מחנה חיים אבן העזר חלק ב מב

תשובה הדבר פשוט לפום רהיטא לאיסורא אבל אחר עיון גדול קרוב הדבר להיתרא ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר גל עינו ואביטה נפלאות מתורתך שלא אכשל בדבר הלכה

לכאורה דבר פשוט מבואר בא"ע סי' י"ב סעיף א' וז"ל ושני עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר א' מהם לישא אותה שאין שנים מצויים לחטוא בשביל א' ועיין בטור זה עצמו סי' קמ"א עכ"ל המחבר ורמ"א כ' וז"ל וי"א דאף בשנים אע"ג דשרי בעל נפש ירחיק מזה עכ"ל ועיין בט"ז שם א"כ להמחבר פשיטא דמותר לעד לישא את האשה שהעיד עליה שמת בעלה אלא אפי' להרמ"א היינו אם הוא בעל נפש ירחק עצמו אבל כאן שכבר נתקשרו בתנאים וקנסות ונעשו הכנות הכנה דרבה להחתונה ומתחנן ומבקש לישא אותה מי ימחה בידו אם לא יחפוץ להיות בעל נפש ובפרט שגורם לו הפסד גדול בוודאי אין הב"ד מצווין להפריש אותו אפי' אם לא יבקש להיות בעל נפש והוא פשוט ומבואר בהגהת מיימוני וז"ל ומ"מ אם אינם רוצים להחמיר ליכא איסורא במילתא עכ"ל בפ"י מה' גירושין

אמנם נהפוך הוא דמסתברא לאסור דבוודאי בשנים המעידים על אשה אחת שמת בעלה אין כאן חשד דאתתא לבי תרי לא חזי' יש חזקה על העד השני אין אדם חוטא ולא לו אבל בנידון שאלתינו שהי' כאן שתי נשים אחת זו אשתו ואחת יבמתו המצפת לו וא"כ יש לחוש ששני עדים נתנו עיניהם בהם א' יקח אשתו וא' יקח יבמתו ויקחו כל אשר בחרו כפי אשר נתנו עיניהם בהם וא"כ איכא חשד ושניהם אסורים ליקח אחת מהנשים האלה ודוק

וראי' לזה דבירושלמי פ"ב דיבמות הקשה דבב"מ תנינן אם הב"ד מוכרין הפירות אשר יהי' אבודין אצל הנפקד דהב"ד לא יקחו את הדמים וכאן אמרינן מיאנה או חלצה בב"ד ישיאנה ותי' ר"י המקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצווין לחטוא בשביל א' עיי"ש א"כ מבואר דדוקא בדבר שאין להעד הב' חלק בו אז חושדין אבל במקח שדרכו להשתלש חיישינן וא"כ בנידן דידן דיש חשש שכל עד ישא אשה חשדינן ודוק

אך יש להשיב בשלומא בממון או בפירות אשר בו שייך חלוקה גמורה להיות חלק איש כחלק חבירו בלי תוספות וגרעון אז חיישינן שיחלקו שוה בשוה ואיכא חשד אבל בנידון האשה כיון דא"א להיות אשה אחת בנישואין לשני אנשים רק אם זה בורר לו אחת וזה בורר לו אחת וא"א שלא יהא באשה אחת מעלות אשר אין בשניה או חסרונות באחת אשר אין בשני' ולא משכחת חלוקה בשוה והדר אמרינן אין שנים מצויין לחטוא בשביל א' דהא מי שיקח לו את אשת המת לא יהי' לו חלק ביבמה ומי שיקח את היבמה לא יהי' לו חלק באשת המת ולא יחטא איש בעד חבירו ולכך לשון חכמים מחכים שכ' בירושלמי וז"ל אמר ר"י תמן מקח דרכו להשתלש ברם הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד עכ"ל ולא השיב ר"י בקיצור מקח אפשר לחלק ברם הכא אתתא לבי תרי לא חזי' וצע"ג

רק הוא הדבר אשר דברתי דמצינו במכות דף ד' משלשין בממון ואין משלשין במכות ופי' הברטנורא אם הי' שלשה וכ' בתוי"ט וז"ל ועוד י"ל דמשום מלקות אצטריך לאסבורי בשלשה דמלקות אפשר בהשלשה שיגיע לכל אחד י"ג ואי אפשר לחצותו בשנים עכ"ל נמצא דתיבת משלשין מורה שיהי' לאחד שוה לרעהו ורמז ר"י דוקא בפירות או בממון שדרכו להשתלש שוה בשוה אז חיישינן לחשד אבל בשלשה הגם שזה יקח אחת וזה יקח אחת אבל שילוש לא משכחת שיהי' חלוקה שוה ואמרינן על כל אשה אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד ודוק וגם הלא אשה אחת אשת איש באיסור מיתה והשנית באיסור לאו לא תהי' אשת המת החוצה ואמרינן על השני הגם שחפץ לעבור על איסור לאו לא יהי' חוטא באיסור מיתה בעבור רעהו עיין בכורות דף ל"ו ודוק

גם ראיתי לחדש דבר בעזה"י דבשלמא בפירות אם נחשד להב"ד שלקחו הפירות או המעות הוא רק חשד מעשה עבירה אחת דמי ששולח יד באלף זוז עשה עבירה כמו ששלח יד בשלשה אלפים נמצא שיחלקו ויטול כ"א חלק בדבר אשר עבר עליו אבל אם יעידו על איש שמת ויהי' אשתו ויבמתו מותרת א"כ העידו על שני גופים נפרדים ושני עדיות כאילו העידו בפעם אחד על האשה ופעם אחד על היבמה שלו ואמרי' בכל עדות בפני עצמו אין שנים מצויין לחטוא בשביל א' (עיין כריתות (דף ט"ז] דין גופים מחולקין וברמב"ם ה' שגגות ועיין בנזיר בכהן שנוגע בשתי ידים בשני מתים) והגם שהעידו בפעם אחת מ"מ הוי שני עדיות ובכל עדות אמרי' חזקה אין אדם חוטא בשביל חבירו ודוק

ואוסף נופך בנידן שאלתינו דאשה אחת באיסור א"א ואשה אחת באיסור יבמה לשוק דהוי שני גופים ושני שמות עיין רמב"ם פ"ד ופ"ה מה' שגגות ולו יהי' שגם יבמה לשוק יהי' במיתה מ"מ שני שמות פועלים דהוי שני עדות נפרדות מכ"ש דהוי שני גופים ושני שמות ואחד איסור מיתה וא' רק איסור לאו והגם דלב"ד עצמם אמרי' ביבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אבל להמון בית ישראל אינו כן הגם דחשידי על לאו לא חשידי על כרת זה מבואר להמעיין בסוגי' דבכורות דף ל"ו וא"כ חזקה על עד השני דלא הי' מעיד להתיר איסור א"א במיתה ומותר לעד א' ליקח אשת המת דחבירו לא העיד בשקר בשבילו ודוק

ולולא דמסתפינא הייתי מחדש דבר חדש מאוד בעזה"י דהי' ק' לי מאי הקשה הירושלמי ממה דתנינן שהב"ד לא יקח הפירות או המעות על הך דהכא שהעד נושא את האשה דלמא שאני התם אם הסכימו הב"ד יחד ליקח את המעות יש חשד פן עשו את המכירה שלא כדת יען דידעו משהסכימו לעשות כן אינו תלוי עוד בדעת בעלים אבל בעדות אשה הלא תלוי עוד בדעתה דאין קידושין ונשואין אלא לדעת ומי יודע על מי היא תתן עיניה שיקח אותה לאשה ומהכ"ת שיעיד בשקר הלא החכם עיניו בראשו דלמא לא תחפוץ בו ולא תנשא אליו רק תשא לאיש אחר אשר לבה יחפוץ וכיון שהגיד עדותו לא יוכל לחזור בו ויהי' נשאר בעונו ואמרינן חזקה שלא יעיד שקר על דבר דרחוק משכר וקרוב להפסד וצע"ג

וע"כ צ"ל דחשד הוא אולי טרם שהעיד נתנה עיניה בו והוא נתן עיניו בה עד שנפשם קשורה זע"ז ומאז שהוא עמו בעצה אחת עשה כאשר זמם לבוא ולהעיד על הבעל שמת וא"כ יהי' החשד כנגד חזקת כשרות שלו וכנגד חזקת כשרות שלה וכדאמרינן בקידושין דף מ"ד אם היא אומרת אינו יודע למי נתקדשתי ובא א' ואמר אני קדשתיה אינו נאמן ופירש"י ור"ן שיודע שהיא תחפה עליו עיי"ש דיצרה תקפה) וא"כ אם ניחוש בשתי נשים ששני עדים מעידים שקר דכ"א יקח אחת ק' ג"כ דלמא לא יתרצו הנשים להם כלל או דלמא אשת המת תבקשת בראובן וראובן ובקש בהיבמה והיבמה