מחנה חיים אבן העזר חלק ב כה

וראיתי שהגאון מהר"מ מינץ שהי' אב"ד דק"ק א"י בספרו סי' י"ט מזדנז בדבר אמאי לא נימא כיון דלקחה השנית בהיתר ולא עבר על החרם הותר ולא חזר החרם עליו עוד ומכח זה מחדש דליכא חרם רק כיון דראשונה נשאה בכח זכות עונה לה לבדה על כן אסור להיות לו עוד אשה שעל ידה מגרע כח עונה הראשונה יעו"ש ולדעתו דאחרונים הבינו דחדר"ג הי' שלא להיות לאיש שתי נשים הראויות לבעילה אבל בוודאי מי שנושא אשה השנית באיסור אז עובר בכל עונה על חדר"ג כהבנת הפוסקים ודו"ק

ולא אמנע מלהודיע שפלא בעיני דברי הב"י שחקר איך יעבור לגרש השני' בע"כ הא יש חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ והוא פלא כיון שהשנית באיסור חדר"ג א"כ כופין אותה עד שתאמר רצוני בכך אם באיש שצריך לגרש ברצונו מדין תורה אעפ"כ מהני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני באותן שאמרו חכמים כופין אותם ונחשוב לרצון משום מצוה לשמוע דברי חכמים עיין ערכין דף כ"א ובקדושין דף נ' ועיין בב"ב דף מ"ח ועיין ברמב"ם פ"ו מגירושין בטעם הדבר באר היטב מכ"ש אם כופין אותה מכח מצוה לשמוע דברי חכמים דנחשב שמתגרשת ברצונה והוא פלא ואפשר סובר הב"י יען דר"ג לא גזר שיהי' עליה איסור אם יש לבעל שתי נשים וא"כ הוה אצלה הכפיה שלא כדין ודו"ק

ומצאתי ראי' ברורה שגם הנב"י ביאר בפי' שאפילו נשא בהיתר השנית אם נסתלק אח"כ האונס חוזר חדר"ג למקומו שבמהד"ק א"ע סי' א' כתב דבר נחמד דיותר טוב להתיר לישא אשה אחרת מלגרש בע"כ יען דחרם על גירושין בע"כ לא קבע ר"ג בו זמן ועל חרם מלישא שתי נשים קבע זמן עד סוף אלף החמישי ומה שהתיר מהר"פ בעוברת על דת לגרש בע"כ ולא בחר להתיר לישא אשה אחרת הוא מטעם זה בשלומא אם מגרש עכשיו בע"כ לא עבר איסור הגם שהיא תעשה אח"כ בעלת תשובה הא בשעה שגירשה היתה עוברת על דת אבל אם יקח אשה אחרת פן ברוב ימים תעשה תשובה ומותרת לבעלה אז יהי' לו שתי נשים כשירות ויש בזה חדר"ג יעו"ש כי מתוק הרי שביאר הגם שנשא השנית בהיתר אעפ"כ אם הראשונה תהי' אח"כ בעלת תשובה הבעל עובר על החרם ודוק

ואני מתמיה על הגאון שלא כתב טעם אחר בעוברת על דת שיש מצוה לגרשה א"כ כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ומהני הך אמירה רוצה אני כדמוכח בערכין דף כ"א אבל בשהי' עשר שנים ולא ילדה דאין היא פושעה בעבירה א"כ אם מגרש בע"כ עובר חדר"ג דאם הב"ד כופין אותה הוה כפיה שלא כדין דמה פשעה ומה חטאתה כי ידלקו אחריה טוב להתיר לו אשה אחרת במקום מצוה דיליה ודוק

ואולי יען דשם צריך כפיה שתאמר רוצה אני ואפשר שאין כח ביד הב"ד לכופה אבל לכפות אותה איזה רגעים ולתחוב הגט בידה יוכל הבעל להשיג ודוק

שוב עלה בדעתי דבעוברת על דת אפי' אם הב"ד כופין אותה עד שתאמר רוצה אני אעפ"כ יש לחקור דבעל עובר על חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ ועל כן הוצרך הנב"י לחדש דמהר"פ בחר בזה משום אם תשוב לד' לא יהי' הבעל חוטא נפש בחדר"ג שיש לו שתי נשים

והנה בטעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין וז"ל ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחיוב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנוס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב ולכאורה נראה כשפת יתר חלילה במה שכתב וז"ל מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות עכ"ל והוא פלא מאחר שהוא בר ישראל ידענו מי שאינו שומע למצות חכמים שיצרו תקפו ואנו מכין אותו עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני הוא מגרש לרצונו היש לחיך מתוק מזה אשר ביאר הרמב"ם שהוא אנוס עצמו ולא הוה אנוס ממנו וא"כ מה זה יתרון הדברים הלא דבר הוא

ואמרתי בודאי מי שהוא בחזקת כשרות שהוא סר מרע ועשה טוב שמשמר עצמו מן העבירות ומשתדל לעשות מצות רק עכשיו רוצה לשמוע בקול יצרו הרע שלא לשמוע דברי חכמים אז הוא בחזקת כשרות כאשר תשש היצה"ר אשר חפץ להרשיעו ואומר בפה מלא שרוצה לגרש ואמרי' שהם דברים היוצאים מן הלב דהא הוא בעצמו אומר שהוא ישראל כשר שומר כל המצות עשה ושומר נפשו מכל הל"ת רק בזה לצוות חכמים לא יחפץ להטות אזנו אנו מכין ליצרו עד שהמלאך הרע וענה אמן בעל כרחו ונשאר הוא בחזקת צדקתו אבל בוודאי איש רע מעללים אין פחד אלקים לנגד עיניו עובר ביד רמה עבירו' חמורות מפורשו' משס"ה ל"ת ומרפה בשאט נפש שלא לעשות המצות גדולות יקרות חמודות אשר פי ד' יקבענו עליו והוא נפש רשע מאנשי בליעל (אם תכתוש אויל במכתש וגו' לא תסור ממנו אולתו) גם אם מכין אותו עד שתצא נפשו לא יעזוב רשע דרכו ואין פיו ולבו שווין ולא מהני כפיה כלל דהכל הוא בע"כ ועל כן החכים הרמב"ם לבאר מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות אז מהני אם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודוק ועיין בלח"מ דדברי רמב"ם כולל שני דברים שמצוה לשמוע לדברי חכמים אפילו אינו מצוה ודוק

ולפ"ז בעוברת על דת משה וישראל כמבואר בגמ' ובש"ע שם אפי' אם כופין אותה עד שתאמר רוצה אני הוה רק כפיה בע"כ ויש לחקור דבעל עובר על חדר"ג ודוק

ונחזור לענינינו אי יש לבטל השידך דנאמר דאבי החתן הי' מקולקל דעבר על חדר"ג ולבטל על ידי כן השידוך ואני אומר מי הוא זה אשר מלאו לבו לומר כן הלא יש חזקת כשרות לאיש ההוא ומי יודע דלמא היתה אשתו ראשונה מן העוברת על דת שהותר לו לישא אשה שנית בהיתר כמבואר בש"ע סי' קט"ו בכמה אופנים וכן אולי היתה מורדת בתשמיש שמבואר בש"ע סי' ע"ז שמותר לישא אחרת יעו"ש וא"כ מנ"ל שעבר החדר"ג ואוקמי' בחזקתו ולא הי' בו פגם וכי נימא דאוקמי אשתו ראשונה על חזקת כשרותה שלא היתה עוברת על דת או מורדת זה שיבוש גדול דעל חזקת כשרות שלה אין לנו לדון עכשיו ועל חזקת כשרות שלו יש לנו לדון ועיין ר"ן בגיטין פ"ו ודוק.