מחנה חיים אבן העזר חלק ב קפב

ושלא להוציא הנייר חלק אציג פה דבר תורה אשר הציע בני נ"י לפני

נסתפקתי באיש אחד אשר בקי בכתיבת סת"מ כתב גט לאיש אחד לגרש את אשתו וכעבור שנה אחר כתיבת ונתינת הגט באו שני עדים והעידו שבשנה העבר חילל האיש יוהכ"פ בפרהסיא במלאכה דאורייתא מהו אם צריכה האשה גט שני מי נימא המחלל יוהכ"פ בפרהסיא הוה כמחלל שבת בפרהסיא והגט בטל או נימא שאני שבת שחמור מאוד עד שאמרו מחלל שבת כעובד ע"ז וכופר בכל התורה כולה אבל מחלל יוהכ"פ הוה אפשר רק כאוכל חלב שהוא בכרת וכשר בדיעבד הגט ואבאר דעתי העני' בעזה"י

לכאורה הדבר מבואר דיוהכ"פ הוה כשבת דבא"ע סי' קכ"ג סעיף ה' כתב המחבר וז"ל הכותב גט בשבת או ביוכ"פ בשוגג ונתן לה הר"ז מגורשת וכו' וכ' הרמ"א וז"ל אבל כתבו בזדון ביוכ"פ ושבת הר"ז בטל מדאורייתא כך דקדק הב"י עכ"ל הרי מפורש יוצא דשבת ויוכ"פ שווים ואם כותב במזיד הר"ז גט בטל כמובן

ואחר העיון נ"ל דיש לחקור דהגט כשר דהי' פלא בעיני בא"ע שם סעיף ב' כ' וז"ל ישראל שהמיר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא ככותי לכל דבר עכ"ל ונפלאת בעיני למה לא הזכיר המחבר ג"כ דין יוכ"פ וכך הו"ל לכתוב ישראל שהמיר או שהוא מחלל שבת או יוהכ"פ בפרהסיא הרי הוא כגוי ולא הי' צריך לרמ"א לכתוב בסעיף ה' הך דין הכותב גט בשבת או ביוהכ"פ במזיד שהגט בטל דממילא נשמע מסעיף ב' דהוא בטל יען דהוה כגוי לכל דבריו וצע"ג

אמנם נכון הדבר דיש לחקור בשני אופנים (א) מי שחילל שבת או עבד ע"ז לפני זמן רב ואחר רוב ימים הוא כותב גט בימי חול אעפ"כ הגט בטל יען דמי שמודה בע"ז כופר בכל התורה וכן מי שמחלל שבת בפרהסיא כופר בכל התורה ופוקר ביסודי דת עיין רש"י חולין דף ה' ע"א ועיין רש"י פ' שלח בטעם דנסמך פ' מקושש לפ' ע"ז וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות יעו"ש אבל בודאי מי שמחלל יוהכ"פ אין כופר באנכי ד' אלקיך ואין כופר בחידוש עולם רק הוה כמי שאוכל חלב ובועל נדה וכדומה ולא הוה כגוי ע"י שחילל יוהכ"פ ודוק (ב) מי שכותב גט בשבת או כותב גט ביוהכ"פ שבשעת כתיבה הוא נעשה רשע לעבור איסור סקילה או איסור כרת איך נאמין לו שכותב הגט לשמה בודאי אדעתי' דנפשי' קעביד וגם אפי' לא הי' שם פירסום עשרה מישראל אעפ"כ הגט בטל אם כותבו בשבת או ביוהכ"פ במזיד אפי' לא הי' שם אלא ב' עדים כשרים ודוק

ולכן בסעיף ב' נקט ישראל שהמיר או מחלל שבת בפרהסיא הוה ככותי לכל דבר אפי' אם יכתוב אח"כ בחול את הגט הר"ז אינו גט ולכן לא הזכיר שם מחלל יוהכ"פ דמי שחילל יוהכ"פ וכתב אח"כ גט בחול הוה גט מעליא כאלו בועל נדה או אכל חלב בפרהסיא כתב גט דהוה גט מעליא אבל בסעיף ה' דאיירי דכותב בזדון ביוהכ"פ אז הוה הגט בטל כמו אם כותב בשבת דאדעתי' דנפשי' קעביד דהא נעשה רשע למות לחלל שבת ויוכ"פ באותו כתיבה ואיך יהי' נאמן שכותב לשמה ועל דעת מגרש ומגורשת הלא באותו שעה יצרו תקפו עליו לחלל שבת ויוהכ"פ בשאט נפש ואפי' לא חילל בפרהסיא לפני עשרה מישראל הגט בטל ולכן לא הזכיר בסעיף ה' אם הי' כותב בשבת ויוהכ"פ בפרהסיא דלו יהי' שחילל רק לפני שנים ג"כ אינו גט

והגם שמבואר בבאה"ט יו"ד סי' ב' באות ט"ו וז"ל טבח שיצא טריפה מת"י כשר לכתוב גט אפי' אוכל נבילות להכעיס אפי' מחלל שבת בצנעה (רדב"ז רפ"ה) עכ"ל הרי מבואר דמחלל שבת בצנעה כשר לכתיבת הגט לק"מ הרדב"ז קאי אם המחלל שבת בצנעה כותב אח"כ גט בחול אבל אם כתב הגט בשבת בצנעה הוא בטל דאיך יהי' מהני כתיבת גט לכריתות אם מחלל בו שבת הא בודאי אדעתי' דנפשי' קעביד ובזה יש לי להציל דברי רדב"ז מהשגה שהשיג עליו הגט פשוט בס"ק כ' ודוק

אך מה אעשה בח"מ ובב"ש לא משמע כן דח"מ כ' בס"ק ח' וז"ל לאו בחדא מחתא מחתינהו דבשבת ויו"ט אף שהעדים היו שוגגין וכותב בלבד הי' מזיד מחלל שבת ויוכ"פ הרי הוא ככותי אם כתב בפרהסיא וכמו שנתבאר סעיף ב' עכ"ל והב"ש בס"ק ח' כתב וז"ל וכלל הוא דבשבת ויוכ"פ אם כ' בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר ואע"ג דקיי"ל דלא נעשה מומר אם עשה עבירה פ"א כאן הוה כל ב' אותיות כמעשה אחר עכ"ל הרי שברור מללו שאיירי דווקא שכ' בפרהסיא ולדעתי יפלא. אח"כ מצאתי בשמלה חדשה סי' ב' סעיף ט"ז שכ' וז"ל משמע בא"ע סי' קכ"ג דיוהכ"פ כשבת לענין זה עכ"ל והמעיין שם יראה שפוסק דמחלל יוהכ"פ הוה כמחלל שבת ולפמ"ש המחלל יוהכ"פ לא הוה כגוי וכן משמע קצת מקו' תוס' ורמב"ם בחולין דף י"ד שנתקשו שם על המתני' דשוחט בשבת ויוהכ"פ שחיטתו כשירה הלא מומר לחלל שבת שחיטתו אסורה יעו"ש ולא הקשו על יוהכ"פ וכעת צע"ג אצלי

ואחרי ימים מצאתי לפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות ג' ובחת"ס ח"ו סי' פ"ג ובישועת יעקב ביו"ד סי' ב' ס"ק ב' שהאריכו בדין מחלל יוהכ"פ ופלא בעיני שלא העירו על הבדל הזה אשר בארתי בעזה"י דיש חילוק בין אם כ' הגט ביוהכ"פ דמחללו בכתובת הגט לאם שחילל יוהכ"פ ואח"כ כתב גט בחול. דברי בנך הנאמן. יעקב שלום סופר