מחנה חיים אבן העזר חלק ב קעט

ופריצותא מי אסר רחמנא אלא אמר אביי בשקינא לה בנשיקה הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה ולא כלום הוא היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה אלא למ"ד העראה זו נשיקה מאי איכא למימר לעולם לשקינא ליה דרך אברים ומהו דתימא בקפידא דבעל תלה רחמנא ובעל הא קפיד קמ"ל עד כאן סוגי' דגמ' ותוס' בד"ה אלא הניחו בקושי' דנהפוך דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה א"כ קרא למה לי למעט נשיקה הא אפי' בשאר עריות ג"כ נשיקה פטור אבל למ"ד העראה זו נשיקה בא הקרא למעט דבסוטה פטורה על נשיקה וצע"ג

ונראה לתרץ ולבאר הסוגי' בעזה"י דהנה פי' ביאת דרך אברים יש לפרש משני פנים (א) ששוכב עמה בקירוב בשר והגופים נהנים זה מזה אברו בין ירכותי' אבל לא פגע בו באותו מקום פי הערוה וכן משמע מלשון רש"י שכתב בד"ה דרך אברים פריצות בעלמא וז"ל שוכב עמה בקירוב בשר עכ"ל אבל אם מושך אברו באותו מקום ונכנס בעגבותי' אז מתחיל הביאה ולא מקרי דרך אברים (ב) יען שיש שפת הרחם שנקרא שפיות ששם כלים שני ירכים אשר הם מכסים מקום הבושת מקום הערוה אותן העוגבי' הם חלקי' מן איברי הגוף ומי שנכנס שם באברו ובועל הוא בועל דרך אברים

ולברר דבר זה אעתיק לשונות הרמב"ם בפי' המשניות פ"ז דסנהדרין דף נ"ד שכתב וז"ל אבל הכנסת קצת עטרה הנה הוא כמו שבא דרך אברים עכ"ל עוד שם וז"ל ומי שבא דרך אברים בערוה מן העריות או נשק אחד מן העריות או חבק או משמש באחד מאבריו לכוונת הנאה באיזה אבר פוגע באברי גופו כאותן המתענגים ביד וברגל זה מעשה מן הזנות קוראין אותו חכמים ע"ה מנאפים ביד וברגל וכן המשחק עם אחת מהעריות והקריצה בעין במתכוין להנאה כל זה אסור ומכין לעובר מלקות וכל אלו נכללין בשני לאוין נזכרין בתורה האחד זה שאמר הכתוב לא תקרבו לגלות ערוה כלומר הזהרו והתרחקו מן הדברים המקרבים ומביאין לגלות הערוה וכן פרשו ע"ה לא תקרבו לאו לגלות הערוה והשני מה שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות עכ"ל עוד שם וז"ל והבא על הפנוי' שאין לה בעל הוא חייב מלקות אבל תשמיש הפנוי' דרך אברים ושאר מה שאמרנו שמחויב עליו מלקות בערוה אין בו חיוב מלקות בפנוי' לפי שהביאה בעצמה במלקות אבל כל זה אין לעשות בשום פנים ויתחייב מלקות על יחוד פנוי' מדרבנן עכ"ל עוד שם וז"ל ומותר לאיש שיבוא על אשתו שלא כדרכה ודרך אברים עכ"ל עוד בפי' המשניות ביבמות דף נ"ג וז"ל היבמה אינה צריכה קדושין מן התורה לפי שאשה הקנה לו מן השמים וקדושי יבמה מדרבנן לפיכך הבא על יבמתו באיזה צד שיהי' קנה קנין גמור והעראה הוא הכנסת עטרה ומפגיעת העטרה היא נקראת נשיקה עד הכנסת עטרה כולה אמנם הוא שימוש דרך אברים עכ"ל

היוצא אחר העיון במאמרי הרמב"ם שאם הכניס אברו רק בשפיות הרחם הוה רק דרך אברים ואין בו רק לאו דלא תקרבו לגלות ערוה וה"ה אם הכניס מקצת עטרה בפי הרחם ממש אעפ"כ לא הוה אלא כביאת אברים כמובן דוק ותשכח

ובזה יהל אור בדברי רמב"ם פ"ג מסוטה ה' כ"ד וז"ל אשה שזנתה באונס או בשגגה או שבא עלי' זה שקינא לה עמו דרך אברים אין המים בודקין אותה שנאמר והיא לא נתפסה פרט לאנוסה שהרי נתפסה בחזקה ותמעל מעל באשה פרט לשוגגת ושכב איש אותה בשכבת זרע פרט לבא עלי' דרך אברים עכ"ל ובמ"ל שם נתקשה דבגמ' הוכרח לתרץ מפסוק הנ"ל דרך אברים למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד העראה זו הכנסת העטרה א"כ בא הפסוק למעט נשיק' אפי' ולמה כתב הרמב"ם שפסוק בא למעט דרך אברים והניח בקו' וצע"ג ולפמ"ש משמע מכמה מקומות בפי' המשניות הדבר ברור שעד שהכניס כל העטרה נקרא אצלו דרך אברים והה"מ פי' דרך אברים בקירוב בשר ולפענ"ד הפי' הכנסת מקצת העטרה ודוק

אמנם לפ"ז קשה דקרא ממעט דרך אברים א"כ אם קנא לה בעלה רק על דרך אברים לא הוה קנוי והוה כאלו הסתירה עצמה בלא קינוי כלל ולא נאסרה על בעלה הגם שאם אמר סתם אל תסתרי עם פלוני והיתה מסתרת עצמה עמו היתה נאסרת אבל אם אמר שאינו מקנא לה רק על ביאת דרך אברים שאינה חושדה בביאה ממש לא נאסרה כמבואר בתוס' ביבמות דף נ"ה ע"ב בד"ה לשקינא לה יעו"ש וכן הוא מבואר במ"ל פ"ג מה' סוטה ה' כ"ד יעו"ש ואי דרך אברים הוה הפי' אפי' אם מכניס האבר בשפיות או בהכנסת מקצת העטרה איך שייך שאינה חושדה אלא בכך הא יצרו של בועל וגם יצרה יכוף אותה לעשות ביאה גמורה הכנסת כל העטרה דהא מהאי טעמא תחילתה באונס וסופה ברצון אינה נאסרת שיצרה גבר עלי' והוה אנוסה וא"כ איך אפשר שאינה חושדה על גמר ביאה וצע"ג

אך לק"מ דמשכחת דאמר איני מקנא לך רק דרך אברים היינו השפיות ועל הכנסת מקצת עטרה לא חשדה וכתבה התורה ושכב איש אותה שכבת זרע פרט אם אומר בפירוש דרך אברים ביאת השפיות הוא חושדה ואינו חושדה על הכנסת העטרה וא"כ ממנ"פ אין בו קינוי דבהכנסת אבר בשפיות הוה רק פריצות ועל הכנסת עטרה לא קינא לה והוה סתירה בלא קינוי ובא הקרא למעט דשם אינו מקום שכבת זרע וממילא ידעי' דאפי' אם הכניס מקצת עטרה ג"כ אינה אסורה דגם זה הוה רק דרך אברים ואין המים בודקין אותה דלא נאסרה בזה

ומיושב בזה קו' המל"מ למה לא ביאר הרמב"ם בפ"א שאם מקנא דרך אברים ונתיחדה דלא נאסרה יעו"ש ולפמ"ש דממנ"פ אם אמר שחושד אותה על הכנסת מקצת העטרה א"כ חושד אותה כמו כל איש המקנא דע"כ תהי' מרוצה גם על סוף ביאה ואם אמר שחושדה על השפיות בלבד הוה כאלו אמר שחושדה על פריצות בעלמא אבל השמיע הרמב"ם שאין המים בודקין אותה שאין זה ביאה אם לא נעשה גמר ביאה דהא אין כאן קינוי ואין כאן ביאה דלא נאמר יען דבקפידה דבעל תלי' מילתא והבעל קא קפיד שלא יבעול בשפיות ודוק

אבל הא דצריך קרא למעט דלא חיישי' על קפידת הבעל היינו אם נשיקה לא הוה העראה אפי' א"כ אם עבר הבועל באברו כל עומק השפיות ונוגע ממש באותו מקום אפ"ה אינו בעילה הי' בסברה דחושד אותה רק על זה וגם קרוב להיות מקצת הכנסת העטרה והי' ס"ד דיהי' קינוי איצטריך קרא למעט שקינא אפי' על נשיקה באותו פי הרחם דהוה רק ביאת אברים הגם דנקל הוא שאש בנעורת ואינו מכבה שיהי' הכנסת מקצת העטרה בכל זאת לא הוה קינוי בביאה האוסרה אבל למ"ד נשיקה הוה העראה וא"כ אי אפשר שחושדה על ביאת הגעת אבר בנשיקת מקום פי רחם