מחנה חיים אבן העזר חלק ב לד

סימן ד שפעת שלום להרבני האברך העוסק בחקי חורב ה"ה כבוד המופלג החריץ מהו' ר' דוד נ"י ווייס בישוב טארפא

מכתבו עם שאלתו קבלתי ואשיב לגלות דעתי אבל אין אני מורה בגליל אחר מהרב דדגלו ישאל למעשה

שאלה אודות אשה אחת ששבקת לן חיים בחצי ימיה ונשארו בנות ממנה אבל בן זכר אין נשאר ממנה והבנות וכל הקרובים מבקשים שישא אחות אשתו ובאין אופן מניחים לו לישא אשה אחרת אבל האחות אשתו הראשונה כבר מתה לה שתי אנשים ר"ל מאי לישא אותה משום גדול שלום הבית כמו שמצינו בש"ע שמותר ליקח אשה שאינה בת בנים משום שלום בית עכ"ה

תשובה בדבר זה הלכו בו נימושות ואשר אחזה בו להתיר אבאר בעזה"י הרא"ש סובר דמי שנושא קטלנית כופין אותו להוציאה כמו שכתב בפ"ד מכתובות סי' ב' וז"ל ויראה שכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכמו שמחויבין ב"ד להפריש את האדם מן העבירה כך מחויבין להפרישו שלא יפשע בנפשו עכ"ל ולכאורה ערבא ערבא צריך היכן מוזכר אם גדול חפץ לעשות עבירה שצריכים להפרישו דלמא דווקא קטן אוכל נבילות ב"ד מצווים להפרישו דהוה שוגג אבל אם גדול במזיד עובר עבירה אין צריך להפרישו עיין דג"מ ביו"ד סי' קנ"א רק בארתי במחנה חיים ח"ב חא"ח סי' כ"א דב"ד בודאי מצווים להפרישו אפי' גדול העובר במזיד ולכן דייק הרא"ש וכמו שחייבים ב"ד להפריש את האדם מן העבירה כך מחויבים להפרישו שלא יפשע בנפשו עכ"ל דייק דווקא הב"ד מחיוב להפריש גדול מן עבירה וה"ה כאן הב"ד כופין להוציא את האשה שלא יפשע בנפשו אבל שאר בני ישראל אין מחויבים להפריש אותו שלא יקח אשה הקטלנית כי מה להם אם הוא רוצה לכנוס בסכנה ולא חס על אריכת ימיו הגם דלאו דלא תעמוד על דם רעך הוא על כל אדם ישראל עיין רמב"ם פ"א מהל' רוצח היינו אם נפל במים או לסטים ארבו לו להרוג אותו אבל אם אדם עושה בדעה מיושבת דבר אשר יוכל לגרום שימות בקיצר ימים אין זה בכלל לא תעמוד על דם רעך ומה שנושא קטלנית הוא רק עבירה שעובר על ושמרתם את נפשותיכם ודוק

ובזה יומתק להבין דעת קדושים חבל ראשונים אשר עשו מעשה אם בא קטלנית לשאול אומרים להם אם תתקדש אז אנו לא נחייבוך להתגרש ומערימים עדים שיהי' על הקדושין ואח"כ כותבים לה כתובה עיין בכ"מ פכ"א מהל' א"ב ובח"מ א"ע סי' ט' והוא פלא ולפמ"ש מתוק מדבש דלו יהי' איסור סכנות הנפש אין אדם מישראל מצווין להפרישו אם יחפץ לעשות עבירה שלא לחוס על גרם סכנות נפשות ואז אין הב"ד עושים מספק כפיה לגרש אותה דדלמא אין סכנה בדבר כדעת הרמב"ם אבל לכתחילה אין הב"ד מרשים לסדר קידושין דדלמא יש סכנה בדבר וספק סכנה לחומרא הגם אי ספק איסור מן התורה לקולא עיין חולין דף י' ויהי' הב"ד צריך להפרישן מספק סכנה כמו שצריכין להפרישו מן וודאי איסור אבל אדם פרטי אין צריך להפרישו אפי' מן ודאי איסור ויוכלו להיות עדים בדבר הנוגע בספק נפשות ואח"כ כיון שכבר נתקדשה אין על הב"ד חיוב לכפות לגרשה כיון שיש ספק אם יש סכנה בדבר ואין חיוב עליהם לכפות רק להפרישו וודאי איסור וכאן יש ספק ספיקא אם יש סכנה בדבר דלמא כסברת הרמב"ם דהכל רק פחד ודמיון ואפי' יש סכנה בדבר דלמא זה האיש לא ימות בלא עתו ודוק

ודעת הרא"ש ג"כ דהוה רק ספק סכנה ואעפ"כ פסק דכופין יען דחמירא סכנתא מאיסורא ספק סכנה הוה כוודאי איסור על כן החכים הרא"ש והתחיל וז"ל וכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא עכ"ל משמע לכך כופין אותו הב"ד יען דסכנה חמור ואח"כ מסיים וז"ל וכמו שחייבים הב"ד להפריש את האדם מן העבירה כך מחויבים להפרישו שלא יפשע בנפשו עכ"ל משמע שסכנה הוה רק כמו איסורא וצע"ג ולפמ"ש נכון דלו יהי' שהב"ד צריך להפריש רק מוודאי איסור ולא מספק איסור אעפ"כ חמירא סכנתה והוה ספק סכנה כודאי איסור ודוק אח"כ מצאתי בריב"ש סי' רמ"א וז"ל אבל בקטלנית אין סכנותו ברורה אלא שאנו חוששים לה כיון שהוחזקה ולשון הכתוב הוא כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו עכ"ל הזהב

והנה חקרתי במקו"א אם הי' בעל אחד מן שני בעליה שמתו כהן אז יש היתר לאשה דלכאורה רוב נשים אינם קטלנית וע"כ דנימא יען דחזינן דמתו להאשה שני בעלים ע"י רעותא יצאה מהרוב נשים וחיישינן דלמא מעין גרם או מזלה גרם אבל אם הי' אחד כהן אז אמרינן דלמא הוא הי' מבית עלי שמתים בנעוריהם וכי תימא ניזל בתר רוב כהנים דלא אתו מבית עלי אני אומר מנ"ל להוציא האשה הזאת מרוב נשים אשר אין מעיינם ומזלם גורמים שימותו בעליהם דלמא הבעל האחד שהי' כהן הוא יצא מרוב כהנים והי' מבית עלי שמת בקוצר ימים (והוה כמו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי) שבו נמצא רעותא שמת בקוצר ימים ובה לא נמצא רעותא שנדע שמזלה או מעיינה גורם עליה יש לדון שהיא מרוב נשים שאינם קטלנית ועליו אין נ"מ אם נאמר דהוא מבית עלי ואפי' אם יש לו אב זקן או אח זקן בכל זאת נאמר הוא זכות התורה אשר מגין עליהם ודוק (ועיין גמ' בפ' נערה)

ואיידי אודיע כי חפשתי טעם מה שחקרו היתר ביבום יותר ואמרתי בטעם הדבר כי טעם הרא"ש דב"ד צריך להפריש מעבירה וחמירא סכנתי' דאפי' בספק צריך להפרישו ואמרתי הלא כלל גדול בתורה לא אפשר ולא קמכווין שרי עיין בפסחים דף כ"ו ובנופת צוף של דברי פנ"י שם דהוה כאלו נעשית העבירה בלי מעשה והתורה אסרה המעשה בעבירות דבש וחלב תחת לשונו בסמיכת הרמב"ם יעו"ש וא"כ בודאי מי שנושא קטלנית אינו מיכווין שמבקש למות בלא עתו דנהפוך הוא הוא מבקש לראות חיים עם האשה יקבלו נדרים ויתנו צדקות שישבו יחדיו עד זקנה ושיבה א"כ עכ"פ אינו מכווין לעשות שפיכות דמים לעצמו (עיין ריטב"א) וגם היא האשה מתפללת ומקבלת להדליק נרות וליתן לאביונים שלא יצא תקלה על ידה ותשב כאלמנה חיה כל ימיה רק נשאר דעכ"פ אפשר לו ליקח אשה אחרת והוה אפשר ולא קמכווין אבל ביבמה דמצוה עליו להקים לאחיו שם וחליצה במקום יבום לא כלום והוה לא אפשר ועיין ר"ן פסחים בפי' דלא אפשר) וא"כ הוה לא אפשר ולא קמכווין ושרי ובפרט דאשה הקנו לו מן השמים ומאתו לא תצא רעה וכיון שנשאה בהיתר והיתה מותרת לו לילה אחת שוב אין לב"ד לכפות להוציאה כיון שהמעשה נישואים הי' בהיתר ודוק.