מחנה חיים אבן העזר חלק ב כח

דתלינן דאשה נתקדשה על תנאי אם הוא כהן או לוי או פנוי או עשיר או שיש לו בת וכדומה המבוארים בא"ע סי' ל"ז א"כ כיון שמת השליח היא בעצמה אינו יודעת אם היא מקודשת דשמא אין הדבר כמו שאמר השליח לה וכיון שהיא בעצמה לא ידעה שהוא מקודשת לא נחשב לניכר האיסור דקבוע חידש הוא דווקא אם הוא ודאי לאחד ולא שיהי' להאחד ג"כ ספק ודוק

ואפי' אם נאמר כיון שידע הבן שאביו לקח אשה במדינה אחרת יש לדמות לטריפות בחנות ולא ידוע באיזה חנות והוא לקח באחת מהן ויודע מאיזה חנות לקח דהעיר הש"ך שם בס"ק י"ד דהוה קבוע דאוריי' יעו"ש ונדמה כל עיר במדינה כחנות וא"כ יש תערובות החנויות והוא לקח מקבוע מעיר ידוע והוה קבוע כמחצה על מחצה

נ"ל דלק"מ הגם דידוע דאביו לקח במדינה ההוא אשה אחרת ליכא קבוע דאי דידע דאביו הוליד שם נקבה א"כ אטו ברשיעי עסקינן לגזור שילך לשם לישא אשה ולא יחוש דלמא נושא אחותו מאביו אלא פשיטא דלא יודע אם הוליד שם כלל והגם דרוב נשים מתעברות ויולדות דלמא הוליד רק זכרים ואת"ל שהוליד גם נקבות דלמא מתו ואת"ל שהם חיים דלמא נשואות לאנשים וא"כ אין כאן חשש קבוע עפ"י דין והגם שלא יעשה לכתחילה אם יש לו אשה במדינה זו לישא אחרת במדינה אחרת כדברי רש"י בחולין קל"ד בספק כרת או מיתת ב"ד מחמירים אפי' אם יש ספיקות הרבה ה"ה שלא לגרום בידי' לעשות ספק ספיקא באיסר כרת ומיתת ב"ד דהוה כמבטל איסור לכתחילה אעפ"י שלא מיכוון לגרום היתר לאיסור בכל זה מחמירים שלא למלאות הארץ זימה אבל עכ"פ מי שעבר ונשא אשה אחרת יען שהוכרח מתוך הלחץ לא נקרא מקולקל דרחוק הוא שבא עבירה על ידו כנלענ"ד

ואוסף נופך דנמ"י כתב לא יקח אדם וז"ל לא מיבעי בלא קידושין שאין הדבר מפורסם דאיכא למיחש שמא יבואו ויזדווגו זה עם זה אלא אפילו ע"י קידושין ונשואין שהדבר מפורסם גדר ר"א עכ"ל ומלבד שנמ"י אומר בפי' שרק ר"א גזר שלא יעשה אדם כזה דמשמע אבל איסורא ליכא בלא"ה אני אומר ראי' ברורה דא"כ מי שיודע שנתעבר ממנו אשה במדינה זו ואח"כ שב למדינתו נאמר דאיש הזה לא יקח אשה דברוב ימים יוכל להיות שיזדוגו אח עם אחותו חס מלהזכיר לומר זאת מי יקום ישראל הלא באסופי שיש בו סימן שאינו ממזר אשר לא נודע מי אביו ומי אמו אעפ"כ לא חששו חכז"ל שמא יקח אחותו עיין בב"ש א"ע סי' ד' ס"ק נ"ט בשם הרה"מ יעו"ש והגם שם אסופי נושא אשה במדינתו ובמקומו אשר כאן נמצא וכאן הי' הולד ולא חיישינן שמא נושא אחותו יען דהיא הוה כל דפריש מרובה קפריש ולא נודע האיסור דנימא דיש קביעות איסור אצלה והגם דאפשר שאביו או אמו חי ויש אחד שיודע מאיסורו ואעפ"כ לא חיישינן לזה ומותר לישא אשה מכ"ש אם הוא ממדינה זו ונושא אשה ממדינה אחרת שיש כמה צדדים ספיקות להיתר שאין כאן איסור רק ראב"י גזר שלא יעשה אדם כן לכתחילה לגרום בידים כל שיוכל להצמיח שום רבוי ממזרים ולכן ביומא דף ח"י מביא הגמ' ויתמלא כל העולם כולו ממזרים היינו אם האב חי בשעה שיולד בנו ובתו יש ממזר ידוע ויוכל לחיות ויתמלא העולם ממזרים אבל איסור דאורייתא שיקרא האב מקולקל מנ"ל ודוק

וראה זה מצאתי בספר המצות שורש החמישי בהשגת הרמב"ן אות י"ד שכתב וז"ל אבל אם בא עליה דרך מקרה כענין הזונים זה אינו בכלל אל תחלל את בתך להזנותה ולא בכלל לאו קדשה אלא לדברי ר"א ואין הלכה כמותו אבל הוא בכלל אזהרתו של ראב"י מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא וכן היא שזנתה מאנשים הרבה נמצא אח נושא אחותו וע"ז נאמר ומלאה הארץ זמה רצה לומר שאין זמה אלא מן העריות כדכתיב שארה הנה זמה היא ולמה לא הי' זה בכלל אזהרה והם אמרו שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומגרש אותן עובר בזה כמו שהוזכר ביבמות דף ל"ז ע"ב ושמא נפרש שיהי' ולא תזנה מניעה מזה שיאמר לא תעשה שתזנה ותמלא הארץ זמה כי הבא על האשה בפגיעתו בה והלכו להם לדרכם אעפ"י שאין הביאה זו זנות אבל היא מביאה את הארץ לזנות ולהמלא זמה ולשונם בברייתא הזו משמע שלא יביאו זה בכלל ולא תזנה הארץ זמה אלא על זה נאמר ומלאה הארץ זמה שסבה מזה שלא יעשו למלא את הארץ זמה ומ"מ נמנעו מזה מן התורה עכ"ל הזהב

הרי מפורש יוצא מדבריו שאפי' אם מגרש אשה הזאת במדינה זו וילך ויקח אשה במדינה אחרת הוה בכלל דברי ראב"י שרמב"ן כתב וז"ל שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומגרש אותן עובר בזה עכ"ל וע"כ כוונתו אפי' שאין לו שתו נשים רק שנושא אשה כיון שיולד בנים ומגרש אותה ואח"כ ילך למדינה אחרת ויקח אשה ויולד בנים ויגרש אותה אעפ"כ עשה איסור דאל"כ שיש לו שתי נשים ואח"כ מגרש אותן הוא מחוסר הבנה הלא כאן כל איסור בעבור שיזדוגו אח עם אחותו וישאו זה את זה מה השמועני שמגרש את הנשים אח"כ אלא פשיטא דאשמעינן אפי' מגרש אשתו במדינה זו וילך אח"כ למדינה אחרת וישא שם אשה אסור לעשות כן יען שסובר הרמב"ן שהוא איסור א"כ גרוש אסור ליקח אשה במדינה אחרת (וכן משמע מקו' הגמ' ממאן הוה ליומא שהי' להם נשים ואעפ"כ קדשו לה והבן)

ולא אעלים עיני מדברי מהרש"ל שמשמע כדברי רמב"ן שיש גם איסור מדכתב ביש"ש ביבמות סי' ה' בסוף וז"ל ולא ישא אשה במדינה זו ויקח אשה במדינה אחרת אפי' אדם גדול בכל ענין אסור אם לא שיקחנו עמו עכ"ל הרי מפורש יוצא שהזכיר לשון איסור הרי חבר הוא לרמב"ן רק לא מפורש אי איסור דאוריי' אי איסור דרבנן ודוק

אך הרמב"ם ומגילת אסתר אינו סובר כן שיהי' זה מניעה מן התורה וגם הרמב"ן בעצמו מודה דאינו בכלל לאו דולא תזנה הארץ רק איסור בעלמא וא"כ עבר רק פ"א איסור בעלמא ומשו"ה לא נקרא אבי החתן מקולקל כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא איסור בעלמא שאינו ל"ת או איסור עשה מפורש בתורה וגם לדעתי שרוב גדולי פוסקים הרמב"ם הטור והש"ע שלא כתבו אסור לאדם שיש לו אשה במדינה זו ליקח אשה אחרת במדינה אחרת וגם לא שמענו לאסור זה באיש אלמן שמתה אשתו או גירש אשתו שלא יקח אשה במדינה אחרת משמע דכל הפוסקים חולקים וסוברים דליכא כאן אפי' איסור דגברא רק ראוי' שלא לעשות כן דיוכל לגרום ומלאה כל הארץ זמה א"כ לא הוה אבי החתן מקולקל כלל כנלע"ד לדין ברור בעזה"י.