מחנה חיים אבן העזר חלק ב כט

סוף דבר הכל נשמע שאין רשות לאבי הכלה לבטל ההתקשרות אשר עשה עם הבח' החתן טבא הוא וטבא להוי כיון שמד' יצא הדבר לא יוכל לדבר בזה רק טוב דברי הדש"ת

ואגב גררא אעתיק מ"ש על גליון נב"י מהד"ק א"ה סי' א' שכ' וז"ל ואני לא כן עמדי דיותר חמור גרושין בעכ"ח וכתבתי וז"ל ולדעתי טעם אחר דחמור לגרש בעכ"ח מלישא ב' נשים דאם מגרש בעכ"ח חוטא לבטל זכות האשה אשר זכתה בשעת נשואין מכח חדר"ג ואטו משום שהוא יזכה תפסיד היא זכותה אבל לישא אחרת הוא רק עונו מכח חדר"ג ובמקום אונס לא תיקן אבל במורדת דהיא מזידה תפסיד זכותה וטוב לגרש אותה בעכ"ח אבל באין לה ולד אונס רחמנא לא חייבה ולמה תפסיד זכותה רק הוא אנוס ליקח אחרת ובמקום אונס לא גזר ר"ג ודוק עכ"ל

ובסי' ב' שם בד"ה ובלא"ה שכ' הגאון ז"ל גבי שליח לגרש אין ביד השליח לגמור הדבר בלי רצון האשה משום טעם תופס לב"ח וכתבתי וז"ל ולדעתי יפלא דין חדש הנ"ל האשה היא קנינו של האיש ולא הוא קנינה וכל אדם יכול לכוף קנינו מממונו לעשות כאות נפשו ולא צריך רצון הקנין נהפוך הוא אם קנינו בר דעת מחויב לעשות רצונו ולשמוע בקולו ואם הבעל מבקש שאשתו תקבל ברצון הגט ולא שומעת לו יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה עד שתוסר לשמוע בקולו אין הבעל עושה חוב לה רק לענין לזכות לה מעכשיו אמרו חוב הוא לה הגרושין ואינה מרוצית דהא הבעל לא יוכל לגרש אותה בזו הרגע ואינה צריכה לעשות יותר מלומר הנני אם תבקש תשלחני אפי' ע"י שלוחך הנותן הגט בידי אבל לא ע"י אחר בתורת זכיה שלא בהסכמת שלי אבל בודאי השליח יוכל לגרש בעכ"ח ודוק ואין הגליון מספיק כי בזה יש לי השגה על אדמ"ו חת"ס א"ע ח"ב סי' ק"נ ד"ה וא"כ עכ"ל. סימן ב שפעת ברכות ורב שלום להאיש העומד להיות מורה ליראים ולשלמים היהודים האוחזים במעשה אבותיהם להחזיק בש"ע ה"ה כבוד הרב המאור ר' מרדכי ק"פ נ"י בק"ק שטאנאמאנגער יע"א

אחד"ש אודיעהו כי במרחץ סאבראנץ קבלתי ממנו איזה שאלות בשם אנשים יראים ולא יכולתי אז לעיין וכאשר באתי לביתי הי' לפני טרדות רבות וגדולות ושונות שאי אפשר לפורטם וגם בהדפסת ספרי מחנה חיים ח"ב אשר נגמר תל"י על א"ח בלבד ובין כך נשכח ממני מכתבו ובשבוע הנ"ל בא לידי ואמרתי אשיב על שאלה אחת הגם שבודאי כבר עשה מעשה בכל זאת אשיב כי שאלה זה יבא לפניהם בכל שנה ושנה

שאלה יש לששה ישראלים גוט (משק) בחבורה ולהם שני אלפים צאן ובכל שנה ושנה יולידו הנקיבות זכרים הרבה ואומרים שאין ביכולתם להרבות את רכושם בלעדי סירוס שע"י הסירוס של כח הזכרות יתרבה שמנם וצמרם ואז הם עשתרות שמעשרת את בעליהן ובעבור שגם הנכרי מצווה על איסור סירוס וישראל המצוה להנכרי עובר על לפני עור ע"כ בקשו האנשים היראים להורות להם הדרך כדת של תורה ע"כ תוכן דברי שאלתו

תשובה מראשית אקדים מה שהחליט מעלתו נ"י דב"נ מצווה על הסירוס לא דייק שפיר דרוב הפוסקים הסכימו דלא כר"ח דסנהדרין דף נ"ו דב"נ יהי' מצווה על הסירוס חוץ מהסמ"ג הובא במ"ל פי"ג מהל' שכירות וברמ"א א"ע סי' ה' סעיף י"ד הביא דעה זו ליש אוסרים דקיי"ל כר"ח והשיג עליו בחלקת מחוקק בס"ק ח' אך הב"ש בס"ק ט"ז הביא דאם לא קיי"ל כר"ח א"כ נפשוט איבעי בב"מ דף צ' דבכל איסורין אמרינן אמירה לעכו"ם שבות וא"כ יש עכ"פ איסור אמירה לעכו"ם אי בעלי חבורה של הגוט יציו לנכרי לסרס את צאנם וא"כ יפה שאל אך לא דק בלישנא שתחת לאמור שיש איסור אמירה כתב שעובר על לפני מור

ולכאורה עלה בדעתי היתר לעשות באופן קל דרמ"א כתב שם בסי' ה' וז"ל מיהו אם אין הכותי הקונה מסרסה בעצמו רק נותנו לכותי אחר לסרס לכ"ע שרי עכ"ל וא"כ מבואר אפי' להאוסרים דפסקינן כר"ח דיש איסור בגוי המסרס אעפ"כ אם אין הגוי מסרס בעצמו מותר דעל לפני דלפני לא קפדינן א"כ ה"ה אם מצוה לגוי אשר לא יסרס בעצמו רק יצוה לגוי אחר ליכא איסור וא"כ יצוו בעלי הגוט לגוי אשר יצוה לגוי אחר ומותר לכ"ע ודוק

אמנם טעותא הוא דרמ"א קאי אם ישראל המוכר באמת בהמתו לגוי רק שחקר אם מותר למכור יען דגוי חשוד על הסירוס אז התיר אם יודע דגוי לא יסרס בעצמו דהוה לפני דלפני דישראל המוכר ניחא ליה שלא יסרס כלל אבל בנידן דידן שנשארו הבהמות של ישראל וצוה לגוי שיקח גוי אחר לסרס צאנו זה אסור לכ"ע הכי מותר לישראל לומר בשבת לגוי שיאמר לגוי לעשות מלאכה בשביל ישראל הלא איסור אמירה לנכרי שבות הוה הפי' שאסור לישראל לבקש בפיו שיעשה גוי דבר בשבילו אשר הוא עצמו אסור לו לעשות ומה לי אם המבוקש מעשה האיסור נעשה ע"י הגוי הראשון או ע"י גוי האחרון עכ"פ ביקש הישראל שגוי יעשה מעשה האסור לו לעשות ומצאתי אח"כ לאדמ"ו חת"ס ז"ל בתשובה חלק ו' סי' כ"ד ד"ה וחייב שהשיג על חות יאיר בזה ודוק הגם שלא ביאר הדברים כמו שבארתי וב"ה שכוונתו לדעת מרן

ובני הבח' החריף יעקב שלום נ"י העיר לי דעדיין יש לחקור בודאי אם הישראל יצוה לגוי שהוא יאמר לגוי אחר לעשות אסור דעכ"פ גילה הישראל באמירה שלו שמבקש שגוי האחר יעשה מעשה האיסור ואסור אמירה לעכו"ם ואפי' ע"י שליח גוי אבל אם ישראל יצוה לגוי שהוא יעשה מעשה האיסור והלך הגוי וצוה לאחר לעשות המעשה אז אין איסור אמירה לעכו"ם שבות דהלא גוי זה שעושה ממנו לא ביקש הישראל כלל דאמירה לעכו"ם שבות דווקא אם הגוי בעצמו יעשה אשר לו צוה הישראל לעשות או ישראל עשה לגוי שלוחו שיעשה הוא שליח לעשות מעשה האיסור דעכ"פ דיבר הישראל שיהי' נעשה הדבר ע"י שליח אבל אם יודע הישראל שגוי ההוא לא יעשה מבוקשו הגם שירגיש שהגוי יצוה לאחר לעשות הלא זה לא דבר הישראל ודומה כאלו מכר לגוי והגוי יצוה לגוי לעשות הגם ששם יהי' נעשה מעשה האיסור בחפץ הגוי וכאן יהי' נעשה בחפץ ישראל כיון שהגוי השני לא עשה רק לטובת הגוי שלא ידע כלל שיצמיח מזה טובה לישראל שהגוי השני יאמין שהצאן המה של גוי המצוה לו לסרס ליכא איסור בזה ולא דמי לשבת דף ק"נ דשם מצוה לגוי שישכור לו פועלים א"כ צוה לגוי שישכור גוים אחרים ובפרט אי הטעם דהוה שלוחו או נראה כשלוחו עיין בתשובת פנ"י ובבית