מחנה חיים אבן העזר חלק ב מ

סוף דבר הכל נשמע הגם שיש להצדיק דברי ח"מ אבל האמת כדברי הב"ש כיון דבעל נאסר בה גם הבועל נאסר בה ובבית מאיר סי' י"א מביא ראי' מן יבמות דף כ"ה הוציאה ב"ד אם כנס יוציא משמע בכל אופן שהב"ד פסקו להוציא אותה מחמת בעלה הוי הדין אם כנס יוציא ובאונס באשת כהן הוציאה ב"ד וא"כ היא אסורה לבועל ודוק

וטרם אכלה שפתי אמרתי דבר ליישב גם דקדוק הנ"ל למה אמרו בעלה לוקה משום טומאה דמשמע אבל היא לא נלקה נ"ל כפי מה שהעירותי למעלה דאנוסה בישראל ג"כ נקרא ונטמאה רק התורה התורה והגם דכתיב והיא לא נתפסה למעוטי אשת כהן הוי רק עשה ולא לאו אבל לגבי כהן לא נתפרש מעולם היתר אנוסה א"כ הדרא לאסורא קמא דוגמת סברת תו' בביצה דף י"ב דבגיזה מלקין בפסולי מוקדשין יען דלא הותר מעולם בפירוש וא"כ כיון דיש גילוי תזבח ולא גיזה הדרא ללאו אבל נדרים ונדבות ביו"ט דאוכל נפש הותר בהדי' אך אשר יאכל לכל נפש ומתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך א"כ נעשה היתר הגם דבא לכם למעט גבוה הוי רק עשה עיי"ש וה"ה כאן האשה אשר בה הותר טומאה של אונס ויצא מכלל איסור אז ע"י והיא לא נטמאה נשאר כקו' הגמ' והוי רק עשה אבל בכהן דלא מצינו בו שהותר אז פועל הגילוי של והיא שהדרא לכלל לאו וא"כ בעלה לוקה ולא היא וכיון שעליה ליכא רק איסור עשה א"כ עלתה ליבום אפי' כאשר חידש הרא"ש פ"ק דיבמות דף י"א דוקא בוודאי סוטה דנאמר טומאה שלה בלאו הוא נחשב כטומאת עריות אבל בספק סוטה דנאמר טומאה שלה בעשה אז לא נחשב כעריות ומתייבמת עיי"ש ועיין במ"ל שחידש ג"כ כן שאיסור הבועל הוא עשה א"כ אם נשאה אותה ומת בלא בנים מתייבמת עיי"ש א"כ כיון דאשת כהן שנאנסה היא לא נאסרת בלאו אלא באיסור עשה א"כ מתייבמת יען דאונס בישראל משרי שרי א"כ לא הדרה היא באיסור קמא בלאו רק בעשה של והיא נטמאה ולא נחשבת כערוה ומתיבמת הגם שהבעל הי' לוקה משום טומאה כיון שעליה ליכא רק איסור עשה לא שייך לומר במותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש דהיא לא נאסרה על הבעל באיסור אשר לא תעלה ליבום כמו אם נאסרה לבועל בעשה אעפי"כ מתייבמת מאחיו והכל תלוי בדידה ואם לא הבעל נאסר בה והבן

ולפ"ז אפי' אם נאמר דדייקו חז"ל כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דתלי' בדידה אם גם היא עושה איסור אם נבעלת לבעל אז היא אסורה לבועל כהבנת ח"מ אעפי"כ אסורה עליו דעכ"פ גם היא נאסרת על הבעל באיסור עשה ונאסרת גם לבועל באיסור עשה והלא לעולם ליכא גבי בועל רק איסור עשה ונאסרת ג"כ כאן אם בעל אשת כהן באונס ודוק וסברת ר' אליעזר הוא יען דבעלה אינה נאמנת וליכא גבי בעל איסור ממילא אין עליה איסור (ומצאתי אח"כ במרן ז"ל והמעיין יבחר)

(ב) ואבוא לסתירת היתר שני דאפי' אם אשת כהן שנאנסה מותרת לבועל כספיקת ח"מ אעפי"כ יש לדון כאן לאיסור יען דעדים ראו שנבעלת ולא ראו אונס כלל רק היא אומרת שתחילתה באונס ויש לחקור אם נאמין לה שהיתה אונס

לכאורה עלה בדעתי שתלי' בפלוגתת הרא"ה ומשמרת הבית בית ד' שער שני שכ' הרא"ה על קו' ת"ה איך משרי' פתח פתוח בישראל מכח ס"ס הא אין הספיקות באין מכח תערובות וכ' הרא"ה וז"ל ול"ק היא דהתם נמי מספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקה דהיתרא עכ"ל ומשמרת הבית חלק עליו וכ' וז"ל ועוד שזה וודאי בספק אחד אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה ואלו אשת איש שראינו שנבעלה אין תולין דבר להקל משום חזקת כשרות שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספק ס' באונס ס' ברצון וספק דאורייתא לחומרא עכ"ל משמע דלהרא"ה הגם שראינו שנבעלת אעפ"כ מוקמינן לה אחזקת היתר והרשב"א חלק עליו

אך התבוננתי בסברא ישרה דבנידון דידן אסורה לבועל ואינה נאמנת יען דהרא"ה דן על אשת ישראל אשר אונס שרי לבעל אז הגם שראינו שנבעלה אעפ"כ אמרינן דאוקמינן אחזקת היתר לבעלה ואנוסה היא אבל כאן הלא לבעלה בכל אופן אסורה דהא אונס לכהן נאסרה וכיון שחזקת היתר לבעלה נפסק ולבועל היתה אז אסורה מכח אשת איש א"כ מהכ"ת נימא דהיתה אנוסה כדי לאוקמי לחזקת היתר לבועל אחר מיתת בעלה ובוודאי אמרינן כיון דראו עדים שנבעלת ברצון בסוף ביאה שגם תחילת ביאה היתה ברצון ולכל הפחות הוי ספק סוטה ואסורה לבועל ודוק (ועיין במ"ל פ"ד מה' מלוה ולוה)

שוב התבוננתי דגם הרא"ה מודה להרשב"א דהמעיין יראה דהרא"ה דייק וז"ל דהתם מספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקת היתר עכ"ל והספק הא' הוא הס' תחתיו ס' אינה תחתיו ורשב"א השיב דאדרבה דאוקמינן אחזקת בתולה ויע"ש במשמרת הבית וז"ל ועוד שזה וודאי בספק א' אסורה עכ"ל הכוונה הספק האחר היינו באונס או ברצון זה הספק ג"כ אסור מדאורייתא יען דאם ראינו אשת איש שנבעלת הוי רק ספק סוטה והשיב כן דלא נימא עדיין נשאר השגת הרא"ה יען דספק הב' לבד מותר מדאוריי' ולכן מהני שם ס"ס הנ"ל וא"כ לא פליג הרא"ה כלל אם נבעלת אשת איש דנימא מכח חזקת היתר או כשרות דהיא אנוסה בודאי ודוק בעזה"י (אחר זה מצאתי בחתם סופר למרן ז"ל באה"ע ח"ב סי' קל"א בד"ה אך שהבין שרשב"א קאי על ספק תחתיו וכאילו השיג בזה על דברי רא"ה ולפמ"ש לא כן הוא וק"ל)

וראיתי בחתם סופר בא"ע ח"ב סי' קל"א שכ' אמ"ו ז"ל בד"ה אמנם שתו' ורשב"א בחדא שיטה קיימא אם ראינו אשת איש שנבעלת והיא אומרת אנוסה הייתי נאמנת רק רשב"א חידש דאנן לא מוקמי לה בחזקת כשרות אם היא אינה טוענת אנוסה עיי"ש וא"כ בנידן שאלתינו דהיא טוענת אנוסה הייתי א"כ נאמנת לכאורה

אמנם זה אינו דרשב"א ותו' דנו לאסור על בעלה דאין אשה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה או עד שיראו כדרך המנאפים אז כיון דהיא טוענת אנוסה הייתי נאמנת דעדים לא ידעו אם היתה ברצון אבל כאן דלבעלה בוודאי אסורה דאפי' אנוסה היא אסורה לבעלה כהן ואנו דנין רק אם להאמינה לבועל אז בוודאי גם תו' ורשב"א מודים כיון דעדים ראו שנבעלת הגם שלא ידעו אם הי' תחילתה ברצון היא נאסרת על הבועל עיין תוס' ורא"ש ביבמות דף כ"ה בשם ר"י תצא מרוכל ודוק

וד' האיר עיני ראי' למ"ש אם שראינו או ידענו שנבעלה יש הבדל בין לבעל ובין לבועל דמצאתי בנמ"י פ"ב דיבמות על סוגיא דתצא מנטען שכ' וז"ל אבל רבינו אלפס ז"ל פי' בשאין לה בנים מן הנטען אלמא דחיישינן ללעז הבנים