מחנה חיים אבן העזר חלק ב קפ

דא"כ חושדה על ביאה גמורה וע"כ דלא חושדה רק דתעבור רק חלק עומק השפיות והוה רק פריצות בעלמא ומשני דס"ד דתלי' בקפידת הבעל ולפ"ז מיושב קו' התוס' למ"ד הכנסת העטרה הוה חיוב למה לי קרא למעט נשיקה לק"מ דאיצטרך קרא שאפי' שחושדה על נישק עד אותו פה המקום דיהי' נחשב כאלו חושדה בגמר ביאה ע"י שיצרה תוקפה קמ"ל דדוקא הכנסת מקצת עטרה פועל תקופת היצר אבל למ"ד העראה נשיקה א"כ ממנ"פ או שלא התחיל רק פריצות בעלמא או שהי' ביאה ממש ודוק

סוף דבר הכל נשמע דלולא דגילתה התורה ואת כי שטית תחת אישך מה תחת אישך לרצון היינו הכנסת העטרה אף כאן לרצון אם הי' הכנסת מקצת עטרה לרצון הגם שסוף הכנסת עטרה באונס דנאסרה הי' מקום טעות דע"י הכנסת אברים לרצון וסופה של הכנסת עטרה באונס שהוה עיקר הביאה לא תהי' נאסרת קמ"ל קרא דנאסרה ודוק

ולא אכחד דעלה בדעתי לפרש בירושלמי שחידש מן הפסוק שתחילתה ברצון וסופה באונס אסור אשר הפלאתי עליו קרא למה לי מהכ"ת אם כבר נאסרה ששוב תחזור להיתר ע"י סופה באונס וחשבתי לתרץ דדבר גדול דיבר הנב"י מהד"ת סי' כ"ג דהשפיות אינו מקום התשמיש דאל"כ משכחת הכנסת כל אבר ולא הגיע למקום הבתולים כי השפיות הם רק סוף יריכים ופלוגתא של העראה אי הוה נשיקה או הכנסת העטרה הוא בפה הרחם אשר סגור בבתולה ולכך כתבה התורה בהעראת אשה את מקורה הערה לגלות שצריך ליגע במקור אבל בפסוק שאחריו בהעראה דאחות אם ואחות אב כתיב את שארו הערה דזה דרשי' באינו ענין לאדם קאי על בהמה אם הערה בה ולבהמה ליכא פרוזדור וא"כ פוגע מיד במקום הערוה ולא צריך לכתוב מקור ע"ש שכתב שכיון אמת בתורת משה יעו"ש ודבר אלקים אמת בפיו ועיין רש"י סוטה כ"ו שמביא השני הפסוקים את מקורה הערה ואת שארו הערה) אך מי יכחיש שאם מתחכך איש באצבעו שהוא אש בנעורת ולכן אם הכנסת בשפיות הי' באונס הגם שגוף העראה ברצון הוה תחילתו באונס אבל אם הכנסה בשפיות ברצון הגם שאח"כ אפי' התחלת העראה באונס הוה רצון אבל הנכון בעיני הפי' שכתבתי למעלה שהכל קאי על התחלת העראה וסוף העראה כי לא אמרי' שהיצר השפיות יפעל שגוף הבעילה כולו יהי' נחשב לאונס ודוק

וזה רבות בשנים כתבתי דדבר החדש של נב"י תלי' בפלוגתא גמ' נדה דף מ"ב אי אותו מקום באשה בלועה הוה או בית הסתרים אם גם העגבות הווין מן מקום הערוה הוה רק בית הסתרים אבל אם הם מן הירכים ואותו מקום מן פה המקור א"כ אותו מקום בלועה ואנן פסקי' בית הסתרים הוה עיין רמב"ם א"כ אין מוכרח דין חדש הנ"ל

סוף דבר הכל נשמע הגם אי תחלת הכנסת עטרה היתה ברצון והסוף באונס נאסרה מכח ואת כי שטית תחת אשך היינו אם נעשה עכ"פ סוף ביאה אבל דרך שפיות והכנסת מקצת עטרה ברצון הוה רק דרך ביאה דרך אברים ולא נאסרת אפי' על בעלה כהן וכאן שלא ראו עדים ביאה והי' לה מגו דלא נבעלת כלל נאמנת שפירש טרם שגמר העראה וגם יש לחוש דעיני' נתנה באחר כיון שנודע לה שבעלה מתירא ממנו שיאנס אותה חשבה שיאמין לה אם תאמרת כן אבל אין אשה נאסרת על היחוד בלבד הגם שבעל חושד אותה ומה שלא אומרת שגמר הביאה הוא משום שחשבה פן לא יאמין לה הבעל לא תהי' מאוסה בעיניו, כלל הדברים אין אני רואה איסור בדבר בכל זאת בתנאי כפול שעלי בלבד לא יסמוך רק אם יסכים אחד מגאוני הדור גם אני מסכים שהאשה היא טהורה לבעלה. אמר המחבר

יען כי בעת אשר גמרתי לעסוק בתשובות הנ"ל הגיעני קו' מהרבני מורג חרוץ בעל פיפיות המאור בתורה כמהו' ר' ישראל עוזר וו"ב נ"י מבידקאוויטץ אשר עמדנו יחד לשמוע תורה מפי מרן הגאון הקדוש בעהמ"ח ספר אמרי א"ש זצ"ל אמרתי היא האות לסיים בו ספרי וזה אשר השבתי להרבני הנ"ל

אודות הקו' אשר הקשה מעלתו נ"י וז"ל ולא אמנע להציע לפני הדר"ג מה שקשה לי על ר' יוסי במס' דרך ארץ פ"א וז"ל זו שאלה שאל ר"י בן תודאי איש טברי' את ר"ג מה אשתו שאני מותר בה אני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהי' אסור בבתה אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול שכתב בו כי אם בתולה מעמיו ואני אפרנס לך כל ישראל ד"א אין דנין לעקור דבר מן התורה ונדהו ר' גמליאל עכ"ל דלפי מה שנדוהו ר"ג ע"כ דהוא לא רצה ללמוד הק"ו על דרך משא ומתן דע"ז לא הי' מנדהו ועכ"ח דהוא סבר הקו' לאמת דבת א"א אסורה א"כ איך מצא ידיו ורגליו בבנות שילו בסוף ספר שופטים אשר כל א' חטף לו אשה אשר מצא ואין ספק שהיו בינותם בנות א"א למכביר ואיך נשא כל א' מבלתי שישאל פיה אם היא בת א"א או בת אלמנה או גרושה ופנחס הי' שם ואף לדברי הרמב"ם דספק מותר עכ"פ זה לא נכנס כלל בגדר ספק דאם עזבה אבי' בחיים ואמה אתנו דלא גרשה א"כ אין כאן ספק כלל דנותנים לאבי' חזקת חיים והיא עומדת בחזקת א"א והדבר צ"ע עכ"ל

נלע"ד בעזה"י לפרש פי' חדש בעז"ה בדברי מס' ד"א וממילא לא יקשה הקו' דהלא יפלא מאי ק"ו דן ר' יוסי איש טברי' שבת א"א תהי' אסורה מכח אשתו ק"ו נפלאת הלא כל שם איסור א"א הוא יען שאשה נתקדשת לאיש הוה קנינו ואסרה על כל העולם כהקדש עיין בא"ה סי' כ"ז בפירוש נוסחת הרי את מקודשת לי ועיין ר"ן בנדרים ובכתובות ובבעל עקידה א"כ סוג איסור שלה יען שהיא א"א ואלו משכחת שתהי' חצי' מקודשת ויהי' משכחת שימוש בהחצי' שאינה מקודשת הי' מותר לאיש אחר לבעול חצי' השנית עיין קדושין דף ז' וגיטין דף מ"א ודף פ"ה ובקדושין פ' האומר וא"כ הבת דאינה קנין כסף של איש ואפשר לשמש עמה בלי שתהי' אמה נבעלת עמה מאי איסור בה הלא האיסור הוה רק שהיא א"א והבת אינה א"א והא ראי' אם גם מהאם יסולק שם אישות מאיש גם הוא תהי' מותרת בשימוש כגון במת הבעל או בגט כריתות או בביטול הגט ויהי' קדושין נעקרו מעיקרא עיין תוס' גיטין דף ל"ג וא"כ האם תהי' מותרת מיד אבל בבת אשתו הוה השם אשה ובתה לא תקח ויען כי הוא מותר באשתו לכן אסור בבתה לעולם דא"כ יקח אשה ובתה א"כ מאי ק"ו יש כאן והדבר יפלא מאוד.