שנים הא על א' דנשאה איכא חשדא ונשאר חד והויין כנגדו תרי שאמרו לא מת אלא ע"כ יען דחשדא הוא דרבנן א"כ ע"י השני הדר גם הראשון לכשרות ול"ק קו' הש"ך דמוציאין ממון ע"י ע"א עיי"ש ובמחכ"ת הגדולה והנוראה קושיית תו' קאי למ"ד אם כנס אינו מוציא רק כך הי' קו' תו' דגמ' משני דניסת לא' מעידיה ומשמע אעפ"כ לא תנשא לכתחילה יען דיש שני עדים המכחישים הא בלא"ה מותרת להנשא לעד מעדיה ואם הרגנוהו הוי תרי ואעפי"כ אמרי' לא תנשא לכתחילה לעד מהעדים א"כ למה כאן מותרת לע"א מהעדים אפי' לכתחילה אם לא הי' תרי עדים המכחישי' אלא ע"כ הרגנוהו היינו ע"א שאמר שהרג אותו בתוך רבים ודוק שישו בני מעי כי מצאתי תל"י שזכיתי לכוון הפי' בתו' שהחכם צבי בתשו' ג' פי' כן ואודה די

עוד הקשה התומים מאי הקשה הגמ' טעמא דב"ד הא תרי לא מ"ש משנים החתומים בשטר וק' שם אפי' בדיעבד ליכא חשדא באמת א"כ בשנים סותר לא' לכתחילה אבל כאן בע"א אם כנס מוציא א"כ אפי' בשנים אסור לכתחילה אלא פשיטא דע"י השני נתכשר הראשון עיי"ש ולענ"ד דגמ' מקשה דסברא אין אדם חוטא ולא לו הוא חזק ולא תלי' אי בע"א יש באמת חשדא דסברא הנ"ל הוי כאנן סהדי ודוק אך א"כ ל"ק קו' הש"ך דאנן סהדי ולא מוציאין ממון עפ"י ע"א והי' לי להאריך בזה

העולה מכל האמור דמותר להעד שנתארס לישא כלתו המקושרת לו דאפי' אם כל השני עדים ישאו את שתי הנשים ספק גדול אם אסור כמו שהארכתי למעלה אבל אם הוא לבדו נושא אשת המת הגם דאפשר שיבא עוד עד השני לישא את היבמה נאסור אותו שלא יחזיק החשד אבל עד שהקדים ונעשה חתן זכה בה ולא צריך לחוש על עד השני ואין על הב"ד למחות אם אינו רוצה להיות בעל נפש כאשר העיר הרמ"א כי הרבה ראשונים לא חששו על כיעור כלל בע"א הנושא אותה כנלע"ד ברור בעזה"י. ומצאתי בפרמ"ג או"ח על המג"א סי' רמ"ד ס"ק ח' שכ' וז"ל ואף בתרי כשרים אי לאו דאין חוטא בשביל אחר אסור ונ"מ ב' עדים אומרים על ב' נשים מאיש אחד שמת אם בא אחד לישא שרי שניהם בב"א או השני אחר הראשון אסור עכ"ל שמחתי כעל כל הון ומכ"ש בנידון אלמנה ויבמה שמותר לו לישא האלמנה ומה דפשיטא לי' דבב"א אסור או זה אחר זה אסור יש לחקור בו כמ"ש למעלה וחדאי נפשאי תל"י שזכיתי לכוון האמת גל עיני ד' ואביטה תמיד נפלאות מתורתך אמן. סימן ח

שאלה באשה אלמנה שנשאת ואחר הנשואין כששה שבועות הרגיש הבעל שהיא מעוברת והלך ממנה והיא תבעה את חמיה בערכאות שממנו היא הרה אחרי מות בעלה ושלח איש והשוה עמה בסך אלף זהובים שתחזור מהמשפט ולקחה צרור הכסף ואחר הלידה מת הילד ונתרצה לה בעל השני להיות עמה והוא כהן ואמר הרב דגליל שאסורה לו ובאתה לפני הב"ד וטענה שהיא נתעברה מישראל אחד ורק בעבור שחמיה הצר לה שלקח ממנה כמה חפצים יקרים וגם ממתנות שהי' לה אמר שנגנבו וכדומה ע"כ לקחה נקמתה לאמור שממנו הרה לזנונים להוציא ממון אבל מעולם לא נגע בה ונסתפק אם מותרת לבעלה שהוא כהן

תשובה הדבר צריך התבוננות רב וד' יאיר עיני בתורתו הזכה והטהורה לכאורה אם אמת הדבר שחמיה החזיק עצמו בכמה חפצים וגם אמר שנגנבו ממתנותיה א"כ יש להאשה אמתלא גדולה שלקחה נקמתה מחמיה ועשתה לו עלילות ברשע לאמור שממנו היא הרה להוציא ממנו ממון שלה אחרי שראתה שבעל השני מאס בה וחשבה בלבה כאשר אבדתי אבדתי להוציא עכ"פ הממון שחמיה גזל ממנה ביד חזקה ואין אמתלא טובה וגדולה מזו שהיא אמתלא ניכרת לב"ד עיין בה"ה מה' א"ב וגם מה שחתמה כח הרשאה לשפוט בעבורה בערכאות לא הוי מעשה על גוף דיבורה עיין ט"ז סי' קפ"ה ע"ש ובאחרונים

אמנם לו יהי' שהוא אמתלא טוב עכ"פ הלא רוב פסולים אצלה בכפר ההוא ומנ"ל דנאמנת להתיר עצמה לבעלה דלמה נבעלת מחמיה ונ"ל לחקור דנאמנת מכח חזקות הרבה (א) חזקת צניעות שבוודאי לא עברה איסור כרת לזנות את חמיה (ב) חזקת קמא שהיתה בחזקת היתר לכהן ואוקמה בחזקה קמייתא (ג) דאוקמי חמיה על חזקת כשרות שלא זנה עם כלתו ח"ו (ד) חזקה שלא תבקש להיות עם בעלה באיסור כל ימיה וגם להכשילו באיסור זונה כל ימיו ואבאר בקיצר דעתי בעזה"י

(א) הנה הי' להאשה חזקת צניעות שידענו ששמרה פתחי נדה והלכה לטבול תחת בעלה ולא חפצה לעבור על איסור נדה א"כ בוודאי הגם שזנתה בפנוי' מ"מ בוודאי ירדה לטבול דהא יש מיא בנהרא והי' בימי קיץ אשר בקל תוכל לרחוץ ולטבול וגם הלא ידעה הספירה והטבילה ולא שבקה היתר ועברה איסור דאם נאמר שנאנסה א"כ בוודאי יש לה חזקת צניעות וע"כ לומר אונס לא שכיח וזנתה ברצון א"כ אפי' אם יש איסור זנות בפנוי' הוא עכ"פ איסור קל כנגד איסור נדה שהוא חמור והחשוד על הקל לא חשוד על החמור וטבלה לנדתה אשר הי' בידה לטבול.