מחנה חיים אבן העזר חלק ב מג

תבקשת בשמעון ושמעון יבקש באשת המת או שאשת המת וגם היבמה מבקשות רק בראובן או ששניהן מבקשות בשמעון ומהכ"ת יעידו העדים שקר וע"כ צ"ל שיהי' החשד שכבר דברו העדים עם השתי נשים ובררו חלקם אשר נפשם חפצה אחד בחר באשת המת וגם היא מרוצת לו וא' בחר ביבמה והיא מרוצת ג"כ לו ודוק

ולפ"ז אני אומר די לנו לחוש לאשה אחת דלמא עיניו נתן בה וגם היא בו לחוש שהעד מעיד שקר שהוא והאשה הסכימו יחד ולהוציא העד עם האשה מחזקת כשרות וצריכין לסמוך שהעד השני לא הי' חוטא להעיד שקר אבל לחוש שגם העד השני עם האשה השנית ג"כ אבדו חזקת כשרות ויחפצו לישא זא"ז באיסור א"כ צריכין אנו להוציא שני עדים ושני נשים מחזקת כשרות זה לא חיישינן דמהכ"ת אירעו יחדיו שני אנשים אשר רשעים ומבקשים להעיד שקר להתיר א"א וגם יבמה לאיש זר וגם פגעו בשתי נשים ארורות המבקשות לחטוא ואף גם זאת שבררו כל אחת את בעלה בעתיד ואין ביניהם שינוי דעות רק חבלים נפלו להם בנעימים במזימה אחת וגם השכל גוזר במקום שיש ספיקות רבות כאלה לא שמענו חשדא וא"כ בשתי נשים יש ג"כ חזקה שאין אדם חוטא ולא לו והבן זה כי עמוק בעזה"י

ובודאי אם השני עדים יבקשו לישא בפ"א אחד אשת המת וא' היבמה אז הגם דשנים הווין רבים וברבים ליכא חשדא כיון דנתנו יד לחשדא חיישינן אפילו בתרי אבל אם אחד נושא אחת ליכא חשדא כלל כנלענ"ד

שבתי וראיתי דגמ' דידן ביבמות דף כ"ה דהקשו טעמא דב"ד הא תרי לא והא תנן עדים החתומים על שדה מקח ועל גט לא חשו חכמים לדבר הזה ומשני הא גופא קמ"ל לאפוקי ממ"ד מיאון בפני שנים פירש"י בד"ה לא חשו חכמים לדבר זה וז"ל לומר לא יקחו שוב שדה זו מן הלוקח וכן העד של הגט לא ישא את האשה עכ"ל משמע אפי' אם השני עדים רצו לקח את השדה רשות בידם דאל"כ הי' לרש"י לומר שוב לא יקח שדה זו מן הלוקח דהי' נשמע דדוקא א' מן העדים רשאי ליקח כמו בגט שאחד רשאי לישא האשה ומדכ' רש"י שלא יקחו בלשון רבים משמע אפי' השני עדים יוכלו ליקח את השדה ולא חיישינן לחשדא דעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן ויצא בהיתר שהעדות אמת שוב לא חיישינן לחשדא ודוק וכן משמע לשון הגמ' חולין דף מ"ד בשם תוספתא דן את הדין זיכה וחייב טמא וטיהר אוסר והתיר וכן העדים שהעדים כולם רשאין ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו משמע שהדיין שהוא אחד יכול ליקח וכן השני עדים רשאים ליקח אפי' ביחד את הטלית או החפץ אשר העידו עליו רק שיש כיעור בדבר אבל עפ"י דין לא חשו חכמים לדבר זה ודוק

וראה שתו' ביבמות דף כ"ה בד"ה לא חשו כ' וז"ל ואע"ג דשרי בעל נפש יתרחק כדאמרינן בחולין דן וכו' רק הרחק מן הכיעור עכ"ל וכ' הגאון מווילנא וז"ל אבל מטעם ירושלמי אף לכתחילה מותר ואין כאן הרחק דאל"כ למה לי שאין שנים וכו' אפי' בשביל שניהם כמו במקח ועיי"ש עכ"ל רמז דבר גדול דירושלמי מחלק דאצל ע"א נושא אשה אין בו הרחק מן הכיעור דאין שנים חוטאים בשביל האחד אבל בשנים הלוקחים את השדה או נוטלים המעות אז אסור משום כיעור והבן

ולפ"ז אם השנים לוקחים בפ"א השתי נשים יש כיעור עכ"פ אבל אם א' נושא האחת ליכא משום כיעור כמו אם ע"א לוקח חצי שדה הגם דנשאר לפני חבירו חצי שדה שיוכל ליקח אין בו אפי' כיעור דכ"ז שלא לקח גם העד השני החצי השנית מהשדה ליכא כיעור ואפי' אם לוקחים העדים השתי נשים ביחד הוי כמו אם לוקחים העדים השדה ביחד ואיכא רק כיעור וכיעור הוא גדר לבעל נפש שירחיק עצמו ולא שהב"ד ירחק אותו מן הכיעור ודוק

וכן מסתבר הלא בשעת העדות הוחזקו השנים להיות מותרות להנשא לכ"א מהעדים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו ויצא מאתנו בהיתרא שראויה כ"א להנשא לכל מי שתחפוץ וכיון שיצאת בהיתר לא תאסור עוד עיין טו"ז יו"ד סי' ח"י ובתב"ש שיצא בהיתר הוי חזקה בפני עצמו ומי יוכל לעורר איסור דכבר יצאה בהיתר וזכתה בזכותה שתוכל להנשא אפי' לאחד מהעדים והגם שכעת שרצו שניהם כל עד באשה אחת יולד חשש שוב אין כח ביד הב"ד להוציא א' מהנשים בכח זכות אשר זכתה מקודם ואולי שאפי' הרחק מן הכיעור ליכא דכ"א יאמר שחבירו ירחק מן הכיעור כי הוא עוסק בהיתר בשלומא אם יקחו השדה בשותפות יש כיעור לפניהם דהא עוסקים ביחד להחזיק במקח אחד אבל כאן כ"א עוסק בנישואי אשתו בהיתר והבן

ואפי' לתו' ביבמות שהבאתי דמשמע אפי' אם אחד משני העדים לוקח את האשה הוי כיעור והוא דעת רמ"א בסי' י"ב אבל עכ"פ התו' מודים דאפי' השני עדים יקחו ביחד את השדה ג"כ לא הוה רק כיעור אבל החכמים לא חשו כלל להרהר אחרי העדים אחרי שכבר הוחזק העדות ויצאה האשה בהיתר לכ"ע או השדה ביד האיש שזכה בו עפ"י הדין ודוק

ולולא שהרמ"א והגאון מווילנא פי' דברי תו' ביבמות שסברו שגם בעדים שהעידו שמת בעלה לא ישא אותה א' מהעדים משום הרחק מן הכיעור הייתי מפרש דתו' מודים לשיטת ירושלמי שאם העידו שנים מותר אחד לישא אותם אפי' אם בעל נפש הוא ואעתיק לשון התו' ביבמות שכ' בד"ה לא חשו וז"ל לא חשו חכמים לדבר זה ואע"ג דשרי מ"מ בעל נפש יתרחק מן הכיעור כדתני' עלה באילו טרפות דן את הדין זיכה וחייב טימא וטיהר וכן העדים שהעידו כולם רשאים ליקח אבל אמרו חכמים התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו וא"ת הא אמרינן בסוף התקבל גבי חיישינן שמא תשכור עדים דיבורא אמרי מעשה לא עבדי וי"ל דכשמעידים שקר חשיב נמי מעשה כדפי' בקונטרס כיון דעל פיהם נגמר ולא קרי דיבורא אלא באומר אמרו שאומר מן הבעל לסופר לכתוב ולחתום דלא נגמר הדבר על ידיהם עכ"ל

ואקדים דלכאורה יפלא על התוספתא אם בגט לא חשו חכמים אשר יצה"ר דזנות גדול מאוד מכ"ש בשדה מקח אשר הוא ממון הקל וא"ת נהפוך הוא יען שהממון קל יש יותר לחוש לחשדא וא"כ למה נקטו גט אשה שהוא ק"ו לאשמעי' דלא חשו חכמים בממון שאפשר בחזרה מכ"ש בגט אשה וצע"ג

ואמרתי לישב במקח איירי דשני עדים לקחו ביחד את השדה ואיכא בסברא דניחוש לחשדא יען שמשלשין במקח אבל אשה לגבי תרי לא חזי ונשאר עד השני דאין שנים חוטאי' בעבור אחד ואשמועינן התוספתא דלא חשו חכמים בשדה מקח אם יקנו השני עדים ואח"כ השמיע הדין בגט אשה הגם דהוא איסור מיתה דיצרא דזנות גדול אעפ"כ לא חשו