מחנה חיים אבן העזר חלק ב לט

לכל עונשין שבתורה ומשני דס"ד יען שאינו שוה בכל קמ"ל יעו"ש בפירש"י היטב וא"כ יש לדקדק למה אמר רבא ביבמות דף נ"ו בעלה לוקה עליה משום טומאה הלא גם היא נלקת בשלמא מה דנקט בלישנא קמא בעלה לוקה משום זונה י"ל יען דהיא נלקה רק יען שהוא מוזהר היא מוזהרת וא"כ גם מלקות דידה תלי' במלקות דידי' אבל בטומאה דכתיב הטומאה בה ונסתרה והיא נטמאה והכל הי' בכלל אחרי אשר הוטמאה רק באשת ישראל גילתה התורה והיא לא נתפסה הא באשת כהן כדקיימא קיימא וא"כ הי' לרבא לומר אפי' היא נלקה ולמה נקט בעלה לוקה עליה עיין בתשו' רמ"א הובא ביו"ד סי' קפ"ה שמדקדק במה דאמרו הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה משום נדה דדוקא הוא ולא היא עיי"ש וצע"ג

לכן לבי אומר שבאמת כן הוא בעלה לוקה משום טומאה אבל היא אינה נלקת דבוודאי איסור זונה אשר לא מצינו שיהי' זונה נאסרת על ישראל דרק בכהן חידש התורה שלא יקח זונה אז אמרינן דה"מ בין ישראל ואשתו לא חידש התורה איסור זונה אבל בכהן אשר נתחדש אצלו איסור זונה גם אשתו נאסרת בלאו זה ונענשת עליו דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דלא שייך לומר הגם שכהן נאסר בביאת זונה היא מותרת בביאת כהן דהלא לא מצינו שהתורה התירה אצלה איסור זונה בישראל רק דלא נתקדש ישראל להיות ביאת זונה נאסרת עליו ואמרינן ה"מ בין ישראל לאשתו אבל בכהן ואשתו היכא דהוא מוזהר ונענש גם היא מוזהרת נענשת אבל באיסור טומאה הלא כל ביאת איש אחר נקרא טומאה דהלא נאסר בעלה הראשון לשוב לקחתה יען שנבעלת מביאת אחר בהיתר א"כ מוכח דביאת איש אחר נקרא טומאה ואותו שם טומאה נאסר בישראל במחזיר גרושתו ובאשת ישראל שזנתה ברצון נאסרו הוא והיא באיסור טומאה של בעילת איש אחר וגם אפי' באשת ישראל באונס ג"כ חל עליה איסור טומאה הנ"ל לענין אם מת בעלה ישראל אסורה לכהונה לתרומה דילפינן מונטמאה בתרא דבכל אופן נטמאת לו ואסורה בתרומה ולכהונה עיין תו' יבמות דף ל"ה ע"א בד"ה אעפ"י בשם ר"י דבר נכון מאוד ואעפ"כ אמרה התורה והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת א"כ בפי' התורה התורה שם איסור טומאה אשר הוא איסור בישראל אם הי' נתחדש עליה ברצון שאם נתחדש עליה שם טומאה הנ"ל באונס שנאסרת לכהונה ולתרומה אעפ"כ התירה התורה איסור טומאה הנ"ל לגבי בעל א"כ מה שמותרת לבעלה אם נטמאת באונס הוא היתר שיצא מכלל איסור אשר נאסר גם בישראל אז לא שייך לומר אם היא אשת כהן יהי' עליה ג"כ אותו אזהרה של טומאה דהלא שם טומאה הנ"ל הוא איסור בישראל ואעפ"כ התורה התורה אותו אם נתחדש עליה ע"י אונס א"כ היא אינה נלקת דתורה אמרה אם נתפסה מותרת שמותר אצלה שם איסור טומאה ורק בעלה כהן לוקה עליה דהכל הי' בכלל לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ורק בישראל הותר איסור הנ"ל אם נתחדש באונס ובאשת כהן קיימא עלי' באיסור ממיעוט הוא נלקה הוא ולא היא ולכן אמרינן בסוטה דף ו' דאשת כהן שנאנסה מותרת לייבם לחלל דאונס בישראל משרי שרי דהלא בזנות ברצון אסור בישראל איסור טומאה ואעפ"כ באונס התירה התורה איסור הנ"ל בישראל ולא נשאר איסור רק לגבי בעלה כהן ולגבי דהאי אח חלל מיהא ליכא איסורא ולא שייך ק"ו אם במותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש דזה שייך בזנות ברצון דגם היא נאסרת לבעלה אבל באונס דלא נאסרה היא בבעלה אלא הבעל נאסר בה והלא לגבי אח חלל ליכא איסור ודוק

תמצית הדברים האלה איסור אשר מותר בישראל יען דלא מצינו דנאסר בו אז אם הישראלית נשאת לכהן גם היא נענשה כמו האיש דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל איסור טומאה ע"י ביאת איש הוא נאסר בישראל ואעפ"כ חידש התורה אם נתחדש שם איסור באונס יהי' מותרת לבעל אעפ"י שלענין כהן ותרומה חל השם איסור של טומאה ע"י ביאת אונס אעפ"כ לבעל יצא השם טומאה מכלל איסור ונעשה היתר אז מה דשרי התורה בפי' להיות היתר מכלל איסור אפי' אם היא אשת כהן הוא נלקה אבל היא לא נלקת דאצלה נעשה שם איסור טומאה דביאת איש אחר להיתר ולכן אח חלל מייבם אותה דלא שייך ק"ו במותר לה נאסרה דהוא נאסר בה אבל היא לא נאסרת בו והבן זה

ולפי"ז מיושב דעת הר"ר אליעזר שהובא בתו' ישינים נדרים דף צ' דהקשה באומרת טמאה אני לך הא שווי' אנפשה חתיכה דאיסורא ותי' דלא נזהרת זונה שלא יוקחה מכהן והשיג תוס' שם הא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת והקשה הגאון מהר"ם מינץ בסי' י"ג הלא בלא"ה איסור טומאה יש בה באשת כהן שנבעלת באונס כמבואר ביבמות דף נ"ו עיי"ש והוא קו' נפלאה ולפמ"ש נכון דשם אמרינן בעלה לוקה עליה משום טומאה דתורה לא התירה אצלו איסור טומאה אשר נעשה ע"י ביאת אונס אבל היא לא נלקה דהא בישראל יצא איסור טומאת ביאת אונס מכלל איסור אשר נוהג בישראל ונעשה היתר אז לא שייך לומר דהשוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דזה דוקא אם לא נזכר ההיתר שיצא מכלל האיסור רק בהיתר הבא יען שלא נזכר בתורה להיות אסור כמו איסור זונה דלא מצינו שמותר לישראל רק שלא מצינו לאיסור רק בכהן וכאן דלא מהימנא לגבי בעלה רק הוא שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא זה דווקא באיסור הנוהג בישראל אבל איסור טומאה של ביאת איש ע"י אונס לא משכחת בישראל וא"כ לא אסרה נפשה כלל דאדם יכול לעשות חתיכה היתר לאיסור אם עכ"פ אותו שם איסור נוהג בו כגון אשה אומרת אשת איש אני או נדה אני אבל כאן אסרה נפשה בשם איסור אשר לא נאסר בישראל כלל ודוק כי עמוק בעזה"י דלא קשה קו' תו"י מן כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת ועיין בחידושי רשב"א שכולל גמ' הנ"ל בדברי הר' אליעזר ולפמ"ש יובן הדברים דאם באמת היא נאנסה והוא מוזהר גם היא מוזהרת באיסור זונה אבל לענין שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא הוא איסור אשר לא נמצא בישראל והבן זה בעזה"י

אך כיון דעכ"פ מבואר דלכהן גופא יש ג"כ איסור טומאה אם נאנס אשתו וא"כ אסורה לבעל ואסורה ג"כ לבועל הגם שנאסרה עליו מחמת זונה ג"כ ללישנא קמא עכ"פ יש עליו איסור טומאה ג"כ וללישנא בתרא רק איסור טומאה ושייך כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כסברת הב"ש והח"מ סובר דוקא אם היא ג"כ אסורה לבעל אז אסורה ג"כ לבועל אבל אם הבעל אסור בה והיא לא נאסרת לבעל אינה אסורה ג"כ לבועל ולכן לא אמרו חז"ל אם אסור בה בעל אסור בה בועל אלא אם היא נאסרת לבעל שגם היא נאסרת לבעל אז אסורה לבועל אבל משכחת דהבעל אסור בה כגון אשת כהן שנאנסה והיא לא נאסרת עליו אז אינה אסורה לבועל ודוק.