מחנה חיים אבן העזר חלק ב מא

שיש לה עתה מן הנטען ואם בעדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא וכו' מלשון הברייתא הוא ולפיכך הקשה ז"ל פשיטא דאסורא דאורייתא לא שרי' משום חשש לעז בנים ותי' אע"ג דעדים אלו אין יודעים אם באונס או ברצון הי' אשמעינן דתצא ולא אמרינן אולי אנוסה היתה וספיקא לקולא משום בנים דאוקי איתתא אחזקת כשרה קמ"ל דאדרבה סתם מזנות בחזקת רצון הוא והכי מוכח בהדי' פ"ק דכתובות דף ח' גבי הא דאמר ר"א פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו משום דפ"פ כעדים דמי וכל היכי דאיכא עדי ביאה קרא להו עדי טומאה משום דהכא הוי דין ביאתו מסתמא עכ"ל והב"ש סי' י"א ס"ק ד' העתיק לנמ"י הנ"ל וביאר הבית מאיר דנ"י כ' כן רק לפי' הרב אלפס שתצא מן הבועל אם ראו עדים הבעילה ולא ידעו אם באונס או ברצון והביא ראי' מכתובות דסתם בעילה הוא נקרא טומאה אבל יש חילוק לגבי בעל מהני אם היא אומרת נאנסתי כמבואר בסי' ס"ח בהג"ה (ועיין בר"ן פ' המדיר) אבל לגבי בועל הגם דאומרת נאנסתי אינה נאמנת עי"ש שהתפלא על הב"ש דמשמע שאפי' לגבי בעל לא מהני אם אומרת נאנסתי עיי"ש ובוודאי שלא נעלם מאמ"ו הגאון ז"ל דברי הנ"י הנ"ל ואעפ"כ מתיר באותו תשובה אם אמרה נאנסתי הגם שלא נשאר לה שום מגו וע"כ דאמ"ו הבין כדברי הבית מאיר דיש הבדל בין בעל לבועל ופלא שלא הביא ד' ב"ש מסי' י"א כלל ודוק

ונ"ל להביא ראיה לדברי אמ"ו הגאון מהרמ"ס שם בתשו' דרשב"א לא קאי רק אם היא אינה טוענת אנוסה אני רק אנו נאמר דהיתה אנוסה מכח חזקת כשרות זה לא אמרינן יען דעדים ראו הבעילה אבל אם הוא טוענת אנוסה הייתי מזה לא דבר הרשב"א דזה לא מחמת חזקת כשרות שלה רק מחמת טענה ותלוי בחזקת עיר וחזקה שדה כמבואר ברמב"ן פ' תצא עיי"ש דלכאורה דברי רשב"א נפלאים דהלא מבואר ברמב"ם פ"א מה' נערה בתולה ה"ב שכ' וז"ל איזה מפותה ואיזה אונס מפותה לרצונה אונס שבא עליה בע"כ וכל הנבעלת בשדה ה"ז בחזקת אנוסה ודנין אותה בחזקת אנוסה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך עכ"ל וראב"ד השיג אם יש עדים יבואו ויגידו ואם אין עדים קנס אין שם ותי' הכ"מ בשם מגדול עוז דאיירי דעדים ראו מרחוק הבעילה ולא ידעו אם ברצון אם באונס אז אזלינן בתר חזקה דבשדה שהוא באונס ובעיר הוא ברצון עיי"ש ומבואר שם בלח"מ דזה דוקא אם עדים ראו הבעילה אבל בלא עדים הגם דמודית שנבעלה בעיר בכ"ז יכולה לטעון אנוסה הייתי ומביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"ב והשיג על תשו' הרא"ש וא"כ איך מדמה הרשב"א דין פ"פ לדין אשה שעדים ראו שנבעלה הגם דפ"פ אנן סהדי שנבעלה אבל עכ"פ לא ידעינן אם בעיר או בשדה אולי נבעלת בשדה ואפי' את"ל בעיר בכ"ז יכולה להיות אנוסה כמבואר בדברי לח"מ וא"כ נוקי אותה בחזקת כשרות שלא זנתה ברצון בין אם נבעלת בשדה או בעיר בכל אופן היא אנוסה דאטו אם עדים יאמרו ראינו א"א שנבעלת ולא ידעינן אם בעיר או בשדה לא נאמין לה שהיתה אנוסה מכח חזקת כשרות וא"כ נימא מכח חזקת היתר וחזקת כשרות בוודאי היתה אנוסה ומאי שור שחוט לפניך שייך כאן אטו פ"פ מורה יותר שנבעלת בעיר או שנבעלת ברצון וצע"ג

ולפי דברי אמ"ו ז"ל נכון דלא טוענת אנוסה הייתי רק אנו נאמר אנוסה מכח חזקת כשרות ע"ז חידש רשב"א דפ"פ הוי כראית עדים שנבעלת ואם היא טוענת אנוסה הייתי יש לדון על חזקת מפותה בעיר וחזקת אנוסה בשדה ואם יש ספק אם בשדה או אנוסה אפי' בעיר היתה נאמנת אם היא טוענת טענת אונס אבל אנן לא טוענין דכיון דנבעלה אתרע חזקתה ודוק היטב כי קצרתי

ולולא שצריך אני לכוף ראשי לפני תורת גאון אמ"ו ז"ל אמרתי בלבי דדין חזקת אנוסה בשדה וחזקת מפותה בעיר הוא רק אם עדים ראו תחילת ביאה ולא צעקה אז יש חזקה שבעיר היא מפותה ובשדה היא אנוסה אבל הרשב"א איירי דעדים באו כאשר הוא דש בה ועוסק עוד בבעילה וראו שעכשיו לא צועקת אבל אולי בתחלת ביאה באמת צעקה ולא הי' לה שומע ואנו חוקרים יען שראינו שהיא נבעלת עכשיו ברצון אולי גם תחילת ביאה הי' ברצון או נימא דתחלתה באונס וסופה ברצון דיצרה אלבשה אז הכל שוה אם מצאו אותה נבעלת בין בעיר ובין בשדה כנ"ל נכון מאוד וע"ז חקר רשב"א דשור שחוט לפנינו דראינו בעילה ברצון ולא ידענו אם הי' תחלתה באונס אשר עי"ז יהי' נחשב לנו הסוף שהוא ברצון כמו אונס וכן פ"פ אנו עדים כאילו ראינו הסוף ברצון ולא ידענו איך הי' ההתחלה ולא שאני לן אם היא אומרת שתחילתה באונס יען דאנו רואין מסוף שהוא ברצון וצריך בירור אם לא הי' התחלת הדבר ג"כ ברצון לכן לא חקר רשב"א מולדרוש להו אונס שרי' דשא"ה דראינו התחלה באונס אז אמרינן שגם הסוף הי' באונס או אמרינן הסוף אשר הוא ברצון ע"י אונס יצרה תקפה הוי כאונס אבל כאן ראינו סוף ברצון ולא ידענו אם לא הי' גם תחילה ברצון ודוק ולפי הבנת אמ"ו ז"ל הוא פלא מאי חקר רשב"א דשא"ה דגם היא טוענת שהיתה באונס אבל בפ"פ לא טוענת שהיתה אנוסה דאם טוענת כן באמת היא נאמנה לפי דברי אמ"ו ז"ל והנלע"ד כתבתי בעזה"י. סימן ז

שאלה איש אחד נסע מביתו בעבור מסחר למדינת פולין ועזב אשתו בביתו ועברו כמה שנים אשר האשה חקרה ודרשה על בעל נעוריה ואין קול ואין קשב לדעת מה נעשה בו ובתוך השנים הנ"ל מת אח יחידו בלא בנים וממתנת אשתו לקבל חליצה וצעקה על היבם ואין עוזר לה ולפני שנה באו שני אנשים רווקים והלכו לב"ד וספרו שהכירו את האיש הנעלם והם הי' אצלו בשעת חליו וסיפר להם שברח מחמת פחד בלבול ויש לו אשה ובנים שם אשתו כך ושם בניו כך וכך ולבו עליו דוה כי הניח אשתו גלמודה וכאשר יקום מחליו ישוב לביתו ושבק חיים לכל ישראל הם הי' בשעת מיתתו והם קברוהו והביאו שארית בגדיו ונכסיו והב"ד דרשו וחקרו עד שהתירו אשתו וכאשר הגיע השמועה להיבמה באתה היא להב"ד והגידו לה שמותרת להנשא ג"כ ואחר עבור שנה אחת עמד שדכן א' ושדך א' מהעדים לאשתו של זה אשר הותרה בעדותו ונתקשרו בקישור תנאים בח"ח ובת"כ מי שיבטל השידוך וכאשר הכינו על החתונה עמד א' מסוחרי העיר וצעק בביהכ"נ מי יודע אם אין בעלה חי כל העדות הי' לישא את האשה ונכנסו הדברים באזני השומעים והלכו לשופט העיר שיפקוד על החתן שצריך להביא מרבנים כתב היתר על הנשואים ועומד ומתחנן אחר שעשה הוצאות הבית ומוגבל יום חתנתו יותן לו כתב היתר שישא את האלמנה.