מחנה חיים אבן העזר חלק ב לב

בעבור צרור כסף אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו לי הכסף ולי הזהב אמר ד' הנה שמוע מזבח טוב להקריב מחלב אלים ולא להחניף לרשע יודע רבונו ומורד בו בעבור כי יזל מי זהב מדליו הלא אין צבור עני אין מעצור לד' להושיע ראוי' להדפו ולרדפו שלא להנות מכספו וזהבו כי כל היוצא מטמא טמא משורש נחש יצא אפעה

הביטו וראו דברי רבינו הרמב"ם שם במכתב קדשו כתב וז"ל וכבר ידעתם יוסף לכם האל יראת חטא כי כל מי שיצטרף אל הרשעים וישתתף עמהם בדבר מן הדברים שיוכלו אותם מי שיכלם אותם באבדם והוא מאמר אדון הנביאים אשר ביאר לנו האמיתיות והצילנו מלטבוע במי הכסילות אמר ומה נכבד האומר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאותם וכזה ראוי' לנו אנחנו השומעים לקול ד' המגיע לנו על ידו שנפריש ונבדיל כל הקמים עליו ועוברים על מצות ממצותיו שהם מצות האל יתעלה כמו שאמר כי לא מלבי ולא נניח בינינו ובניהם שום שתוף ולא שייכות בשום פנים ולא בשום ענין עכ"ל היקר מפז ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יכיר כי רוח אלקים דיבר בו להזהיר לדורות שלא יחניפו להמרים יד כנגד מצות ד' בזרוע חשוף לעיני כל רואי שמש בעבור בצע כסף ואמר אל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם כי כל המחובר לטמא טמא תזרם כמו דוה צא תאמר לו כספו וזהבו לחוץ תשליכו ולא תתחברו לרשע עריץ

ואם יפלא בעיניו מה חרי אף הגדול הזה על כהן שנשא גרושה יותר מאלו אכל הכהן חזיר או נבילה וטריפות אשר אעפ"כ הוא נשאר להיות אחי הנכבד ואם עבר ונשא גרושה או זונה מרדפים אותו וצע"ג

אך לא נפלאת ולא רחוקה היא לדעת פתשגן כתב הדת אותן העבירות אשר הם מכח שם ישראל אין מחללים כהונתו אבל נשואים מנשים פסולות או מטמא למתים שבאים מכח כהונתו אם יעבור עליהם אז כפי קדושתו טומאתו לרדוף אותו עד חובה

וידע כי הגם שקטן אוכל נבילות הב"ד מצווין להפרישו וה"ה בגדול אם הוא שוגג הב"ד מצווין להפרישו אבל גדול העובר בשאט נפש עבירות אין חביריו מצווים להפרישו דהלעטהו לרשע וימות דבר זה מפורש יוצא מדברי דג"מ יו"ד סי' קנ"א יעו"ש אבל בוודאי שהב"ד של ישראל מחויבים להפריש אפי' גדול מעבירה אשר יחפץ לעשות עבירה והוא מפורש יוצא מדברי רמב"ם פכ"ד מהל' סנהדרין וז"ל וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביעו באלקים בע"כ שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים עכ"ל אבל בשאר כל אדם מישראל הרואה עבירה כתב בפ"ו מה' דיעות וז"ל וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע עכ"ל אבל אין צריך להוכיח וגם להכות את הרשע ומכ"ש שלא ימרט ראשו ולא יכה אותו עד שתצא נפשו יעו"ש והטעם מפורש יוצא מדברי רמב"ם בספר המצות סי' קע"ו וז"ל היא שציונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה ויחזרו את הנוטים מדרך האמת אלי' על כרחם ויצוו לעשות טוב ויחזרו מרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהי' מצות התורה ואזהרותיה נידונות לפי אמונת כל איש עכ"ל והבאתי במקו"א ראי' לכלל זה מדברי הרא"ש כתובות פ"ד סי' ג' שכתב וז"ל כמו שמחויבים הב"ד לפרוש את האדם מן העבירה כך מחויבים להפרישו שלא יפשע בנפשו עכ"ל הרי שגם הרא"ש רמז שהב"ד מחויבים להפריש אפילו גדול אשר עובר בשאט נפשו עבירה וה"ה שלא יפשע בנפשו לישא קטלנית אבל איש יחיד שאין מכלל הב"ד שופטים ושוטרים הגם שמחויב להוכיח את חבירו אבל אין מחויב להפרישו בזרוע ודוק

אמנם בכהן כתיב בתורה וקדשתו מזה ילפינן שתי דרשות (א) לכבדו להיות הכהן בראש לקרוא אותו ראשון בתורה ולברך וליטול מנה יפה הכלל לכבד הכהן לפארו ולנשאו (ב) אם מחלל כהונתו וישא נשים פסולות או מטמא למתים כי הוא ממאס בקדושתו אז דפנו להלקות אותו עיין יבמות דף פ"ח וקדשתו דפנו יעו"ש והטעם כי מצות עשה הוא על כל איש ישראל לקדש הכהן אפי' הוא עניו ולא מבקש כבוד ופאר כל האיש ישראל מצווה לקדש אותו וממילא אם אירע שכהן רוצה לחלל קדושתו יש ג"כ מצוה על כל איש ישראל לדפנו להלקותו וזה שרמז הרמב"ם בספר המצות מצוה ל"ב וז"ל לשון ספרי וקדשתו על כרחו לומר כי זה צווי נצטווינו בו ואינו בבחירת הכהן עכ"ל הזהב הרי שפתיו ברור מללו שהך וקדשתו משני פנים הוא מצות ישראל בעל כרחו של כהן ויש חיוב על כל אחד ואחד מישראל לרדפו ולהלקותו בעבור מצותו ודוק

וגדול הדבר שכתב הרמב"ם באותו מכתב וז"ל ועתה כשיעמוד התלמיד ר' יוסף ש"ץ על הפתח יקרא ברבים ויפרסם אותו כדי שיבדלו העם באלו שני רשעים החטאים האלה בנפשותם ויפרשו מהם ויזהירו הנשים בתכלית האזהרה מליכנס עם הזונה הנזכרת בשום מקום אפי' בבית המרחץ עכ"ל הרי שהזהיר שהנשים לא יכנסו עם הזונה הזאת אשר היא גרושת איש ונשאת לכהן אפי' לבית הטבילה והבן

שוב נתתי ללבי הרי שהחמירו רבותינו ז"ל אפילו אם הוא אנוס לגרש וגם נדר הנאה ממנה אעפ"כ אינו קורא ראשון עיין במג"א סי' קכ"ח ס"ק נ"ט וקו' מג"א מנודר ועובד יורד ומגרש כבר הביא הבאר היטב ומחה"ש היינו אם יגרש מיד מהני הנדר אבל אפי' אם הוא אנוס מלגרשה לא נוהגים בו קדושה שהיא בחזקת אשתו יעו"ש וק"ו בנידן דידן דאוקמי לרשע הנ"ל על חזקתו כיון שעבר עבירה הזאת רבות בשנים נעשה לו כהיתר ועיין בפי' הגאון מווילנא אם קידש בפסולי עדים לא חיישינן דלמא הירהרו בתשובה דדוקא אם אמר בפיו ע"מ שאני צדיק אז אמרינן דעשה תשובה ודוק

ואעתיק דברי תרה"ד בפסקיו סי' רכ"ב שכתב וז"ל ותו נראה לומר שדווקא אאיסורי כהונה שלגבי ישראל שרי כדפרישת התם שאיירי כה"ג שאתו תרי ואמרו לא מת באותו שעה שנשאה זה ואח"כ מת ונמצא אסורה לו משום זונה כה"ג אמרינן איסור כהונה שאני שכיון דלישראל שרי ודווקא לכהן קדשתו תורה לאסור לו הקפידה תורה לקדשו כדי לברר קדושתו ולהחמיר על המצות שנצטוו לו יותר מישראל אבל מילתא של ישראל נמי הוי איסור לא שייך התם וקדשתו ולכך קאמר לכהן שאני משמע דווקא איסור דליתא אלא בכהונה עכ"ל הרי מבואר באיסורי כהונה היינו שאסור לו החפץ רק מחמת קדושת כהונתו מחמירים עליו יותר לברר כהונתו ולא על איסורים שאוסרים גם לישראל ולא באים עליו מחמת קדושת כהונה לא מחמירים עליו ודוק.