מחנה חיים אבן העזר חלק ב כא

הוא סגולת נחלת אבות שד' ידבר עמם על ידי קדושיו המה נביאים להגיד את דבר ד' אבל שיתן רוח נבואה לקדוש ישראל שיגלה אזן אנשים משאר אומות לידע עתידות הן לטובה או לרעה הן לשכר ועונש יפלא מאוד הגוים המה במאי זכאים ללבוש לאיש קדוש מישראל להעטיף עליהם עתידות ועל כן לא מצינו שהתנבא משה רבינו שום נביאות המגיע רק לגוים ואומות עולם חוץ אם הגיע שורש נבואתו לחלק ישראל הן לטובה או לרעה בלעם נביא אומות עולם יגיד להם נביאות שלא יאמרו כלום הקים לנו נביא כנודע מחכז"ל אבל לא נאה שנביא מישראל ינבא כאשר התנבא ירמי' הנביא "לבי למואב ככנור יהמה" וכדומה על שאר אומות מה זאת עשה לנו אלקים בזה אך הכל נפלאות תמים דעים זה הי' מוסר לישראל אשר הי' בדורו רעים וחטאים לד' מאוד גם המה הי' כגוים ואומות עבדו ע"ז ועושים כל תועבות ונאצות עד שבא חרבן בית המקדש על כן הראה להם הקב"ה כמו שהם כדאי לנביא כך האומות כדאי לנביא ירמי' וזה רמזו "נביא מקרבך כמוני יקים לך ד'" שיהי' הנביא רק לך כמוני שאני נביא רק לכם ולא תחטאו כנגד ד' שיהי' נביאכם נביא לגוים וזה "ולא לגוים" דאה שלא תהי' נביאך נביא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך" שבעת אשר החל רוח ד' לפעמו בירמי' גילה לו שיתן לו רוח נביאות לבשר לגוים עתידות כמו שיתנבא לישראל כך יתנבא לאומות עולם והשיב "בנוהגין מנהג גוים" אם בני ישראל יחפצו להתדמות לכל האומות וגויי הארץ לילך במנהגיהם ולעשות כמעשיהם ויתבושו להיות מצוינים במצות שיראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליהם אז זה עונשם שיהי' איש נביא לגוים כמו לישראל אבל אם ישראל צדיקים אז נביאם לא יהי' גם גביא לגוים והבן, ואודה ד' כי אחרי רוב שנים מצאתי מרגליות טובה במדרש רבה קהלת על פסוק אם ימלאו העבים וגשם על הארץ יריקו וז"ל "אם ימלאו העבים גשם אם הנביאים ימלאו נבואה על הארץ יריקו על ישראל מתנבאים שנקראו ארץ שנאמר כי תהיו אתם ארץ חפץ תירגם עקילס הגר ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר ועל נביאים אפקוד דלא יתנבאון להון נבואתה" עכ"ל ברוך שכוונתי לדעת חכמינו ז"ל

ילקוט פ' כי תצא על פסוק שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וז"ל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן אפי' היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך עכ"ל

עין בעין נראה תשוקת בני אדם להוליד בנים הגם כי גדול צער גידול בנים וגדול הכאב לרומם עד שאמרו "וירא את ענינו ואת עמלנו אלו הבנים" כי מי יודע הסכל או חכם יהי' אם בכל אשר יפנה ירשיע או בכל אשר יפנה יצליח כאשר קונן הנביא ואמר "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי" אין מכאוב וצער גדול מזה עד שאמר המלך החסיד "וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם" אם רשע יעמוד ממני ילך בדרך עולם בלי בנים כך פרשו חכז"ל ומבלעדי כל זאת יהי' השעשועים ותענוגים זעיר שם וזעיר שם והדאגות והצרות יום ולילה לא ישבותו האבות בעבור בניהם ובכל זאת מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא ישתוקק להוליד בנים ולגדלם ולסבול עול על צוארו ולישא אותם בחיקו ולסכך עליהם כנשר יעיר קנו ועל גוזליו ירחף למשמע אזן נפלאת בעינינו מה זאת עשה לנו אלקים לאסור לבבינו בזיקי השתוקקות ורוחינו בכבלי רחמנות אף סוף דבר הכל נשמע שיש דברים בנו כל איש ואשה יודעים שאחת דתם למות ופקודת אדם יפקד עליהם שלא לעולם יחי' אדם יסודו מעפר וסופו לעפר הכל הי' מן עפר ישוב לעפר בענן בא ובחושך ילך ומאומה לא ישא בעמלו בדור אחר יהי' נשכח שמו וזכרו ומה יתרון לו בכל עמלו אבל אם הניח בן אחריו ישא הוא שמו וזכרו לא יסוף מזרעו כחכז"ל ילקוט שמיני וז"ל "אברהם הצדיק עליו את הדין דכתיב ואנכי עפר ואפר עכ"ל" רמזו דבר עמוק האיש אשר לו בנים הוא נשאר חי וקיים בעולם ע"י זרעו אחריו כחכז"ל "יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" כי הבן יעמוד חי תחתיו "כל המניח בן כמותו כאלו לא מת" א"כ האיש אינו עפר ואפר "תחת אבותיך יהיו בניך" גם בני בנים הם כבנים אבל האיש אשר אין לו זרע שיעמדו תחתיו הוא ישים אל לבו אין זכרון לי באחרונים הימים באים והכל נשכח באתי מעפר ואשוב לעפר "כאשר בא כן ילך" ועל כן עמד אברהם והתפלל ואמר אנא ד' "הנה נא הואלתי לדבר" אצדיק הדין שלא נתת לי זרע "ואנכי עפר ואפר" ידעתי שאני עפר בחיי ואפר במיתתי ובכל זאת הואלתי לדבר לפניך א"כ אוסיף עוד לחנן ולבקש לפניך "מלך במשפט יעמיד ארץ והבן ולפעמים רואה הקב"ה שדי לו לאדם להיות לבדו לקיים מצוה אחת אשר חסר לו וזה שהקדימו במאמר הלזו "העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו" האיש הזה אין עליו לעשות אלא מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ולא צריך לבנים אשר ישלימו אתו כמו "יעקב אשר פדה אברהם" שהשלים אתו ועל כן הוא עקר ולא מוליד אבל אם איש מקיים "שלח תשלח את האם" שנוטל את אפרוחים ומשלח את אמם הוא משל שלא לקח אשה למלאות תאותו וחמדתו אלא לקחה להוליד בנים זרע אנשים צדיקים קדושים עבדי ד' וכאשר ימלא אשפתו מהם יסור מתשוקת עינים ישלח את האם ואת הבנים יקח לו ללמדם לחנכם ולחכמם להיות כהני ד' משרתי אלקינו אשר ימלאו אחריו כאשר יומו יבוא וכשנעשה התעוררות מלמטה כן יצא דבר המלכות לפניו לפקוד אותו לטובה ואת ערובתו לטוב לו כל הימים שיעמוד חי בזרעו עד עולם והבן

תנחומא פ' כי תבא על פסוק ברוך אתה בבואך וז"ל ברוך אתה בבואך על תנאי בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ברוך אתה בצאתך מבתי כנסיות ומבתי מדרשות עכ"ל

גדולה המעלה "ברוב עם הדרת מלך' קיבוץ וכינוס ליראי אלקים ועבדי ד' נאה להם ונאה לעולם בתי כנסיות הס תל תלפיות מכלל יופי אשר העמיד יראת ד' ואהבת ד' בתוך בני ישראל הבית הכנסת היא בית מקדש מעט שם יתאחדו כל הנפשות לשמוע אל הרנה ואל התפילה שם יתנו צדקות ד' ויקדישו שמו ברבים בקבלת עול מלכות שמים כחכז"ל שאני ישינה ולבי ער אני ישינה מן בהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות עכ"ל" כי בבהכ"נ יתטהרו הנפשות כמו מלפנים בבית המקדש כי יקשרו כולם יחד כחכז"ל וז"ל "מעון אתה היית לנו זה בהכ"נ" כי אין זה כי אם בית אלקים שם נפתחו שערי שמים לשלם פרים שפתותינו וכן בתי מדרשים שם מרחיבין גבולי תורה שם נפתחו שערי תורה ושערי דעה ושערי דעת להורות לבני ישראל את הדרך אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה" כי קודשא בריך הוא ואורייתא חדא אם