מחנה חיים אבן העזר חלק ב ג

וזכור אזכיר שבר גדול אשר קראני על פי ד' שמתו עלי ר"ל חמשה בנות ובן אחד הילדה שרה והילדה ריזל והילדה רבקה מלכה והילדה צירל בלומה וגם בתי הגדולה שחיתה נקראת על שם אמי לאה וגם בני הילד מאיר שלמה זכרונם לפני מכניע לבי לא עליכם עבדי ד' יקרה אתכם כאלה ולא מאלה וגם אותי ישמור ד' מכל צרה ויגון ואנחה וישמחני כימות עניתנו לבלה בטוב ימים לעולם אמן

ושפתי לא אכלה עד שאני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים כל דברי תורתיך ולא ימושו תורתך ומצתיך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם. היום יום ב' צום גדליה שנת תרלה לפ"ק

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמה והצנועה הרבנית מ' בריינדל תי' אשר היא עזרי מעם ד' וישלם לה פעלה בעוה"ז שתזכה לחיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו לתורה ועבודה והצלחה ותהי' משכורתה שלימה מעם ד' צבאות לאחר זקנה ושיבה בעוה"ב. מאחי הרהמ"ג הצדיק ר' יעקב שלום סופר זצ"ל בסוגיא דכתובות דף פ"ג

בריש הכותב בגמ' וכי כתב לה מאי הוה וכו' אמרי דבי ר"י בכותב לה ועודה ארוסה כדר' כהנא דאמר ר"כ נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנה וכדרבא דאמר רבא האומר א"א בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ובר"ן ובמ"ל פכ"ג מה' אישות הקשו למה הביא הך דרבא ולענ"ד י"ל דאי מדר' כהנא הו"א דכוונתו דעל נחלה מתנה עלי' שלא יירשנה דמהני סילוק היינו אם לא חזר אין הבע"ח יוכל לגבות מזה אבל יש בידו לחזור כמ"ש מהרי"ט סי' מ"ה בח"א הובא בא"מ הי' צ"ב סק"ג ובקצו"ח סי' ר"ט מבואר הטעם דאינו יכול לחזור הוא מצד שסילק עצמו מעיקר השיעבוד וזכות שיש לו באשה ולא מצד מחילה דאל"ה הוה כשיעבוד דאקני דיוכל לחזור ועיין בבני אהובה וא"כ צריך להביא כדרבא דמהני אם יאמר א"א וא"כ ממילא אמרי' שכך הי' כוונת ד"כ כמובן

ובזה נפלא בעיני מ"ש הקצה"ח סי' רע"ח סקי"ג שבכור שאמר בחיי אביו שאינו רוצה בחלק בכורה דמהני דאפי' לאחר מיתה יוכל להסתלק הואיל ומתנה קרי' רחמנא יעו"ש ולענ"ד תמוה בוודאי שיוכל להסתלק דלא הוה כיורש דלא מהני סילוק דהוה כאלו כבר זכה יען דאין מחוסר מעשה משא"כ בבכור אמנם במאי זכו האחים שלא יוכל הוא לחזור בשלומא לאחר מיתה זכו האחים משא"כ בחיי האב אין זכות לאחים כמובן וגבי אב לא שייך זכי' בזה כמ"ש האבני מלואים בסי' זה להקשות על מהרי"ט הנ"ל, ובאמת דשם לק"מ דהאשה זוכה בזה ג"כ מסילוקו שלא יזכה זה בשעת נשואין להתחייבות ירושה משא"כ באב ל"ש זה והגהות אשרי שהביא המעיין יראה שכוונתו דלא הוה אצל בכור מתנה על מ"ש בתורה אם אמר כך כמו גבי אב כיון שהתורה נתנה לו בלשון מתנה כ"ע מודים דיוכל לומר אינו רוצה ואפי' ר"מ דחולק על זה בשארי דיני ממונות כמ"ש הרמב"ן הובא בקצה"ח הי' ר"ט משא"כ כאן מודה ר"מ דלא הוה מתנה, ומ"ש שהירושלמי ס"ל דלא מהני דע"כ הוא שלו ותמה עליו שהוא נגד הגמ' דאין מתנה בע"כ וכו' נלענ"ד לחלק דוודאי בירושה הוה תיכף של היורשים משא"כ חלק בכורה לא הוה כאלו כבר זכה בה וא"כ מהני לשון א"א לזכות כמו גבי מתנה, אמנם עכ"פ היינו שהוא שלו וראוי לו תיכף משמת עליו ואין כח בבכור לומר שלא יהיה לו חלק ירושה של בכורה כי בזה עוקר ד"ת רק שיוכל לומר שאינו רוצה לזכות במתנה שזכתה לו התורה וממילא יהיה הדבר כמו הפקר ויזכו בה האחים משא"כ לומר לא יהיה לי חלק בכורה זה א"א מצד שע"כ שלו הוא רק שלא זכה בה והוה נגד התורה ולא מהני כמו ע"מ שאין לך עלי דין אונאה דלא מהני כמ"ש הקצה"ח סי' ר"ט בשם רשב"א ונמק"י א"כ אין הירושלמי חולק בזה על גמ' דידן והדין הזה צ"ע

ובזה מיושב תמיהת הקצה"ח סי' ר"ט לרשב"א ונמק"י דס"ל דלא יוכל למחול התחייבות התורה אפי' בדבר של ממון דלא כרמב"ן בב"ב (ועיין מ"ל פט"ו באישות) והא דמהני תנאי בדבר שבממון הוא מטעם מחילה א"כ איך מהני סילוק הא לא יוכל למחול מצד דבר שלא בא לעולם וסילוק לא מהני מצד שמתנה על ד"ת והניח בצ"ע ולהנ"ל לק"מ כי בוודאי לומר שמוחלת לו התחייבות הזה בלשון מתנה לא מהני כי הוה דשבל"ע ולומר שאין נוהג כלל התחייבות התורה כי אין רצונה בחיוב הזה ג"כ לא מהני לשיטת הרשב"א ונמ"י כיון שרצון התורה הוא שיהיה בעסק קידושין התחייבות הזה א"א לומר שלא יהיה כאן התחייבות ורק רמב"ן ס"ל שכך היה רצון התורה שאם לא ירצה האיש הזה לא יהיה החיוב כלל והם חולקין ע"ז כמובן משא"כ באופן הסילוק שבאמת אינו עוקר התחייבות כלל רק אומר שאותו זכות שיזכה עכשיו בנשואין ע"י התחייבות התורה אינו רוצה לזכות בו, וא"כ אינו עוקר התחייבות שחייבו תורה שיהיה במעשה הקדושין רק אומר שאינו חפץ לזכות בהתחייבות הזה, וכיון שאינו זוכה בו בשעת הכניסה זוכה האשה בגופה בזה ואין יוכל אח"כ לחזור כמ"ש מהר"י מטראני הנ"ל ואין כאן עקירת ד"ת משא"כ אם אומר שלא יהיה נוהג החיוב כלל זה הוה דומה לע"מ שלא תהיה עלי דין אונאה שאומר שגם החיוב לא יהיה נוהג כלל זה לא מהני דהוה עקירת ד"ת כמובן כנלענ"ד בעזה"י (והאריך בכמה מקומות ואין הגליון מספיק).