מחנה חיים אבן העזר חלק ב כג

ירושלמי פ"ג דבכורים וז"ל "אר"י אילין דקיימא מן קומו מותה לא מן קומי מותה אינן קיים אלא מן קומי אילין דגומלי ליה חסד עכ"ל" לא מכבדים לגוף המת כי הלואי שיציאתו תהי' כביאתו בלא חטא שהלא קברו מוכיח עליו שבחטאו מת ולמה יקומו לפניו אבל קיימא מן אינן דגומלי לה חסד אשר נושאים אותו על כתפם לאמור כי בחטאם מת ויטו שכם להיות כפרת משכבו המה עושים חסד של אמת עמו וראוי' לקום לפניהם ולכבדם והבן אבל משה רבינו גדול הנביאים עלה גבוה מעל גבוה שלא עשה בעבור אשתו ובניו דבר ולא בעבור רעיו ושכיניו ורק עלה למרום מרוב אהבתו ודביקותו בד' לא יוכל לעצור ברוחו כאשר חטאו ישראל במי מריבה אמר "שמעו נא המורים" כי היטב חרה לו שלא האמינו בד' ולא בטחו בישועתו ושם חטא נפשו לד' א"כ צריך לטפל בו הקב"ה בכבודו ובעצמו להראות שהוא הסיבה שבעבורו חטא משה וגזר עליו למות במדבר וזה רמזו במאמר הלזו שהקב"ה אמר לו "כל הבריות כשהן מתין מטפלין בהון קרוביהון ושכינהון" ליתן אות לדעת שבעבורם חטא נפשו ומת ובא לקבר "אבל אתה אני ופמליא שלי מטפלין בך שנאמר ויקבר אותו בגיא" אני ומלאכי שמים שהמה פמליא שלי שרפים ואופנים וחיות הקודש נבוא יחד לטפל בך להראות שחטאת נפשך בעבורי ועל כן אקבור אני אותך וחיתה נפשך להיות עומד ומשרת לפני והבן

רבה פ' האזינו פ"י וז"ל הלכה אדם מישראל שהי' חושש באזנו מהו שיהי' מותר לרפאותו בשבת כך שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת אוזן אם סכנה היא מרפאין אותה בשבת עכ"ל

שבת קודש הוא יום מנוחת הגוף וחדות הנפש ניתן מד' ליום תענוגים ורב שמחות "וקראת לשבת עונג" כי בו שבת אל מכל מלאכתו ושולח תוספת נשמה יתירה לאדם להיות חדות ד' היא מעוזו "חמדה גנוזה שבת שמה" כל איש ואיש בישראל ישמור בואו "ושמרו בני ישראל את השבת" וממהרים לבוא ליראות וליראות כי הזוכר את השבת לעשות אותו ממתין עליו ומקדים עצמו בתוספת מחול אל הקודש "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו" מי שזוכר את השבת לקדשו ממתין ושומר עליו כמו ואביו שמר את הדבר" שלא יחטא ואשם חלילה בהרף עין ומכבדו בכל כבודים כי שבת נקראת בת מלך פנימה וא"כ איפו הי' ראוי והגון שאל יוכח איש את רעהו בדברי מוסר לרפאות אותו מחולה הנפש אשר נדבק בו כל חולי זה היצה"ר כחכז"ל "והסיר ד' ממך כל חולי זה היצה"ר" כי בזה יכאב ויצער את האיש מאוד ושבת משוש לבו וערבה בתוגה שמחתו כי החי יתן ללבו כי גדול עונו מנשוא ומדמע עינו ולבו ילך מפחד ד' ומהדר גאונו ואיך יתענג וישמח ביום השבת ואם יצליח המוכיח שישמע לו החולה הנפש ושב לד' א"כ תיקו גברא תיקון כלי הגם שלא עשה מלאכת הגוף בכל זאת לא נאה לעשות זאת ביום שבת קודש כי מלאכה לד' הוא הלא יוכל לייסר ולהוכיח ביום החול אבל לפעמים לא יוכל להמתין גם יום אחד כי מהיום עד למחר יאבד נפש מישראל שיחלל עוד היום יו"ט או שבת או יאכל טריפות ויבעול בדה וכדומה או היום יש קיבוץ גדול ויבוא גם החוטא במחנה העברי וביום החול לא יבוא ואם ימתין עד בואו שנית יהי' נשרש בחטא כי כבר לן במדור אהלי רשע ונעשה לו כהיתר ולא יפרוש מן החטא אלו וכאלו המעכבים הרפואה לרוחו ונפשו ונשמתו על כן זריזין מקדימין למצוה שלא יפול מבית ישראל נדח שיפול בעצמיו חלכאים ברשת היצה"ר וצריך המנהיג לחלל שבת בעבורו להוכיח מומו לראות נגעו ולבקר חליו ולהסתכל באזנו למה "כבדה אזנו משמוע" לדברי אלקים חיים וכאשר ירפא אזנו במוסר ויראת אלקים אז יתרפא כל גופו שאמרו שם ברכה וז"ל "רבנן אמרו מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאבריך הטה אזניך לתורה ואת בוחל חיים שנאמר הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם עכ"ל" הרי ברור מללו שהכל תלוי במכת האזן מי שכבדה אזנו משמוע מוסר כל גופו חולה נפש וזה רמזו במאמר הנ"ל "אדם מישראל שהי' חושש באזנו מהו שיהי' מותר לרפאותו בשבת" אם מותר להוכיחו ולייסרו בדברים לגלות חטאיו ועונותיו שידעו כי בנפשו עד שישב ורפא לו הלא המוכיח מבטל לו עונג שבת ואמרו "כך שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת" זה כלל גדול שאפי' לרפאות את הגוף אם יש הכנה בדבר דוחה את השבת ק"ו בסכנות נפשות ממש "וזו מכת האזן אם סכנה הוא" אם יש ספק באבדון נשמתו אם יהי' נשאר עוד יום או יומים בכובד אזנו משמוע דבר ד' "מרפאין אותו בשבת" טוב שלא יתענג שבת אחד משיחולל נפשו ונשמתו לעולם חלילה והבן

ילקוט וזאת הברכה על פסוק מימינו אש דת למו וז"ל הנותן ס"ת לחבירו לא יתנוה לו אלא בימין והמקבלו לא יקבלו אלא בימין שכן דרך נתינה שנאמר מימינו אש דת למו עכ"ל

נעימות בימינם להאיר עינים שכל איש ואיש מישראל אשר נשאו לבו אותו ללמוד את רעהו דעת להורות לו מתורת ד' תמימה לא יכוון להשיג בעבורו עושר וכבוד כי אז נותן ספר תורת ד' בשמאלו כמו בשמאלה עושר וכבוד" וכן לא יהי' עיניו צרה בתלמידים ללמוד עמהם בעין רעה לטמון תחת לשונו את פניני השכל ומרגליות הדעה וסגולת הבינה שאז נחשב ג"כ שנותן ספר תורת ד' ביד שמאל שהוא יד כהה אלא ילמוד עמהם בחינם בלי לקבל תשלומיהן מכסף וזהב או מכבוד וחן וגם ימסור להם את הטוב והישר היקר מפז וישפיע בכל כוחו שאז נותן ספר תורת ד' בימין שהיא נאדרי בכח כמו ימינך ד' נאדרי בכח" ולא יבקש תכלית מכל קניני עוה"ז רק אורך ימים בימינה" כחכז"ל על פסוק ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צונו ד' אלקי "מה אני בחנם אף אתם בחנם" וכן התלמידים הבאים לשמוע תורה מפיו לא יבקשו ללמוד תורת ד' בעבור שיהי' להם "קרדום לחתוך בה ועטרה להתגדל בה" שאז הם מקבלים ספר תורת ד' בשמאל בעבור עושר וכבוד אלא ילמדו תורה לשמה להבין ולהשכיל לראות אור בהיר בשחקים שכל חפצים לא ישוו בה אז מקבלים ספר תורת ד' בימין וכן לא יפלפלו אלא לקנטר ויצדיקו דברי פי רבם ולא ידונו אותו לכף חוב אלא לזכות "שכן דרך נתינה" הקב"ה נתן התורה לא לשלימות עצמותו כי אם לשלימות השומעים "כל פעל ד' למענהו" פי' הרמב"ם לתכלית הנברא דפח"ח ונתן התורה שלימה היא וכל כליה עד שלא נשאר ממנה מאומה בשמים דכתיב "מימינו אש דת למו" שנתן התורה בימינו בעין טובה עם כל סגולותיה וסודותיה וצפוניה וכן יגלה ד' עיני בתורתו אמן

יהי לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' שימלאו אמרי הגדה האלו לבות בני אדם לטובה אודה ד' על העבר ואתפלל על העתיד ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים אני וזרעי וזרע זרעי ע"ע אמן ואמן.