מחנה חיים אבן העזר חלק ב לו

ולא קנסו באונס ולכאורה יש לחלק בין הנך דכתיבנא דקנסינן אותו דבכל הני מגוף איסור משא"כ בנשואין לא נעשה מעשה רק גורם איסור ואין הנאה מגוף דבר איסור ורק שסילוקה באיסור גורם איסור כמו מבריח ארי והגע עצמך אשה שהרגה לבעלה בלא עדים ובלא התראה באופן שאינה חייבת מיתה הכי תהי' אסורה לינשא שלא תהנה מאיסורא וע"כ מסברא שכתבנו דסילוק גורם איסור וה"ה הכא כל עוד שהבן חי אסורה להנשא משא"כ כשמת הבן יהי' איך שיהיה מותרת כיון דנסתלק הגורם ואנן לא עבדינן קנסות רק היכא דמצינו להדי' דקנסא מקנסא לא ילפינן ובמס' גיטין מ"ד מכר עבדו ומת מהו שיקנסו בנו אחריו ולכאורה קנסא מקנסא לא ילפינן וצ"ל דל"ש רק בקנסא דצריך ליתן לחבירו כמו בגיטין דף נ"ד אבל לא שלא יהנה ממעות או שלא יאכל דבר איסור או כיון דכבר קנסו בצורם בכור ובמוכר עבדו רק דהס' על הדין לא מילף אלא גילוי מילתא בעלמא (וקצת צ"ע בדברי רמב"ם לפמ"ש הלח"מ בפ"ז מה' חובל סובר הרמב"ם כרב דקנסא מקנסא ילפינן והרי מצינו בב"ב דף צ"ד אמר ר"ה אם לנפות מנפה את כולו ומבעי אי קנסא או דינא יעיין ב"י סי' רכ"ט דרמב"ם מפרש כר"י דנ"מ אם קנסא לא ילפינן מיני' ואי דינא ילפינן מיני' והא הרמב"ם פסק דילפינן ורב הונא ע"כ תלמיד דרב ורב ודאי ס"ל דילפינן ואיך מבעי בגמ' שלא אליבא דהלכה ושלא אליבא דרב) וראי' לסברתי דל"ש קנס בגורם מיבמות הרגתיו לא תנשא משום לזות שפתים משמע דבל"ז מותר ואינו אסור משום קנסא, ואי"ל משום פלגינן דיבורי' עדיין קשה לר"י דל"ס פלגינן דיבורי' ועוד נ"ל דל"ש קנס דהוא לגדור שלא יעשה פעם אחרת ובגמ' אמרו לא עבידה להורגה ואינו דומה למבשל דגזרו משום פ"א משא"כ כאן דדרך הטבע אינו מניח לעשות ובגוף הדין כבר יצא להתיר בזונה מניקת בתשו' נב"י רק ששם מיירי שידוע שהי' בעל שוגג ויש לי ראי' נכונה לזה מחגיגה [י"ד ב'] בתולה שנתעברה מהו לכה"ג ומאי מבעי הרי עכ"פ אסור משום מעוברת חבירו וע"כ דל"ש בזונה

ואסיים בקו' חמורה שאין פותר שהקשיתי לפי דברי שעה"מ בה' חופת חתנים שהוציא מדברי תוס' יבמות דף צ"ז ע"א ד"ה עריות וכו' אבל בנכנסה לחופה ולא נבעלה אימא מותר לגלות וכו' ותי' דשאר כתיב ובנשואין איכא שאר מזה למד השעה"מ הנ"ל דדווקא בנכנסה לחופה אסור באשה ובתה אבל בקידושין לחוד מותר בבתה יעו"ש ופליאה נשגבה בעיני איך יפרש דברי הגמ' בקדושין המקדש אשה ובתה אינה מקודשת משום שאין מסורין לביאה והא בקידש מותר לבעול את בתה והוה מסורין לביאה ומצוה ליישב להאיר עיני העורים. דברי שמחה בונם בהגאון מ"ה עקיבא אייגער זצלה"ה

תשובה לענף עץ עבות מגזע תרשישים פרי ישוה לו ה"ה הרב המאור הגדול בתורה כבוד ר' שמחה בונם בן לאותו גאון קדוש ישראל הרב ר' עקיבא אייגער ז"ל בק"ק ברענזעזאן בגאליציען

הדבר נפלאת בעיני אשר שם עיניו עלי בדבר הלכה הלא גאוני ישראל במשפחתו אשר יושבים כסאות למשפט בעירות גדולות ואני יושב בכפר לא אוכל לפתור חידה הזאת אבל ראיתי מפציר במכתבו והודיע לי שראה ספרי מ"ח והגה בו גמרתי בלבי יהי' מה שהוא לא אמנע טוב זו פטפוטי דאורייתא מה שיש לי להרהר על הערותיו כי ראיתי שהוא ת"ח מלא בקיאות ועל שפתיו יוסף חקירות וספיקות ואעשה סדר למשנה באותיות בעזה"י

(א) חקר מעלת כבודו נ"י אם נאמר יען כפי הנמוסין א"א להילד בחזרה א"כ הוה כמו בריש גלותא עכ"ד לא דבר נכונה שאני התם דלא גזרו על המניקת דבי ר"ג הגם שהתחילו להניק בעצמם עיין רש"י דכ' בד"ה נתנו ובד"ה לבי ר"ג ובד"ה דלא הדרו יעו"ש א"כ לא חל עליהם איסור מניקת כלל אבל באשתו זו שהניקה את בנה ט' חדשים וחל עלי' איסור מניקת שלא תנשא פן תגמל את בנה ואטו יען שחטאה והביאה הילד שלה שיומר לעכו"ם תצא מאיסור מינקת דבר זה חוץ מהשכל נהפוך הוא שהוא פלא אם לא חיישינן שאפי' אם ימות הולד אם לא תשאר באיסור דהגם דלא חיישינן שתמית בידים את בנה אבל עכ"פ ניחוש שתשליך את הילד להיות אסופי דלא ברור שימות ולא תראה עכ"פ במות הילד וע"כ דגם זה שוטית הוה ולא חיישינן לגדור משום שוטית אבל אם חי הולד בודאי לא תצא מאיסור הראשון שאסורה להנשא עד כ"ד חדשים שלא יהי' חוטא נשכר ויהי' אבן נגף לכל המינקות ודוק

(ב) נסתפק עוד כיון דתינוק הנ"ל יהי' נשאר נכרי א"כ לנכרי לא עבדינן תקנתא והביא דברי כ"מ בפ"ט מה' זכי' והאריך בזה לא אוכל לעצור לאמור ששגג שאני התם אנן דנין שחכמים לא תיקנו תקנה לנכרי א"כ דברי שכ"מ לא הוה כקנין וא"כ לא חל התקנה אבל כאן בשעה שנולד הי' הולד ישראל וזכה בזכות תקנת חכז"ל בשדה יתומים אל תבוא שאמו אסורה להנשא כדי שלא תופסק חיותו רק אח"כ נעשה לו אונס שלא יוכל להיות ישראל במאי איבד זכותו אשר זכה כאשר הי' ישראל ואיך שייך לחקור דלנכרי לא עבדינן תקנתא דלו יהי' שלא כדברי תרה"ד דקטן שנאנס יש לו דין ישראל אפי' יהי' לו דין עכו"ם עכ"פ כבר עשו התקנה לו כאשר הי' ישראל ועכשיו שנאנס יפסיד אונס רחמנא פטרי' אפי' בגדול ומכ"ש בקטן שנאנס דלא איבד זכותו ואטו אם מינקת תשליך הילד וימצא באותו יום ונאנס ביד הגוי שיומר לדתם ונודע האם הכי לא תהי' מחויב להניקו מי יקח זכותו מידו הגם דלא יהבי' ירושה למומר אשר המיר בקטון אבל הכי יש רשות לגזול ממנו רכושו אשר בידו חוץ אם ידינו תקיף עליו לפעול עליו שישוב להיות ישראל ולא יחטא עוד אבל אם א"א לשוב מכח אונס בודאי אסור ליקח משלו כלום וק"ו בקטן שנאנס ולא הוה עכשיו בר עונשין אפי' בדיני ישראל מי יקח זכותו אשר זכה ביום שהי' ישראל

ונחזי אנן הלא גם שישראל מצווה למסור נפשו שלא לעבוד ע"ז דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל אעפ"כ אם לא מסר נפשו ועבד ע"ז ע"י שאנסו אותו להרגו אינו חייב מיתה כמבואר ברמב"ם ה' יסה"ת פ"ה א"כ אם ישראל יגרום לחבירו אונס שהמיר דתו ועבד ע"ז יקח החוטא אשר החטיא את חבירו את ירושתו או את זכותו וכן הדבר הזה הזונה המופקרת אשר לא רחמה על בן בטנה גרמתו לו שיהי' נעשה עכו"ם עכשיו תרויח היא עי"ז להשיא בעל שלא תהי' משעובד' לילד להניק אותו בודאי כל איש ישר ישפוט שפוט שתניקוה עד שתי שנים לו יהי' שהוא עכשיו נכרי עכ"פ לא פשע בזה וממילא מי יקח שדהו היא אמו שנקראת שדה יתומים ודוק. ואגב גררא שהזכיר דברי דג"מ ביו"ד סי' שמ"ה אעתיק מש"כ שם על הגליון שהביא הגאון ראי' דא"כ שדין