מחנה חיים אבן העזר חלק ב קפא

ועוד נפלאת בעיני על הך ק"ו בשלומא אשה ובתה הוה איסור עולם אבל איסור א"א דהוה איסור קל דיש היתר לאיסורו בחיי בעל עיין יבמות דף צ"ה ודף ל"ב ועיין תוס' קדושין דף ל"ז לכן קל האיסור דמותר בבתה וצע"ג

לכן לבי אומר לי דהפי' הוא כך דהוזכר במס' ד"א וז"ל הבא על א"א מותר בבתה זו שאלה שאל ר"י בן תודאי איש טברי' את ר"ג וכו' עכ"ל הכוונה כך ר"י איש טברי' דן ק"ו מי שבעל א"א יהי' אסור בבתה מק"ו דהא מותר באשתו ואסור בבתה יען דאיסור הנ"ל איסור עולם דלכה"פ כל זמן שהאם חי אסור בבתה ה"ה מי שבעל א"א דנאסרה עליו עולמית אפי' ימות בעלה או יגרש אותה היא אסורה על הבועל דכשם שאסורה על הבעל כך אסורה לבועל א"כ היא נאסרת עולמית עליו יהי' ג"כ הבועל אסור בבתה וזה שרמז מתחילה כתבו הבא על א"א מותר בבתה ואח"כ כתבו זו שאלה שאל ר"י שתהי' נאסרת בק"ו מבת אשתו שמותר באשתו ואסור בבתה ק"ו בא"א שזינה עמה תהי' הבת אסורה ודוק

על זה השיב ר"ג א"כ היכי משכחת דיקח כה"ג בתולה מעמיו דהאם היא איסור עולם על הכה"ג ואעפ"כ מותר בבתה ה"ה אם האם אסורה עליו עולמית מכח שזינתה עמו בא"א אעפ"כ מותר בבתה כי כל הבא על איסור ערוה מותר בקרובותיהן וזה אפרנס לך כל ישראל וגם אין דנין ק"ו לעקור דבר מן התורה כי לפי דבריו יהי' כה"ג אסור בבתולה ויהי' אשתו נאסר על ידי חמותו עיין יבמות דף צ"ה ודוק

היוצא מזה דמעולם לא דן ר"י ק"ו לאסור אשה אשר אמה היא א"א דשם לא שייך איסור כלל דהבת אינה קנין של איש ואיך תהי' הבת חמור מן האם הלא האם מותרת אם לא תשא עלי' השם שהיא א"א והבת תהי' אסורה אפי' אין עלי' שם א"א אלא ר"י דן אם הא"א אסורה עלי' עולמית למה תהי' בתה מותרת לו וא"כ אין קו' מחטיפת נשים בשבט בנימין דאטו יש חשש שזנו עם אמותיהם ח"ו הלא כל ישראל בחזקת כשרות ודוק

נסתפקתי ת"ח ששמע מחבירו איזה סברה או איזה חקירה או איזה דין חדש אשר הוזכר באחד מן הראשונים או בפוסקים ואחר ימים ושנים חידש הוא דבר תורה בהקדמת אותו סברה או אותו חקירה או אותו דין אשר שמע מת"ח מלפנים אי צריך להזכיר שם אותו ת"ח אשר הודיע לו סברת וחקירת הראשון או הדין מהפוסקים או אינו צריך להזכירו כי אותו ת"ח לא חידש דבר מעצמו לאמור בשמו רק הוא ראה הסברה בראשונים או הדין בפוסקים והודיע לו המקום אשר כתובה הסברה והדין או החקירה א"כ יוכל הת"ח השומע להגיד מיד שם הספר אשר שם נמצא ההקדמה הזאת

ונלע"ד לפשוט מדברי תנחומא פ' במדבר וז"ל אר"ת הלבלר מקובל אני מר' יאשא שקיבל מן הזקנים הל"מ כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו שעליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא עכ"ל ונפלאת בעיני תיבות דבר משל תורה הי' להם לומר בקיצור מי שאינו אומר דבר תורה בשם אומרו אך רמזו בודאי אם אחד חידש דבר חדש בתורה סברה או חקירה או דין בודאי השכל גוזר מי שלא אומר בשם אומרו הוא גזלן וגם המחדש חידושי דאורייתא לא נקרא דל שהוא עשיר עיין מדרש קהלת על פסוק והשבע לעשיר אינו מניח לו לישן אבל אפי' אם אחד גילה לו דבר משל תורה הכתובה בספרן של ראשונים ואחרונים ופוסקים א"כ האיש הנ"ל הוא איש דל בעצמו שלא חידש מדעתו ומשכלו מאומה אעפ"כ קיבל ר"ת הלבלר מר' יאשא שקיבל מן הזקנים אם לא מזכיר שלמד הסברה או החקירה או הדין מפי האיש ההוא אשר הראה לו וגילה לו דבר משל תורה הוא עובר על לא תגזול דל הגם כי הוא דל בעצמו שאין לו חלק באותו תורה והבן ועל כן מצינו בגמ' ובמדרשים שהזכירו שם כמה תנאים ואמוראים שזה שמע מזה וזה מזה כי צריך להזכיר דבר בשם אומר הגם שהוא בעצמו ראה אח"כ בספר הסברה והדין והדבר צריך בירור כי הוא דין חדש אשר ידעתי בעצמי שלא הייתי נזהר בו ואבקש מכל בן תורה לברר לי הדבר. ברוך אתה ד' למדני חוקיך אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשה ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך ואני תפילה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן. דברי הכורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות. הק' חיים בן לאבי אדמ"ו הצדיק מו"ה מרדכי אפרים סופר ז"ל