מחנה חיים אבן העזר חלק ב כז

וטרם אשיב על טענת אבי הכלה בזה אקדים כי קו' הנ"ל מן מגרש רמז הבית מאיר בסי' ב' שכתב וז"ל לא ישא אדם אשה כ' בית הלל דהאידנא נוהגין שלא לישא ב' נשים אין נ"מ גדולה בדין זה ואמת שלשון הגמ' והרמב"ם לא ישא אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת משמע דווקא בנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה והטעם י"ל משום דאז על הרוב מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש ומשום מילתא דל"ש שמניחם אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ל הרי הקו' הרב אחד מבואר בבית מאיר אבל התי' דחוק דנימא שלא מניח בניו במקומו

והנלע"ד בדבר חדש מאוד בעזה"י במה דאמר ראב"י לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדוגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ולכאורה קשה לי כך הי' לו לראב"י לומר מי שנשא אשה במדינה זו אסור לו לילך למדינה אחרת ולישא אשה דשמא יזדוגו שראוי' לומר בלשון שמי שנשא אשה במדינה זו אסור לו ליקח אשה במדינה אחרת ומדאמר לא ישא אדם אשה במדינה זו משמע דשניה' שוה שאין איסור יותר במה שנושא אשה במדינה אחרת ממאי שיש שנושא אשה במדינה זו והוא מחוסר הבנה

אמנם יש לחקור למה לא ישא אשה במדינה אחרת וכי תימא שמא יזדוגו וישא את אחותו הלא כמו שאזלינן בתר רוב ולא צריכין לבדוק ח"י טריפות ואפי' אם ימצא בתוך מאכלו שאכל טריפות לא יקרה לו עון בדבר דהתורה אמרה לילך אחרי רוב ואפי' אם כלפי שמיא גלי' שהוא טריפות אין לאדם שום און וכן הוא אם אחד יקח אשה ממדינה אחרת או אם יקח אשה במדינה אחרת אשר על פי הרוב הם אינם מקרובים האסורים לו א"כ אין לו חטא ועון וא"כ למה לא יקח אשה במדינה אחרת אפי' יזדוגו אין להם משפט מות צע"ג

אך לק"מ הגם שהגברא לא חטא במה שאכל טריפות דאונס הי' על פי הדיבור דתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל עכ"פ אכל טריפות ולא כשר וה"ה כאן הא אמת שהמזדווגים אין להם עונש אבל עכ"פ נתמלאה הארץ בזרע פסול בני זימה ונתקיים ומלאה הארץ זימה ועל כן אמר ראב"י לא ישא אדם אשה ממדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו וישא אח אחותו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זימה שזה הוא הכל שתחת אנשים כשירים יהי' כל הארץ בזימה ועל כן רמז ראב"י שהאיסור הוא רק שגורם האיש ההוא שנושא שתי נשים משתי מדינות שיבוא על ידו גרם שתמלא הארץ זרע פסול והאיש העושה זאת גורם שיבטל איסור לכתחילה ודוק

ושמחתי כי מצאתי און לי בדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' שי"ט בד"ה ועתה שתירץ קו' מל"מ ושעה"מ אי מן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה א"כ איך אמרי' בסוף חולין לא אמרה תורה שלח לתקלה מאי תקלה יש הא יתבטל וצע"ג ותי' מרן ז"ל דביטל חד בתרי מוכח דאסור מן התורה דאל"כ למה ציוותה התורה ליתן נבילה וטריפה לכלבים הלא מותר לו לבטל ברוב אלא פשיטא דאסור למיעבד טצדקי להאכיל נבילות וטריפות לישראל ומשו"ה אסרו למכור בשר במקום שאין מכריזין אע"ג שישראל הקונה מהנכרי קונה בהיתרא מרובא דכשרים עכ"פ אסור לגרום לזה שיפגע ישראל לאכול איסור וזה שהקשה איך אמרה תורה שלח לתקלה אבל בטעם באינו מינו יש פלוגתא אי מבטלים איסור מן התורה דהוה כאילו שורפו להאיסור יעו"ש וכבד הקדים בזה החילוק הנב"י מהד"ת ביו"ד על קו' הנ"ל שיבטל נבילות וטריפות ולא יתנו לכלבים יעו"ש ולפמ"ש יש בדברי ראב"י בנותן טעם לשבח יותר שעכ"פ יתמלא הארץ זימה זרע פסול אשר לא תהי' מחנה קדוש אשר אלקים יתהלך בתוכה והבן מאד

וכל זה שלא ישא כאן אשה וילך וישא אשה במדינה אחרת שלא יגרם להיות מסייע שיוכל לצאת מתחת ידו גרם זימה אבל אם הוא אלמן או גרוש וחפץ לאשה במדינה אחרת מי יעכב על ידו לעזוב בערב אל תנח ידך אם חפץ לבו באשה שם בעבור פן ואולי יבואו בניו להזדווג יחדיו הלא יש כמה ספיקות מי יודע אם יזדווגו ואת"ל שיזדווגו אין לבניו עון כי סומכים על הרוב ואפי' כלפי שמיא גלי' אין להם עונש ומפני שירבו ממזרים הלא ממזר אינו ידוע אינו חי ל' יום ולמה יניח מצותו ודאי בעבור חששות רחוקות רק אם יש לו אשה כאן אז לא יעשה כזאת ולכן לא הזכיר ראב"י לאמור אם נשא כאן אשה שאסור לו ליקח אשה אחרת במדינה אחרת דאיסור מאן דכר שמיה ודוק וראי' דרמב"ם בפרק כ"א מא"ב הל' כ"ח כתב וז"ל אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה עכ"ל הזכיר לשון איסור ומיד בהל' כ"ט כתב וז"ל ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת עכ"ל ולא הזכיר איסור ודוק (ועיין ר"ן בשבת פראד"מ בשם הרז"ה ורמב"ן)

ובני הבח' החריף יעקב שלום נ"י אמר שיש לחוש שמא יזדוגו שהוא הזכר ילך למדינה אחרת ואשה אפי' ניידי כיון שחזרה למקומה הוה לה קבועה עיין נזיר דף י"ב במי שאמר צא וקדש לי אשה שאסור בכל הנשים ויפה העיר

וחשבתי להביא ראי' לדברי בני נ"י מלשון נמ"י שכתב ביבמות פרק החולץ וז"ל ופריק תלמודא דשאני רבנן דפקיעו כולי עלמא בשמייהו וקורין לבתו על שמו ואם יבוא בנו ממקום אחר ישמע שהיא בת אביו עכ"ל וכן פי' רש"י ביבמות יעו"ש ולכאורה יפלא הלא ראב"י אמר רק שמא יזדוגו זה עם זה ונמצא אח נושא אחותו משמע פן יזדוגו בעולם אפי' באיזה מקום בעולם אפי' במדינה שלישית רק ברבנן פקיעו בשמייהו כל העולם וביש"ש ביבמות פ' החולץ סי' ה' כתב וז"ל ומשני שאני רבנן דפקיע כולי עלמא בשמייהו והכל מכירים בשמם מחמת רוב חשיבתם א"נ יולד בן עיר אחרת לא יבוא להזדוג לאחותו שהכל יודעים את בניו עכ"ל הרי שלא הזכיר אם יבוא בנו ממקום אחר וצע"ג

ולפי הערת בני נ"י נכון דעיקר החשש שיבוא הבן למקום הבת ששם היא קבועה במקומה ולא נשאר היתר הרוב דקבוע כמחצה על מחצה וא"כ ברבנן פקיע שמייהו לא נשאר חשש זה אבל אם היא תיזל בעלמא והוא יקח אותה שם אז בודאי מהני הרוב כל דפריש מרובה פריש דרוב נשים אינם אחותו מאב ולא צריך טעמא דפקיע בשמייהו וליכא איסור אפי' במאן דלא פקיע בשמיה רק בשאר אנשים חיישינן דלמא הבן ממדינה זו ילך לגבי הבת במדינתה דליכא רוב להתיר ודוק

אמנם כבר נודע סברת הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד דקבוע חידש דווקא אם ניכר האיסור בשעה שלקח אבל לא אם נודע לו אח"כ ושם בנזיר הוה רק קנס והגם שפרמ"ג נתקשה שם מדברי רשב"א בת"ה שאם אחד יודע הוה ניכר האיסור וא"כ צא וקדש לי אשה יודע השליח ואם השליח מת יודע האשה יעו"ש הערותי במקו"א